פרק 60

 

השיחה המתועדת עם האב הזקן נוהלה והוקלטה בחדר חקירות במרחב, לשם זומן האיש יומיים אחרי לוויית בנו, עוד במהלך השבעה. רועי צפה שוב ושוב בקלטת והתעצבן ללא סיבה. החוקרים היו צמד השוטרים, אחד מהם מתלמד, שעבדו לפי הספר. כל השאלות כוונו מלכתחילה לבדוק את נושא חפותו של שמואל למברגר, או אדון ברדוגו כפי שהשניים כינו אותו ללא מחאה מצידו. אחרי שכתבו בחריצות את האליבי של האב, בדקו אם הוא יודע על אויבים פוטנציאליים שהיו לבנו, איומים על חייו, קשיים כספיים, התמכרויות משוערות או קשרים זוגיים שהיו לששת בשנים האחרונות. הכול היה צפוי ולעוס. הם העלו חרס בכל ניסיונותיהם. גם האליבי (חוג ברידג' שרוב משתתפיו קשישים הצמאים לחיי חברה) נבדק ואומת בקלות, מכיוון שבחוג מתבצע רישום משתתפים. שמואל למברגר הוסר עד מהרה מרשימת החשודים, ולפיכך תם העניין בו.

עכשיו בחן רועי את הדלת בסקרנות. שלט עץ קטן היה נעוץ בדלת במסמרי פלדה ועליו הכיתוב "למברגר/ברדוגו". רועי קילל את עצמו על שלא ידע על כפל השמות קודם לכן. הוא נקש בדלת פעמיים. אחרי נצח היא נפתחה על ידי מר למברגר. רועי, שהיה במדים, הציג את תעודותיו, ביקש לשוחח והתקבל מיד.

"יש התקדמות בחקירה?" שאל למברגר כשהתיישבו. הוא לא הציע כיבוד או שתייה ורועי היה אסיר תודה על כך בלבו, בשל הזמן שנחסך ממנו.

"כן, החקירה מתקדמת, אבל אל תצפה למאסר קרוב".

למברגר עיכל את המידע בשלווה. רועי, שלא הסיר את עיניו ממנו, לא הצליח לפענח רגשות.

"רציתי לשאול", התחיל רועי, "על פשר השם שעל הדלת".

למברגר הביט בו בפנים חתומות. לבסוף הפציעה על פניו הבנה. הוא אמר: "ברדוגו הוא שם משפחתה של אשתי המנוחה. לאחר פטירתה התעקש ששת לשנות את שם משפחתו לשם נעוריה. אני ניצול שואה. כל משפחתי נספתה, כולל אשתי הראשונה וחמשת ילדַי. לפנינה ברדוגו נישאתי בארץ, ושנינו חשבנו שנבלה ביחד את זקנתנו. הלידה של ששת היתה בשבילנו הפתעה גדולה. עכשיו נשארתי לבד לגמרי".

"היא עבדה איתך בחנות?"

"רק תקופה קצרה, אחרי שפוטרה מהמפעל שבו עבדה לפני כן. כשעבדנו ביחד היא כבר היתה חולה. אחרי שנפטרה, ששת מילא את מקומה. הוא עזב לימודי הנדסת תעשייה וניהול, ולי היה קשה לסלוח לו על זה. אבל הוא נכנס והצליח".

"שאלו אותך השוטרים ואני רוצה לשאול שוב: אתה מצליח לחשוב על מישהו שרצה במותו של ששת?"

"לא", השיב שמואל למברגר בקצרה.

רועי קם על רגליו והתכוון להיפרד. הוא ניענע בראשו לאות תודה והחל ללכת לכיוון הדלת.

לפני שיצא בדק קצה חוט אחרון.

"ממה בעצם מתה אשתך, מר למברגר?"

"היא מתה מסרטן. אבא שלי אמר לי פעם, תיזהר ממחלות עם שמות של חיות. אבל ששת תמיד האמין שמה שהרג אותה באמת היו הפיטורים".

"איפה היא עבדה?"

"פנינה היתה מנהלת כספים במפעל פלסטיק בקיבוץ כלשהו. היא פוטרה זמן קצר לפני שהמפעל נסגר ואחר כך עבדה תקופה קצרה במפעל אחר".

רועי, שרגל אחת שלו כבר היתה מעברה השני של הדלת, נדרך.

"אתה מתכוון אולי לקיבוץ עין תבואה?"

למברגר הניד בראשו לחיוב.

[ת1] 

*

---

 [ת1]גם הקטע הזה לא מסופר מפיו של איגור. כדאי לנסות להכניסו לפיו של איגור שיתאים הן מבחינת הניסוח והן מבחינת המידע העובר בו.