רשומות
בבית לא יכולתי להירגע. ההבטחה המתוקה שחשתי
במימושה הקרב שלחה גלים של טרום עוררות. הרגשתי צורך לחגוג את הזכייה בַגושפנקא על
גבריותי. בקבוק גולדסטאר מששיה שלא הופרדו בלידתם התייתם לנצח מאחַיו, פקקו הוסר
והוא נגמע באחת. בקבוק תאום נמזג לתוך כוס זכוכית עמוקה ונצרך לאט יותר.
הלכתי למחשב וחיפשתי את כל סוגי המזונות המיוחסים
לעיר פּארמה, באים ממנה ומיובאים לארץ מהפריפריה שלה. התחלתי באלכוהול בשל חיבתה
של נוגה לרעל הספציפי הזה וקצרתי חֶרבּוֹן. שום דבר לא ממש הסתדר, עד שראיתי
במחירונים של מעדניות יוקרה כי גבינת הפרמג'יאנו נמכרת בקטגוריות שונות. שעה
וחצי של חיטוטים הולידה ניחוש מלומד כי פארמה בת שנה היא כנראה גבינה שיושנה שנה
אחת בלבד לפני שהגיעה לשוק, אינה מיועדת לגרור אלא היא רכה יותר ונאכלת בפיסות או בפרוסות.
הבטתי שווה נפש לתוך המקרר אל בקבוק בירה נוסף,
ניענעתי לעברו את אצבעי בתנועת הזהרה ובלבי צרפתי אותו למפרע למשפחת השכול. הקצפתי
שלוש ביצים, כף שמנת מתוקה, מלח ושתי כפות שמן זית. את התוצאה, שכל מאמצי לא
הנחילו לה את האווריריות לה התאוויתי, שפכתי למחבת גדולה ולוהטת. חביתה קלילה
שנאכלה בעמידה נתנה לי את החלבון לקבלת החלטות עתידיות. זכרתי ששטיפות מוח של בני
נוער בכתות מיסיונריות ומשיחיות מלוות תמיד בדיאטה דלת חלבון, במטרה לחבל ביכולתם
לקבל החלטות עצמאיות.
הרגשתי כי זה הרגע הנכון ללכלך את החריצים מתחת
לציפורני; זה הזמן שאל עפר אשוב ואבוא. הלכתי לממגורות החומרים שבצידי החממה. אמנם
החורף פסע רק כמה צעדים כושלים בניסיון להשליט את מרותו, אבל אביב מלבלב כבר פרש
ניצנים בתוך ראשי. תערובת אדמה נשמעת להדיוטות כמו דבר טפל שאין להעמיק בו. טעות
מספר תשע. התערובת חייבת להיות קלה מספיק ואוורירית כדי למנוע חנק של שורשי הצמח,
אבל כבדה דיה להחזיק אותם; דחוסה כדי לייצב אותו, אך דלילה מספיק שתאפשר חלחול
מהיר של מים. וכמובן לא יזיק אם היא תכיל מינרלים זמינים לשם תזונה מאוזנת ותהיה
נקייה לחלוטין מטפילים, זרעי צמחים לא רצויים ונבגים.
לבשתי את המעפורת ותוך כדי מדידה התחלתי לערום
את הקוקטייל המנצח לתוך פיילה גדולה. טוף גרוס, כבול, חול מחצבה מסונן ושטוף,
קומפוסט שבילה במיקרוגל. את הכול פוררתי ולשתי. עוד חביתה מוכנה לגחמותי העתידיות.
הבטתי בתערובת המשוועת לשורשים. היא כבר פיתחה בי תלות והחלה לחבב אותי. תוך חודש
חודשיים היא תשכח את ההתעמרות של אצבעותי בחלקיה האלמנטריים. סינדרום שטוקהולם
יעשה את השאר, אחר כך היא תהיה שלי לנצח, נאמנה לי כמו מגבת מטבח. ברוך הגבר אשר
יבטח בחממתו, והיתה חממתו מבטחו.
היורה החל נוקש מסביב. טיפות כבדות גמעו לתוכן
את אבק הרוחות שהמתין להן. אגלים התחברו וזלגו על דפנות המקדש הצחיח, שאני הייתי
אלוהיו אך יחד עם זאת העניש אותי בחוסר רחמים בכל פעם שלא הקשבתי למאווייו ולא
נשמעתי לגחמותיו. הרחקתי מהעציצים שהתכוננו לשנת חורף את הפגר לעתיד, הצמח שהבחנתי
במחלתו עוד בביקורו של רפאל. החיים לא רצו וגם אם חפצו לא יכלו לעזור לגוסס.
האוראקל ציחקקה מסוממת מאדי היורה החמימים וגזרה את דינו לשבט.
התחלתי להעלות למדפים את צומחי החורף שהחלו
להקיץ משנת הקיץ השחונה שלהם. כמו שבלולים סבלניים צלחו את היובש והחמסינים
ומנגנון טמיר הורה להם כעת לשלח שורשים ולחפש עתיד חדש.
חרדת התולעים מלהב המחרשה שככה. ראלה ואני נטעם
עוד זו את זה. שלוליות החלו להיקוות בשקעי שפלת הגינה. כמיהה עזה לטמון את פני
בצווארה ולהריח אותה לשוכרה גאתה בחזי וטפטפה מעיניי.
*
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה