פרק 86

 

ימים ריקים בהירים וקרירים, שטופי שמש שאינה מחממת וכל תכליתה להאיר בלבד, באו ברצף, נוגעים זה בעקב רעהו.

את רוב הלילות בליתי בביתם של ראלה ועידו. נעם לי לחשוב על חופש יחסי המאפשר לי לחזור לעתים לישון בגפי. לראלה, כנראה, הסידור לא התנגש בשגרת חייה. היא לא ביקשה יותר מחד, ומאידך נוכחותי הגוברת בלילם ויומם מעולם לא נדחתה על ידם. עידו, שהתבגרותו החרידה את ראלה, עקב בתשומת לב רבה אחרי התמסדות הקשר בין אמו לביני.

בשני האדרים שתכפו ראיתי לפעמים כיצד הוא מניד ראשו באישור בכל פעם שהבחין במגע של ראלה בי. חששתי מקנאה על כך שאני תופס את מקומו, אך לחשש לא היה יסוד נראה. אדרבה, כשראה את ראלה ואותי חבוקים על ספה מול הטלוויזיה בשעת לילה הצטרף אלינו לא פעם בטבעיות. הוא ישב ליד אמו והצטנף בשקט בחיקה תוך שהוא מביט במרקע. ניכר עליו שהתמונה המשפחתית החדשה מתקבלת בברכה על דעתו. מספר דקות היה יושב, ידי הכרוכה סביב כתפי ראלה נוגעת ברפרוף בכתפו, אחר כך היה קם, הולך לחדרו וסוגר אחריו בזהירות את הדלת.

ראלה עדיין דאגה לו אך היתה רגועה יותר. הראיתי לה כיצד הוא מחקה את היציבה שלי ומנסה לסגל לעצמו את טון הדיבור. דאגתה פחתה מעט. יום אחד אף חזר בתספורת זיפים קצוצה.  ראלה נכנסה הביתה וראתה שני קודקודים קיפודיים גוחנים על החומר למבחן הקרב במתמטיקה והתקשתה שלא לגחך בקול רם.

במשך הימים שלפני פורים נהניתי משפע עצום של עבודה: ניסיון לאתר עותק ישן של ספר אגדות צ'כי, בניית עץ משפחה במילאנו של המאה השבע עשרה, איתור אהבת ילדות אבודה, שכתוב סולו חצוצרה נדיר והנבטת זרעי עצים מדגסקריים על מצע חולי סופג של חתולים . אלה היו רק חלק מהגחמות שנדרשתי אליהן.

לא היתה כל התקדמות בפרשת מותה של נוגה כץ. גם רוצחו של ששת ברדוגו-למברגר טרם נתפס.

הייתי עסוק ולא היה אכפת לי כל כך.

 

*

 

---