רשומות
ראלה קמה ממקומה ליד המסכים כדי לפתוח לי את הדלת.
רועי ישב שפוף בקצה המיטה, ממעך את שמיכות הפוך הגדולות תחת משקלו ופוכר את
כפותיו. הוא הרים את ראשו ואמר, "אתה
חייב לראות את זה", כאילו הצפייה היתה משהו שהיה בדעתי לדחותו.
"תראה מה קורה כשאתה הולך לענות לטלפון",
אמרה ראלה.
בשחור לבן הרים כץ את ראשו ובשקט שאל את
סולומון שאלה. רק שפתיו נעו וקולו לא נשמע.
כתשובה הניף סולומון את כפו הכבדה לסימון
"עצור". ידו השנייה התרוממה במהירות לפיו, שם הונחה האצבע המורה במאונך
על שפתיו. כץ נדם באחת. עכשיו הזדקרו והצביעו שתי מורותיו של סולומון בכיוון
עיניו, מיד אחר כך חגו סביב צדעיו לכיוון אוזניו ושהו שם שנייה או שתיים. לבסוף, למען
הסר ספק, ירדו אצבעותיו לשולחן האירוח וציירו שני עיגולים סימטריים הפוכי כיוון.
הוא חזר על המעגלים מספר פעמים והביט הישר אל כץ. במהלך הצגת היחיד הזו רפה גופו
של כץ ושקע במושבו בצורה ניכרת. כשסולומון גמר את המופע הניד כץ קלות בראשו לאישור
שקלט את המסר, נשען אחורה ועצם את עיניו.
"תראה את בני הזונות האלה מתאמים עמדות
בשניות ומסכמים על אי שיתוף פעולה", אמר רועי בכעס אצור. "הגוואד
השויועי הזה מסתיר מידע ומזהיר את כץ מהאזנת סתר. מניאק מנוול וחשדני. יש לו מה
להסתיר. את זה עכשיו אנחנו יודעים בטוח".
בחמתו היה רועי פולט מילים בערבית. גוואד
שויועי היה הביטוי החריף ביותר שהשתמש בו אי פעם בנוכחותי. פירוש המילים הוא סרסור
קומוניסטי, וככל שרועי ידע זהו שפל המדרגה המוחלט, טמפרטורת האפס האנושית הקאלווינית.
"תראה איך הוא יושב נינוח ומחכה
שתחזור", ליבה רועי את כעסו, "בן אלף, אני עוד אוריד ממנו את
הגלזורה".
"הבנת מה כץ שאל לפני שמרסל מרסו הוריד את
המסך?" שאלה ראלה.
לרועי יש אח חירש, כך הוא למד את שפת הסימנים
וגם קריאת שפתיים. השאלה של ראלה החזירה אותי שנים לאחור, אל שולחן אוכל צבאי ושתי
חיילות שמצחקקות ומביטות על רועי ועלי ומדברות ביניהן בשקט. רועי ניפנף להן לשלום
בחזרה וסיפר לי בדרך אגב מי משתיהן בחרה בי ומי בו, כיצד ואיפה הן מתכננות להיפגש
אתנו באפטר הקרוב ושהן חושבות שיש לי תחת מגניב או מדליק, אינני זוכר מה היתה
המילה האופנתית באותה תקופה.
"אה", העיר רועי, שרק עכשיו נזכר
שהכישרון שלו איננו נחלת הכלל, "אני חושב שכץ שאל אם למברגר זה ברדוגו. טכנאי
קול יוכל לאמת את זה בעוד כמה שעות".
רועי אסף לתיקו את כל החומר המוקלט ותיאם עמי
מועד לפרוק הציוד על ידי הטכנאים.
"אתה יכול לנסוע בלעדי, אני נשארת עוד כמה
דקות עם איגור", אמרה ראלה.
רועי
מיצמץ לכיווני בעצבנות ובחוסר פרגון מופגן. ראיתי שהוא נאבק עם עצמו וחשבתי שהמאבק
הוא בנושא "האם זה המקום לכפות מרות על ראלה?" כמה שניות אחר כך ניצח החבר
את השוטר שבו. הוא נפרד מאיתנו ביבושת קצרות והלך לדרכו.
*
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה