רשומות
הרכב הזדחל ועיצבן מספר נהגים שחפצו לנסוע יותר
מהר מראלה. הגנבתי מבט במד המהירות מעבר לכתפה של ראלה וראיתי שהיא נוסעת בדיוק
במהירות המותרת. חצינו את השטח הלא מוגדר שמפריד בין עמק זבולון לעמק יזרעאל,
עורפנו לים.
ראלה נהגה בשלווה ומדי פעם נטלה מעידו את ספל
הקפה הלוהט וגמעה ממנו בלגימות קטנות ורעשניות, שעיצבנו את עידו. סוס עמד דרוך על ברכיו
של עידו ושירבב את ראשו מבעד לחריץ בחלון המושב הקדמי והערה את ריחות הדרך אל
תוכו. לפעמים, כשהניחוח היה מסעיר במיוחד, נמלטה מפיו יבבת התרגשות. בכל פעם
שהנוזל בספל התקרב למפלס ניבוי העתידות, יצקתי לתוכו שכבה חדשה מהתרמוס שהכינותי
מראש ודחיתי את קריאת העתיד לעתיד אחר. ראלה סקרה בחיבה את הספל עם הלאטה הבחוש אך
לא מנוער.
עלינו בגבעות חרתיה וירדנו בשֵיח אבריק, משם
חזרנו שוב לנסוע בעמק. מהמושב האחורי, מכונס ברווחה יחסית, לצד צידנית בגודל של
ארגזי קרח עתיקים, הקשבתי למוזיקה שהשמיעה ראלה. ג'ים מוריסון והדלתות שרו על ימים
מוזרים. חשבתי על הקבר של מוריסון בפריז. בית הקברות היוקרתי ביותר, פר לשז, משמש
אכסניה אחרונה לו ולגדולי שנסון, סופרים, משוררים, מלחינים ושאר אנשי רוח. אפילו
אצילים ופוליטיקאים איוו להם מנוחה נכונה שם. כשפקדתי את המצבה שלו, היא הוסתרה על
ידי שלוש נערות שנולדו לבטח שנים לאחר מותו. הן ניסו להתערטל מספר פעמים ונסוגו בכל
אחת מהפעמים ממזימתן הנאצלה בעטיים של שני ז'נדרמים, שגערו והיתרו בהן בשפה בוטה.
הנערות רבצו על השיש הסדוק והקשיבו לביצוע כמעט מושלם של שני פליטים משנות השישים,
שישבו בשיכול רגליים על השביל כמה מטרים הלאה וניגנו בדואט את רוכבים בסערה. היפה
מבין השלוש, בעלת עור בהיר וחלק ושיער אדמדם וגלי, פתחה שני כפתורים בחולצתה
והביטה בהתרסה בז'נדרם הצעיר מהשניים. ניכר עליו שהיה שמח אם הנערה היתה ממשיכה עם
שאר הכפתורים. המאמץ שלא לחייך בידידותיות העלה על פניו הבעה של עצירוּת חמצמצה. עשרות
סיגריות שמעולם לא הוצתו היו פזורות סביב הקבר ושאפו אל קרבן את הלחות והצינה
הפריזאיות. זכרתי שהופתעתי מכך שחרף שפע הסיגריות, איש סביבי לא עישן.
ראלה עברה מטייפ לרדיו. ניק דרייק שר על איש
הנהר, על בטי שלא היה לה פנאי לבחוֹר איך להפסיד ועל עלים נושרים. שקעתי במחשבה
מלנכול
ית על שם התקליט שבו הופיע השיר, זה היה
"חמישה עלים נותרו". נזכרתי בוויכוחים אינסופיים עם חברים בהם התפלגו
הדעות אם העלים הם עלי הקיסוס בסיפורו של או. הנרי "העלה האחרון" או
מההודעה בחפיסת הניירות לגלגול סיגריות שנותרו עוד חמישה בלבד.
חמש שנים אחרי חמשת העלים, בבוקר בריטי סתמי, דרייק
לא התעורר יותר. התרופות שנטל נגד דיכאון הרגו אותו והצליחו בכך למנוע ממנו את הדיפרסיה
ממנה סבל. הוא טען שהתאבדות היא מעשה פחדני ולכן סירבתי להאמין שהלך ביוזמתו לחפש
את המקום בו נושקת הקשת לקרקע.
" הזמר
הזה נשמע מבואס",
העיר עידו בסוף השיר.
"מבואס ומובס", התפייטתי.
"להיות מובס זה מצב זמני", השיבה
ראלה, "רק להיכנע זה סופי".
"אנחנו מגיעים", אמר עידו. בחוץ נראו
בתים ושדות של מושב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה