רשומות
אזור אינדונזיה על אלפי אייו היה מוקד חיפושי התבלינים של פעם.
המלך היה כמובן הפלפל
אבל המחירים הגבוהים היו של אגוז מוסקט, קינמון וציפורן
(איך מתרגמים לעברית mace?)
מהרגע שהתבלינים עזבו את ידי המגדלים המופתעים
שחלקם קיבלו גם זהב עבור עמלם
ועד שהתבלינים עלו על השולחנות באירופה עלה
מחירם פי ששים אלף.
כדי לחסוך את פער התיווך התחילו מסעות ימיים ארוכים
ב1487 יצאו שתי אוניות מספרד לחפש תבלינים ועדיין לא שבו
קולומבוס היה ימאי משובח אבל גאוגרף קטן מאוד
רגלו מעולם לא עלתה על היבשת שמיוחסת לו
הוא לא ידע שקובה היא אי
הוא חשב שהשמש השוקעת נמצאת מעל יפן וסין
ה"זהב" שהוא מצא היה פיריט ברזלי
ה"קינמון" - קליפת עץ חסרת תועלת
ה"פלפל" - לא שחור אלא חריף
וככה הגענו לוסקו דה גמה שכמעט נסע לברזיל
כדי לעקוף את אפריקה בשלום
ובזכותו גם נמצאה הצפדינה לראשונה
כי זו הייתה הפעם הראשונה בה שהו מלחים
למעלה משלושה חודשים על הסיפונים.
ובחזרה לתה המתובל במעט קינמון שאנו שותים
אגב אורחא
