פרק 72

 

כדי להסיח את דעתי מהאהבה, שפשתה בתוכי בלי ששמתי לה סייג, ומהשמחה על המקומות שהקשר הרומנטי הוביל אליהם, השקעתי עצמי במחשבות על קרן כהן ובעלה, המזרה את אוצרות המשפחה לכל רוח. הבנתי את המקום ממנו צמחה מצוקתה. רבים רוצים ביטחון בחייהם ושואבים אותו מרכוש, גם בלי קיבעון אנאלי. בעיני החומרנים, כסף נמשל ומיתרגם אוטומאטית לביטחון. הדבר מחריף ומעצים את עצמו ככל שהשנים נוקפות. מערה, מדורה ומשהו לכרסם הופכים למשכנתא, מיני מזגן מפוצל וכרטיס פלסטי. בדקתי את כתובות הנמענים שהופיעו בדואר האלקטרוני של משפחת כהן. בבדיקה לא מעמיקה עלו אמאזון ואתר מכירות פומביות ישראלי כמכותבים אפשריים יחידים להוצאות כספיות חריגות. לא תליתי בהם תקוות גדולות בשל אי החשאיות של סידורי המשלוח שלהם. אולי נשלחו מוצרים לכתובת שאינה ידועה לקרן.

העליתי את התמונות הדיגיטאליות על מסך המחשב ובחנתי בניחותא אחת אחת. נדתי בראשי למראה טעמם של בני משפחת כהן כפי שהשתקף אלי. חיים משומשים מיד שנייה ניבטו אלי במלוא עליבותם הבינונית. הספרים בסלון ביתם נועדו לעלעול בידי אורחים. על הכונניות לצד מראשות הזוג היו מונחים מוספים של עיתוני ערב. התמונות על הקירות נרכשו בבזארים של המזרח הרחוק וייצגו מאמץ דל של בעלי מלאכה המציירים במהירות וברשלנות ציורים צבעוניים למאותיהם לפי משקל.

עברתי לבולים. בינקותי אספתי בשקיקה, שדעכה עם ההתבגרות, עת ההורמונים הנעריים לא הותירו מרחב מחייה לעיסוק שקט. כמה שנים קודם לכן, ירשתי מקרוב רחוק את אוסף בוליו. הוא זכר משום מה את התחביב לשעבר שלי ומיען אלי בצוואתו כעשרים אלבומים ומספר קטלוגים עבי כרס. כשהנחתי את ידי על ארגזי האלבומים, סברתי שנפל בחלקי אוצר בלום, אך בדיקה בקטלוגים העלתה כי שוויים המצטבר של אלפי הבולים היה זניח ושאהבת האיסוף של קרוב המשפחה לא נשענה על רצון להתעשר אלא על עיסוק בתחביב בלתי מזיק.

הקרנתי דף אחר דף של צילומים ואט אט חשדי התאמת. שווי הבולים בעלי הערך הרב יותר נע בין חצי מרק גרמני לשני מרק - לפני המעבר לאירו. רובם היו שווים פרוטות ממש.

המשכתי לכרטיסי הטלקרד. לא זיהיתי ולו אחד מהם. המשותף לכולם היה הארץ בה נועדו להיות משומשים - ישראל. הגדלה של התמונה הראתה שכולם לא היו משומשים. כרטיס אחד משך את תשומת לבי במיוחד. זה היה כרטיס דמוי כרטיס ביקור. השם על כרטיס הביקור היה יצחק רבין ולכך נוסף תוארו, ראש ממשלה. לידו ראיתי כרטיס דומה של שולמית אלוני, שרת תקשורת.

התקשרתי לחנות גדולה בתל אביב, העוסקת במסחר בבולים, ושאלתי אם הם מוכרים גם כרטיסי חיוג לאספנים. הבעלים השיב בחיוב ורצה לדעת אם אני קונה או מוכר.

"אני אספן חיפאי של טלקרדים ורוכש רק ישראלים. כרגע אני מנסה להשלים את כרטיסי הביקור. יש לך אולי מה להציע?"

"כן, יש לי כמה בודדים. איזה אתה מחפש?"

"יש לך רבין?"

האיש צחק בקול וענה לי בקשיחות מה, "מעניין למה זה חסר לך. זה חסר להרבה. אם אתה רציני אני אולי יכול להשיג עבורך, אבל זה לא יהיה זול ".

"אני רציני". סוף כל סוף יש מסמר. עכשיו נכה בראשו. "כסף לא מהווה בעיה עבורי, בתנאי שהמחיר הגיוני, יש לך הערכה באיזה סכום מדובר?"

"כן, במכירה פומבית לפני שש שנים היה המחיר חמשת אלפים, אתה מעוניין להמשיך את השיחה?"

"כן, וחמשת אלפים שקל נשמעים לי מחיר הגיוני. מה לגבי שולמית אלוני?"

שקט קצר השתרר. "אלוני לא הצלחתי להשיג אף פעם, והמחיר שאמרתי קודם היה בדולארים".

נפרדנו בידידות ובאחוות אספנים.

טוב, למדתי משהו חדש והשתכרתי ממנו היטב. נותר לראות כיצד תתמודד הגברת כהן עם הדרך שבה מֵזִין בעלה את שלהבת התחביב היקר שלו.

הטלפון של הספה צילצל. או שאין עבודה או שזלעפות ממנה ניתכים עלי מכל עבר. מוזיקה רועשת, צלצול של זכוכית ורעשי רקע רבים נשמעו כשעניתי, " איגור קידר, מה אני יכול לעזור?"

"כבר עזרת לי פעם ואני חייב שוב. יש כאן שאלה שהתערבתי שתפתור מהר".

ככלל, זה הסוג המתועב ביותר של מתקשרים. הם מתהדרים באינטליגנציה לא להם, נעלבים בקלות אם לא באים על סיפוקם, נפרדים בקושי רב מכספם ומתווכחים בלי סוף.

"שאל את השאלה. אם אני יודע את התשובה תצטרך לשלם חצי תריסר מאות שקלים לפני שתשמע אותה. כמו כן אני חייב ליידע אותך שהשיחה מוקלטת. עכשיו אתה יכול להמשיך".

המתקשר לא נרתע. "טוב, אז זה ככה. למה כשאני מסתכל בראי אני רואה את עצמי הפוך. שמאל במקום ימין, אבל לא הפוך למעלה במקום למטה?"

 פרצי צחוק נשמעו סביבו וגם הוא צחק.

"זה יעלה לך שש מאות שקלים, אדוני. פרטי כרטיס אשראי בבקשה. שם ומשפחה, תאריך תפוגה..." הקלדתי הכול במהירות וחייבתי אותו בתקילין של עלות קנייה ממוצעת שלי בכלבו השכונתי.

"תקשיב טוב, כי אני אומר את זה רק פעם אחת", אמרתי.

הוא היסה את חבריו. שמעתי את המכשיר מונח על השולחן. כעת הפעיל את הדיבורית.

"כולנו שומעים אותך, דבר".

"טוב, אז מראה לא הופכת כלום אלא רק משקפת את מה שמולה. אם אתה רוצה שהיא תהפוך את מה שאתה מכנה למעלה ולמטה אז אתה צריך פשוט לעמוד עליה. ברור?"

"קוס אמו, זו אפשרות", אמר קול שתוי אחר ועוד צחוק גרוני ומתגלגל נשמע, הפעם נשי.

"לשירותך תמיד, אדוני". ניתקתי.

 

*