רשומות
ראלה נכנסה לתחנה ושמה את פעמיה הישר לרועי.
"בוקר טוב". רועי הרים גבה כשראה
אותה סוגרת את הדלת מאחוריה. "קודם כל שבי. ומה שלום בלוריתו המתנפנפת?"
"שנינו יודעים", ענתה,
"שהתספורת הקצוצה היא דרכו של איגור להשלים עם העובדה שלעולם לא תהיה גבחתו
שופעת".
רועי לא דחק בה להמשיך. ראלה פירטה בנחת את
גילוי הדיואית המשחירה ואת המשמעויות האפשריות שלה בתיק נוגה כץ. רועי חיכה
בסבלנות תוך שהוא רושם לעצמו ומשרבט על נייר התחנה.
"אני צריך להתנצל על שהורדתי אותו מהתיק?"
ראלה שתקה.
"לא היתה לי שום אפשרות אחרת. כיסחו אותי
ואמרו לי שאני משחק שחמט על לוח שש בש. נותר לאיגור מוצא של כבוד. הוא יכול להמשיך
מטעם המעסיק שלו. מה ששבר את המסגרת הקודמת היתה דווקא חברת הביטוח שלא הסכימה
לכלול את איגור במטריה הביטוחית שלנו. אבל מה זה חשוב כרגע, אתם חושבים שזה מה
שקטל אותה?"
"לא, וזה ממש מעצבן". ראלה שילבה
ידיים על השולחן וישבה זקופה מול רועי. "אנחנו חושבים שזה מה שגרם לכולם ללכת
לבית חולים. איגור חושב שהיה חייב להיות משהו נוסף באוכל של נוגה ושממנו היא לא
הצליחה להיפטר בבית חולים. אתה בטוח שמה שעשית לאיגור לא נובע מקנאה?"
"זה עד כדי כך אני שקוף?"
רועי אמר בצער אמיתי. "אני מודה. זה נכון שהוא הקדים אותי בחיזור אחריךגם אני רציתי
להתחיל איתך. זה נכון גם שאני רציתי להיות במקומו,
אבל אין
קשר בין הדברים. אל תשכחי שהוא חבר שלי". הוא עצר רגע והוסיף,
"ותמיד יהיה".
ראלה שיכלה את רגליה.
"אם זה מנחם אותך אז לא היה לך סיכוי.
קודם כל כי זה מקום עבודה ושנית כי החלטתי לגביו בחיוב עוד בפעם הראשונה שהתחמקתי
ממנו".
רועי הניד בראשו. "אני לעולם לא אבין אתכן.
אתן רוצות גבר שיתפוס מקום וישאיר מרחב, כזה שיהיה שונה אבל לא מוזר, שיכיל אלפי
מורכבויות אבל יהיה קל לעיכול. בחורה היום מבלה עם השם שלי שעה בגוגל ואחר כך
דורשת ממני רשימת אתרי בילוי מועדפים בכתב, מכתב מהרופא על מכלול הבעיות הגנטיות
במשפחה שלי וזה עוד לפני שהיא בודקת את הטעם שלי במוזיקה, איזה ספרים יש אצלי בבית
ומה מכילה המלתחה שלי. מה קשים חיי גבר כמוני, יש לך אולי איזו חברה טובה להכיר לי
לפני שאני אשליך את עצמי לנהר?"
ראלה צחקה וקמה ממקומה.
"לאף חברה שיש או אין לי אני לא אכיר
מישהו עם רשימת אקסיות כשלך. לדעתי אתה תמצא מישהי אחרי שתוותר לגמרי על
נשים".
רועי הרצין. "תודה. אני אעביר את מה שאמרת
לשירן ועידן. יש שם בהחלט כיוון חדש של מחשבה ששווה למצות אותו".
"כן", אמרה ראלה, ולפני שסגרה את
הדלת הוסיפה, "ותדע, שאיגור ממשיך, איתך או בלעדיך".
*
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה