רשומות
השיחה עם כץ הותירה אותנו מהורהרים משהו. השארנו
את הרכב במגרש החנייה. הצעתי ללוות את ראלה הביתה. הלכנו בשקט. באוליפנט פנינו
ימינה ואחרי דקה עצרנו במקום שממנו נורתה הירייה לעברנו. הסתכלנו לעבר הבית של
ראלה.
"צריך יותר מאקדח בשביל לפגוע מכאן",
אמרה ראלה.
"מן הראוי להגדיל את הנשק או להקטין את
המרחק", אישרתי.
"דרך אגב, נוגה צרכה הרבה אלכוהול, אז
נראה לי שאפשר להחליט שהתרנגול הודו מהרשימה של ששת הוא ויילד טרקי ושבשישים הוא
מתכוון לגרסה בת ששים האחוזים. נראה לך?"
"בהחלט". איך לא חשבתי על זה בעצמי.
ראלה בחנה את פני. "אני רוצה להודות
לך", אמרה משומקום.
"אין על מה. נורא נהניתי לארח אתכם. בחגים
עצוב להיות לבד, וחוץ מזה עידו ילד מקסים".
"אני לא מדברת על זה, למרות שזאת היתה
הצלה מבחינתנו. אני מתכוונת לזה שאתה לא מלחיץ אותי לקבל החלטות, ושלא שכבת איתי.
למרות שיכולת".
קיללתי את עצמי בלבי בשטף על הכסילות האבירית
שלי.
"אני מעריכה את האיפוק שלך, ולמרות שבהתחלה
חשבתי שהוא מטופש, עכשיו אני נוטה לראות את הדברים אחרת".
איך טעיתי בה? רציתי להטיח את גולגולתי באספלט
ולרוצץ את פרצופי האווילי. מגיע לי. הבחורה הציעה לי את עצמה ולא ראיתי. הייתי
עסוק בלהיראות במיטבי. מטומטם.
"ומה אני אגיד לך, השתכנעתי שאתה
צודק". המשכנו ללכת. "עדיף שנמדר את הסקס מהיחסים בינינו כדי לבנות משהו
שלא מושתת על משיכה גופנית, אלא על אמון ואחווה, עד שנכיר יותר טוב".
הפעם היא עברה כל גבול. אחזתי בכתפיה וסובבתי
אותה אלי. בכעס אין אונים ותשוקה משותקת מתסכול נשקתי לה בחוזקה על פיה. היא
החזירה נשיקה קשה ומתמסרת. אחרי דקה ארוכה, שבה לא ניסיתי להסתיר את הקשיון בפלג
הגוף התחתון, התנתקנו.
"אתה תמיד יודע מה אני צריכה". האם
שמעתי אירוניה בקולה?
"אם באמת הייתי יודע, הייתי אני עכשיו צריך
פחות". יותר מדי נכון, למרבה הצער.
שנינו עיכלנו את המציאות החדשה והתאמנו אותה
למושגים המוטעים שהיו לנו זה על זה. גיחוכים בלתי רצוניים התמלטו להם. היינו כבר
סנטימטרים מהמקום שבו היה תקוע הקליע בקיר חדר המדרגות שלה. חור עירום קטן כיער את
הקיר.
"אז מה... מסתבר שאתה כמו כולם..."
"יותר גרוע, אני כמוני".
"טוב, זה עובר לקרקע פחות טובענית. אני
חושבת שההכשרה שלי כשוטרת לימדה אותי לטפל בבעיות אקוטיות בעלות גוון פיזי,
הנובעות מהשתוללות הורמונאלית".
"זה הטיפול המדויק והדחוף שאני זקוק לו".
"טוב מאוד. אם מדובר בהרעלת טסטוסטרון,
אני אפנה אותך לאיריס כספי. זו השוטרת מעמדת היומנאי שתמיד זקוקה לשבטך ומשענתך - המה
ינחמוני".
"את מתכוונת לזו שאם היא תשב באמבטיה שלי
לא יישאר הרבה מקום למים?"
"בדיוק. היא בטוחה שהיא מתנת אלוה לאנושות
בכלל ולמין הגברי בפרט. שוטרים שלא נזהרו ויצאו איתה כמעט מעולם לא הצליחו לבוא אחר
כך למשמרת. רועי קורא לה "יד איריס הויה במכנסיך", אבל רק מאחורי הגב
הרחב שלה".
התנשקנו שוב בצורה רגועה יותר. הדחיפות פינתה
מקום לשקט בוטח.
"נדבר?" בנאלי אבל סוף סוף מחייב.
"נדבר".
נפרדנו, וכל אחד מאיתנו חייך לאפלה שלפניו.
*
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה