רשומות
נותרנו בודדים בחדר עמוס בציוד הקלטה קורץ
ומהבהב. ראלה ניגשה אלי ללא שהיות ונשקה לי. אני חש חיבה וחשד עמום כלפי כל יצור
שמכיל את הפוטנציאל לנשקני. אבל, כשתכונה זו מופיעה אצל נשים, אינני יכול לעמוד
בפניה. על אחת כמה וכמה כשהמחווה יוצאת לפועל באמצעות הפה וצצה ללא תנאים מקדימים
אצל זו שהתחלתי לראות בה בת זוג לתמיד עם אופציה להארכה. התמסרתי לנשיקה בכל מאודי
ושאבתי ממנה סיפוק והנאה. התסכול מהאריות שכך בזמן שבו מפלס העוררות שלי החל לגאות
וניצני תשוקה קטנים החלו ללבלב. היינו בחדר הנכון ואולי היחיד בכל הדירה שכלל מצע
רחב ורך דיו להכיל את ההתנסויות שלנו. התמסרנו מיד לבדיקה מחודשת של האפשרויות
הגופניות. כבר בשלב זה ידענו זה אצל זה מהם כללי ה"אל תעשה", וכעת נותר
לברר עוד
ועוד חלקים מהשאר הענק שהמתין לנו.
"מה את מרגישה?" שאלתי כשהדופק חדל
לדהור והאוזניים להדהד. ביודענו שאיש לא מאזין לנו, התרנו לעצמנו להשמיע קונטרפונקט
של קולות, ששילהב ונשא אותנו על כנפיו.
"תרתיח
מים, איגור. אני מרגישה כמיהה לביצה מבושלת", ענתה ראלה.
"בזמן שאני מבשל לנו ביצים עלומות אני
רוצה לשאול אותך על כמה נושאים שעדיין לא דיברנו עליהם. למשל, לא הייתי רוצה להיות
בחודש שישי עם ילד שני ממך ופתאום לגלות שהיית פעם גבר".
"או קיי, אז אני בינתיים אכין טוסטים ואחתוך
ירקות", ענתה ראלה.
שפתתי סיר מלא מים.
"פוליטיקה", אמרתי.
"מרכז עם קריצה קלה שמאלה". ראלה
ערכה שולחן ביעילות חד הורית.
"ילדים". הוצאתי ארבע ביצים וציוויתי
עליהן להתקרב בזחילה לטמפרטורת החדר.
"את שלי אני מאוד אוהבת, של אחרים קצת
פחות". ראלה פתחה את מגרת הירקות וחילצה ממנה פלפל וצמדי מלפפונים ועגבניות.
"חתונה". הוספתי כף חומץ אורז לסיר.
"לא על סדר היום", פסקה ופרסה ארבע
פרוסות לחם לבן.
"אלוהים". הכנסתי שתי פרוסות לטוסטר.
"לא חברה שלו, אבל לא מתנגדת. לא מתחנפת
אליו דרך מזוזות ובעזרת השֵמִים, אבל די נהנית מהחגים שלו". הסלט החל לצבור
תאוצה.
"יהדות". שתי ביצים הוחלקו ללא
קליפתן לסיר המבעבע קלות.
"בהחלט, אני יהודיה. אבל
כפי ששמת לב בלי יותר מדי נוכחות אלוהית".
"יום העצמאות". הטוסטר בלע בפיהוק
שתי פרוסות נוספות.
"אחלה חג. הכי שמח בשנה והכי מגעיל לעבוד
בו".
"ירק שאת לא אוכלת".
"אבוקדו. עושה לי כאבי בטן וגזים. אתה לעומת
זאת יכול לאכול כמה שאתה רוצה. אה, שכחתי, גם בוטנים".
"תנוחה אהובה", הגנבתי שאלה שלא מן
המניין.
"עם רגל אחת בקבר", באה התשובה מיניה
וביה.
"משום מה חשבתי שאתה יודע את הדעות שלי
בנושאים ששאלת. יצאתי מתוך הנחה שאתה מכיר אותי טוב. אז כמה אתה מאוכזב?" שמן
זית מלח ופלפל השלימו רוטב בסיסי. הוצאתי את הביצים העשויות מהסיר והנחתי אותן על
שתי פרוסות שחומות. שתי הביצים האחרות נבלעו במים המבעבעים, והחלבונים החלו מיד
להתקרש.
"אני
לא יכול להיות מאוכזב כי אני גבר טיפוסי. תני לי נשיקה, תגידי לי שאני סקסי
ותיכנסי איתי למיטה. אם תחזרי על הפעולות האלה מספיק פעמים, אני אהיה שלך
לנצח".
כדי לאזן את הארוחה פתחתי קופסת סרדינים חריפים
במיוחד בשמן.
"התשובה שלך לא מעוררת בי יותר מדי תחושת
ביטחון", העירה ראלה.
נשאנו את כל האוכל לשולחן. לפני שהתיישבנו
הוספתי זיתים שחורים מקומטים וגבינת פטה יוונייה. אכלנו בדממה, זורעים חורבן והרס
בארוחת הערב שכה טרחנו להכינה. ראלה סיימה לאכול ראשונה ונשענה שבעת רצון לאחור. הובלתי
קוביית פטה לפי כשאמרה, "אני מרגישה שעד היום לא הכרתי את הצד הזה שלך. תמיד
חשבתי על כמה שאתה חזק, ופתאום השאלות שלך מראות שגם אתה צריך חיזוקים ואישורים.
זה הופך אותך ליותר אנושי בעיני. ולעצם העניין, מה שאני רוצה להגיד הוא שמתרקמת
בינינו מערכת שתצטרך לפשל בגדול כדי להיחלץ ממנה".
"משהו
בסגנון 'זה לא את, זה אני' או 'אני חושב שאני לא בנוי לקשר בשלב הזה בחיים שלי'?"
"בדיוק. אם תגיד את אחד מאלו או תתחיל עם
אחת החברות הדמיוניות שלי, תועף ממני בבעיטה מהירה מאוד". ראלה צחקה לפתע.
"או שכמו בסרטים אמריקאים תגיד שאתה יוצא לקנות סיגריות ואז אני אבין שאתה לא
מתכוון לחזור".
עיכלתי בשתיקה את המידע. פתאום השתוקקתי להציע
שנגור יחד תקופה ונראה איך אנחנו מסתדרים, אבל הגזר כנראה שיפן אותי ושתקתי.
"בשבת אני נוסעת עם עידו לאבא שלי. רוצה
לבוא? אם בדרך ייווצרו תנאים נוחים, נשאל אותך אנחנו שאלות הסתגלות ונראה אם אתה
מתאים לנו כמו שאתה חושב שאנחנו מתאימים לך".
"כן, רוצה לבוא. תאספו אותי בדרך. אבל
תהיו עדינים עם השאלות - אתם שניים ואני אחד".
*
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה