פרק 98

 

 

ארזתי מזוודה גדולה. כל בגדי הקיץ שלי ועוד זוג סנדלים. בתיק כלי רחצה מוגדל הוספתי למברשת שיניים חדשה את אביזרי הגילוח, משחות של לפני ואחרי, מספריים ופינצטה. עכשיו לא יהיה לי מה להסתיר. טקסי התחזוקה לא יתקיימו באווירה ביתית המאפשרת קיום אשליה של פרטיות. כאילו תלישה של שערה סוררת מנחיר או אוזן בוגדנית הם שיסגירו את חרפתי, את השנים המתאמצות כל כך להכתים את עורי, לקמט אותו. המלחמה הבלתי פוסקת במקצועות הריאליים, המאבק בפיזיקה ובכוח המשיכה המדלדל ומשפיל את האברים החפצים להתנער משפלות הרוח; במתמטיקה האכזרית עמה החלה כבר הספירה לאחור; בכימיה המשלחת בסיסים וחומצות בטובי תאינו; בביולוגיה המשמידה את עצמה במצוות הגנטיקה.[ת1] 

הכנסתי גם ספרים, כשנוכחתי שהמזוודה שאפתנית יותר מיכולותי. וולטר מוסלי, יוסף בן מתתיהו, יַאנְוִילֶם וַאן דֶה וֶוטַרִינְג ובוהמיל חראבל. ליד המזוודה עלה ובא הנרתיק המרופד וסקסופון טנור מוכסף בחובו.

מזגתי לעצמי כוס גראפה כדי לחזק את עצבי ולאזור אומץ לקראת הבאות. החממה. ועדיין לא יכולתי ללכת אליה. איך אכנס ואעמיד פנים? על מנת לדחות את הקץ העמסתי על האוטו ארגז כלי עבודה. קופסה סמלית המאגדת בחובה תכונה נחשקת על ידי נשים, היכולת הניידת של החזרתם למוטב של חפצים סוררים, ביחד עם מכשירים המתחברים לקיר באמצעות שקע וקופסאות עתירות טכנולוגיה. כל זאת באמצעות מכשיר הנשלף מהקופסה ההיא בביטחון עצמי רופף בידי גבר היודע גם הוא שאולי עדיף לקרוא לבעל מקצוע או בעצם לרכוש פריט

חדש.

מיסמרתי את כוסית הגראפה לאיצטומכתי באמצעות כוסית נוספת.

נכנסתי לחממה בצעד אגב אורחי, ארגז קרטון בידי. תריסר צמחים שמנים שוכנו בחובו והופרדו משאריהם ללא שהיות נוספות. את שאר העציצים הפרדתי לארבע קבוצות, במרכזה של כל אגודת עציצים תקעתי תג פלסטי גדול ועליו שם של אספן ותיק. כל אחד מהארבעה יקבל למשמורת בהשאלה אגד עציצים שאל תוכנם נלטשו בעבר מבטי השתאות וקנאה. לא דישנתי, לא השקיתי ולא נפרדתי. יצאתי כושל ואפילו לא נעלתי את החממה. ארגז המיוחסים הונח על המושב האחורי ליד כלי העבודה. ארבעה מכתבים אלקטרוניים נשלחו בו זמנית לממוענים, שגילו כי אוצר קטן ממתין להם מסביב לתג הנושא את שמם.

בחזרה לדירת ראלה.

 

*

---