רשומות
לשבועות האמיתי לא הכנו עוגת גבינה. קנינו אחת.
ראלה ואני ישבנו. עידו טייל עם סוס. ניסיתי לשכנע אותה לעבור לבית שלי. ראיתי שהיא
חצויה. עידו בחטיבת הביניים עם חברים שהכיר רק השנה. עקירה תהיה מכשול גם לקשרים
הרומנטיים שקשר.
"הוא
שאל אותי אם נמשיך לגור כאן ועשה חשבון של זמן וכסף באוטובוסים מהבית שלך לבית של
רעות".
"אני מבין שנקלענו למבוי", אמרתי.
"בוא נשקול שוב את האפשרויות", אמרה.
ראלה סיפרה לי שאריה סולומון לא בא לעבודה כבר
חמישה ימים.
"שאלנו את הפקידה וזו אמרה כי הוא יצא לשנת
חופשה".
"בדקתם בבית?"
"כן, הוא הרים את השפופרת. עידן ביקש את
אדון מלול והתנצל על המספר השגוי שחייג".
"אביגיל?"
"נראתה בבית הקפה מול ביתה, ברחוב
מוריה".
עידו נכנס הביתה, בידיו מעטפה חומה. סוס שעט
פנימה, קפץ על ברכי והחל מיד ללקק במרץ את צווארי.
"הוא זוכר מי מאכיל אותו", אמרה ראלה
ופנתה לעידו, "המעטפה גדולה מדי לתיבת הדואר שלנו, מאיפה היא הגיעה אליך?"
"אה, זה של איגור", אמר עידו כלאחר
יד.
לקחתי את המעטפה מידיו. שמי היה כתוב עליה
באותיות דפוס עבות והיא היתה כבדה למדי. לא היה עליה שם שולח. הנחתי אותה על השולחן
וניסיתי לחשוב. הבטתי על עידו.
"שליחה על קטנוע עצרה לידי בכניסה כשחזרתי.
היא שאלה אותי אם אני עידו אלון. כשעניתי שכן היא ביקשה שאני אעשה לה טובה כי היא
ממהרת".
פתחתי בזהירות את המעטפה והצצתי פנימה. כסף.
המון. שום פתק לא צורף. מול עיניהם הנדהמות של ראלה ועידו שפכתי את התכולה על
שולחן האירוח בסלון.
"נעשית חבר במאפיה?" שאל עידו.
"חכו, בואו נספור את זה, ואולי לסכום תהיה
משמעות כלשהי", אמרתי.
שלושתנו בילינו מספר דקות בספירה וספירה חוזרת
של השטרות.
הם תלו בי עיניים תוהות.
"זה כפול מהסכום שסיכמתי עם כץ",
אמרתי לבסוף.
"זה כפול, כי פתרת שני מקרי רצח ולא רק
אחד", אמרה ראלה.
"יש עדיין טעם לבדוק טביעות אצבעות?"
שאלתי.
"קלוש,
אבל יבוצע", אמרה ראלה. "אם אני מכירה את הטיפוס, אפילו הבול משני צדדיו
יהיה סטרילי".
*
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה