רשומות
"
"שמת לב שעידו הופך למתבגר טיפוסי?"
התלוננה ראלה. זה אמור לקרות, לא?" שאלתי.
"כן אמור, לא אמור, זה מוציא אותי מהכלים.
הוא רב על כל דבר קטן ומתווכח איתי שעות. הוא משתנה מבחינה גופנית, כמובן, הקול
שלו מתחיל להיסדק. הוא כבר מתבייש ממני, מסתתר שעות באמבטיה ובודק את עצמו בראי.
מסתגר בחדר שלו ומדבר שעות בטלפון. ואני הפכתי לאוויר. אני מעניינת אותו פחות מהמדיח.
היום הוא חזר מבית ספר, הסתכל לי בעיניים ושאל אם יש מישהו
בבית".
"ראלה, גם אנחנו התבגרנו פעם".
"לי לא ממש היה זמן להתבגר בצורה
מסודרת", השיבה ראלה. "הוזנקתי ממצב של ילדות למצב בגרות. הרגשתי כאילו
כל החובות והמטלות נפלו עלי מהיום שאימא שלי מתה ולא עזבו אותי עד היום. בגיל ארבע
עשרה כבר ידעתי לנהל את ספרי החשבונות של אבא ועשיתי את כל עבודות הבית: ניקיון,
אוכל, כביסה, וכמובן אל תשכח את השיעורים. מאז יש לי תמיד תחושה שאני לא מספיקה
ושאני צריכה לדאוג לעוד משהו שלרוב שכחתי מזמן מה זה היה".
ראלה כבשה את פניה בידיה.
"ואחרי הטרגדיה עם יורם נתקעתי פעם שנייה
באותו מלכוד. לא היה לי אפילו זמן להתאבל. אם בפעם הראשונה נשארתי עם ילד גדול
הפעם זה עם קטן, ששונא אותי ".
"הוא לא", הערתי בביטחון מלא והחזקתי
את ידה.
"מה
שאני מנסה לומר זה שתמיד הכול קורס לי ונופל. אני פוחדת שההתבגרות שלו תרחיק אותו
ממני. לא נשאר לי הרבה להיאחז בו כי המציאות תמיד מתפוררת וגם אתה, איגור, אולי
אוהב אותי אבל גם לא ממש לצדי".
"אני לא יכול לספק לך ערובות וביטחונות.
אני יכול להציע לך רק אהבה".
היא שקלה את דברי לרגע. שאבתי נחמה מכך שלא
משכה את ידה.
"אהבה לא תספיק בכלל אם אתה תיעלם לנו.
אתה זוכר את הירייה? והדבר האחרון שאני רוצה זה שעידו ייפגע. במחשבה שנייה גם לי
זה עשוי ממש לא להועיל".
היא נשמעה עייפה ומבולבלת. באופן
מוזר דווקא שמחתי שהיא בוחרת לחלוק איתי את הפחדים הבלתי
רציונאליים שלה.
"ראלה, אני לא מתכוון ללכת לשום מקום. אני
מודה שההיסטוריה הפרטית שלך היתה מייצרת חרדת נטישה אצל כל אחד. יחד עם זאת לפחדים
כאלה אין שום תפקיד במערכת היחסים בינינו והם לא מהווים סיבה שבגללה אלך או אשאר",
אמרתי.
לגמרי לא היה ברור לי מה אמרתי אבל הטון השקט, העובדה
שלא הרפיתי מידה ושלא התייחסתי בזלזול או בביטול כלפי מה שהטריד אותה גרמו לסערה
לשוך.
"אז אתה אומר שיש בינינו מערכת?" זאת
כבר היתה ראלה מחויכת ושלווה למדי.
"יציבה כסלע, מלאה ברגש ובאהבה ומתודלקת
בסקס מלהיב".
"תישן אצלנו גם היום", קבעה.
"בתנאי", אמרתי.
"אתה מנסה לסחוט ממני משהו?"
"אני אישן היום וגם מחר אם תרחיקי ממני את
סוס. הוא נוחר נורא וצונף מתוך שינה סנטימטרים ממני".
*
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה