רשומות
נשענתי לאחור על הספה. הרגשתי מלא ומרוקן בו
בזמן. פתרון חידה תמיד עושה לי את זה.
והפעם השארתי שניים מאחורי. נעדר התעלות וללא
גאוות ביצוע הבטתי אדיש נכחי. לא היה לי קהל.
אחרי שתי כוסות של מיץ אשכוליות דיאטטי, אותו איזנתי
בפרץ נדיבות עצמי עם כוס אבסינט ירקרק, ממסטל באופן מיידי וחסר פשרות באשר לאופן שבו
הוא תוקף את מערכת העיכול והעצבים באיגופים שוני תכלית, חשתי מוכן לשוחח עם קרן
כהן על מנהגיו של בעלה איציק, מנהגים להם היא לא היתה שותפה פעילה. טילפנתי אליה כדי
לתאם פגישה.
"שלום", אמרתי בקול ממלכתי דתי. ברקע
רעמה טלוויזיה מטחי חדשות.
"את מי אתה צריך?" ענה נער. ואחרי
הפרסומות נשדר את תחזית מזג האוויר.
"אני מהמועצה הפדגוגית של בית הספר ומבקש
לדבר עם אמך או אביך", הימרתי. פרסומת של חברת תקשורת, המפיצה את הטלפון החדש
שלה שיודע גם ל...
הייתי בהיכון להתנצל ולנתק אם קול גברי היה
ממשיך את השיחה, אבל כפי ששיערתי הילד חשש מאביו יותר מאשר מאמו.
"שלום, מדברת קרן. עם מי יש לי
הכבוד?" פתחה ברשמיות.
"קרן, תקשיבי. מדבר איגור. תעני לי בכן או
לא בלבד. אני יודע את התשובה לבעיה שהצגת בפני. את עדיין מעוניינת ויכולה להיפגש
מחר בעשר בבוקר?"
"כן", ענתה בצייתנות. מחר מסתבר יהיה
קר לעונה.
"את מכירה את קפה "גויאבה"
במרכז הכרמל?"
"כן", השיבה בלאקוניות הנדרשת.
צפויים להתפתח תנאי כפור לפנות בוקר בעמקי הצפון.
"בואי לבד. תכיני אמצעי תשלום כפי שסיכמנו,
ולפני שאת מנתקת בעצמך תתחילי לחשוב על תירוץ לשאלה עם מי דיברת". ניתקתי את
השיחה.
עכשיו צילצלתי לרפאל. יעל הרימה את השפופרת ולא
הפגינה התלהבות יתרה כשלמדה עם מי היא מדברת. "רפי לא בבית", אמרה בנימה
שדימיתי כי כללה בתוכה צליל כמוס של רצון להסתיר את החרטה על כך שהרימה את
השפופרת.
"איך מרגישים הקטנים? הם היו חולים,
לא?"
מן הסתם הנושא היה קרוב ללבה. שמעתי יותר
משרציתי על צער גידול טף לא מחוסן. היא דיברה בהתלהבות על הנזקים האיומים שגורמים החיסונים
ופירשה את המהומַי האקראיים כאישוש עמדתה. עשר דקות אחר כך נפרדנו כידידים. ועכשיו
לפרסומות.
*
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה