פרק 69

 

רועי קם ממקומו מאחורי השולחן במשרדו וניגש לקדם את פני. באקט בלתי צפוי נקלעתי עמו לחיבוק גברי אמיץ ונשיקות על הלחי. תמהתי על השדרוג הבלתי צפוי ביחסינו כי הקרבה בינינו לא אופיינה בעבר במחוות גופניות. יחד עם זאת המעשה כולו התרחש בטבעיות, ומסיבה כלשהי לא הורגשו אילוץ או מבוכה. עכשיו תהיתי למה עד היום לא התחבקנו. רועי רמז לי על הכיסא שמולו והתיישב גם הוא.

לאחר כמה שניות חייך אלי ואמר :"מזל טוב".

הבטתי על עצמי כדי לבדוק מה גרם לברכה הבלתי צפויה. לא הבחנתי במשהו יוצא דופן.

אימצתי את זכרוני ובדקתי אם בלוח השנה יש היום תאריך הראוי שיחגגו אותו.

רועי חיכה בסבלנות, משועשע.

"תודה", אמרתי לבסוף, עדיין אובד בשלל האפשרויות הלא ממוצות.

"אז סוף סוף עשיתם את זה", קבע רועי ללא סימן שאלה בקצה המשפט.

לא הכחשתי. לא אישרתי. לרועי הספיקה האינפורמציה מהיעדר התגובה.

"למה אתה חושב ככה?" שאלתי.

"היית צריך לראות את ראלה הבוקר", הסגיר רועי את המקור לתובנה שביקש שאאשש, "התרוצצה עסוקה במשרדים, לא החליפה איתי יותר מברכה חפוזה ופיזמה לעצמה כל הזמן איזו נעימה".

שתקתי.

"אף פעם לא שמעתי אותה שרה או מזמזמת כלום", הוסיף רועי בנימה מתרצת.

"לא מודה", אמרתי.

"אני מודה לך", השיב הוא. "כיף לראות אותה מבסוטה, זו ראלה אחרת, שמחה. אם אתם עדיין ביחד אז כנראה שעשית משהו נכון לשם שינוי".

"אני מרכין את ראשי בענווה ומשאיר לך את ההתמודדות עם ההיבטים הגופניים המוקָשים מהמהומים של שוטרת מוכשרת וסקסית ומשתיקה של עמית לשעבר".

"טוב, תמשיך להתבצר. ראיתי מה שראיתי, הבנתי את מה שהבנתי. קיוויתי לקצת עסיס שלא צריך לחלוב אותו ממך בחדר חקירות, אבל מילא", נאנח רועי. "אני אסתפק בינתיים בזה שראלה שמֵחה עד שתחליט לעדכן אותי במה שאתה יודע שבאמת מעניין אותי".

"מה באמת מעניין אותך?"

"למשל אם היא שותקת או גונחת, או למה לעזאזל היא איתךלא התחלתי איתה בעצמי, וגם מתי היא תעיף אותך".

"אתה מקנא...כן, האמת שאני יכול להבין אותך..."

"בטח, טמבל. חשבתי שכבר קלטת את זה".

רועי לא חיכה הרבה ועבר לפסים ענייניים. "מהמעבדה מוסרים שאין ספק בכך שהרעל בא מהצומח וממליצים שנחפש אצל ששת רכישות של פטריות. הם כורעים תחת העומס של בדיקת כל הפרודוקטים ועוסקים בעיקר במיון וקטלוג של החומרים. יש ערמה של "בלתי מזיקים" וגבעה של "מזיקים בפוטנציה". עד עכשיו שום דבר לא הוגדר חד משמעית כרעל. כמובן קיימת אפשרות שהוא איכסן מצרכים כאלה במקום אחר, או שגנב לקח אותם".

רועי סיפר לי על ההורים של ששת ועל הזיקה בין אמו המנוחה למשפחות כץ וסולומון.

[TK1] "אני רוצה ששניהם יזומנו לראיון בנושא זה, עוד לא החלטתי אם ביחד או לחוד. מה שברור הוא שזה ייערך בחדר סגור ויצולם כמו כל חקירה. הייתי רוצה מאוד לשבת ליד המוניטור ולהקשיב לקטעים כשהם יושבים לבד לפני ואחרי ההטחה".

הינהנתי. הכרתי את התפקיד היטב. פעמים רבות משאירה המשטרה נחקרים לבד בתקווה

שהשיחה ביניהם בזמן שהם סבורים כי איש לא מאזין להם תניב רמזים להמשך חקירה ולפעמים אפילו להפללה. אנשי עולם תחתון מכירים את הנוהל ושותקים כשגרה. אנשים מהישוב לא תמיד מודעים לאפשרות שמצותתים להם, על אחת כמה וכמה כשהציתות נערך בסביבה הנתפסת על ידם כ"נקייה" או כשהסיטואציה שהותירה להם חלון הזדמנות להחליף מידע נראית להם מקרית ולא מתוכננת.

"אולי כדאי שתשקול מפגש כזה בטריטוריה פחות מאיימת מתחנת משטרה", אמרתי.

"קיוויתי שתנדב את הבית שלך", אמר רועי, "שם הם יילחצו פחות ויש סיכוי שנדע לפחות אם הם מסתירים משהו. ככה גם נלמד אולי על מערכת היחסים ביניהם".

"בסדר, בתנאי שאין שריד לנוכחותכם אחרי שהלכתם ושאתם אחראים לכיבוד", אמרתי.

 

*

---