רשומות
שעה קלה אחר כך עמדו רגלי בפתח וילה בפאתי
קריית ביאליק. במרכז הארץ היו מכנים אותה דירה צמודת קרקע. בעיניים מצומצמות סקרתי
את הגינה במהירות ובקפידה. ערב רב של צמחים שנשתלו ללא תכנון אחרי שנקנו בסוף עונה
במשתלה. חיבה ניכרת רכש הגנן לדקלים שהיתמרו מצדי הבית כאילו באו לביקור קצר
ממרחבי מגרש בקיסריה ושכחו את הדרך חזרה. ברחבת הכניסה לבית, להפתעתי, עמדו צנועים
מספר עציצי רקפות. עלים ענקיים שׁחו מעל פקעות שבוודאי נבחרו לפי גווני פריחה
שונים.
לא היה סיפק בידי להתעמק בסוגיית הרקפות. אישה,
שללא ספק חיכתה לי, פתחה את הדלת לקראתי עוד טרם נקשתי עליה. הוכנסתי לסלון
ובמחוות יד נרמז לי לשבת. אישה נוספת, שעל פי לבושה ומראה נראתה כמנהלת בדימוס של
מחלקת אורולוגיה בפטרוגראד, החישה אלי תה ועוגיות ונעלמה מיד.
"אני קרן כהן שדיברתי איתך בטלפון",
התחילה בעלת הבית. ללא ניסיון להסוות או להסתיר את העניין שחשתי, הבטתי עליה מכף
רגל ועד ראש וראיתי אישה מטופחת בת גילי, שכל מה שלבשה, ענדה והתנוסס על ראשה
הכתיר אותה בעיני לאלתר כמתמודדת אפשרית בעלת סיכויים גבוהים לזכות בתואר
"קורבן האופנה של הקריות". היא נשאה בשתיקה ובגאווה את המסדר שערכו לה
ארובותי.
"ובכן, במה מתבטאת הבעיה שלשמה קראת לי?"
ניגשתי לעניין ללא שיחה בטלה.
"בעלי איציק", אמרה קרן.
"מה איתו?" דחקתי בה. ניכר עליה שלא
נוח לה, אבל אני, לא לחינם נסעתי לפרובינציה.
"הוא מתנהג משונה", היא
אזרה מספיק אומץ להגיע ללב מצוקתה, "ומשהו עולה לו אלפי שקלים".
"למה את מתכוונת?"
"מאז שהתחתנו יש לנו חשבונות נפרדים. אני עצמאית,
ורואה חשבון יעץ לנו לעשות את זה, שכחתי כבר למה. לאחרונה איציק התחיל להיות לחוץ
כספית. במקרה ראיתי דף חשבון שלו ולא יכולתי שלא לשים לב שהוא פודה במזומן את רוב המשכורת
שלו. הנקודה היא שמצד אחד אני לא רואה את הכסף הזה, ומצד שני אני שומעת כל הזמן
כמה קשה לו".
"עימתת אותו עם המשיכות?"
"כן, ועדיין אין לי מושג מה קורה. לדעתי הוא
התחמק, דיבר על הוצאות והשקעות ועל זה שנחיה תקופה מסוימת מעט בצמצום".
"נשים אחרות?" שאלתי בהתעלמי מטאקט.
קרן כהן לא ניסתה להסתיר את הגיחוך המר שנמלט
מפיה. כתשובה היא הסירה מהשידה הקרובה תצלום משפחתי עם שלושה ילדים בגיל העשרה.
אחזתי בתצלום. איציק כהן דנן היה גבר נמוך, שמן, כהה עור ושופע שיער מכל חלק בגופו
שנראה בתצלום, להוציא קרקפתו. מראהו הנוכחי לא נדמה בעיני כמצודד או מלבב עלמות.
בעבר אולי היה לו סקס אפיל, אבל היום – רק פו הדוב. ירדתי לסוף דעתה, ולמרות זאת
לא פסלתי עדיין באופן מוחלט את האפשרות. ניסיון לימד אותי שייאוש, בדידות, תאוות
שליטה או ממון וסתם חשק מייצרים לעתים זיווגים תמוהים.
"סחיטה עסקית?" המשכתי את המוטיב
הקודם.
קרן משכה בכתפיה. נראה שהרעיון לא היה מתקבל על
הדעת בעיניה.
"איציק סוחר בברזים, מגופים וצנרת. אם
היתה לו בעיה עסקית הייתי מודעת לה".
"נסיעות לא מוסברות בארץ, גיחות
לחו"ל..." התמדתי.
"לא יותר מהרגיל בארץ. בעצם, הוא חוזר
לאחרונה מעט מאוחר משהייתי רגילה. בחו"ל כבר לא היינו שנים ובטח עכשיו לא
נהיה". קולה רעם מתחת לשלל הגוונים ששפעו בשערה. דגש מיוחד שמה על המילה
עכשיו.
"על מה הוא היה מבזבז בעבר?"
"על הילדים, קצת עלי ולפעמים שטויות, כל
מיני צעצועים".
"אוכל?"
"סנדביץ' בעבודה, והשאר בבית". היא
חשבה עוד קצת. "אוכל במסעדות רק אם זה לא על חשבונו".
"קמצן?"
"לא הייתי אומרת קמצן. יותר חסכן וזהיר.
לפחות היה ככה".
"ממתי זה התחיל?"
"לא ממש יודעת. פתאום הפסקנו לארח, אחר כך
הפסקנו לצאת לנופש בחגים. מזל שבחשבון שלי אין לו זכות חתימה אלא רק ייפוי
כוח".
"הוא ביקש ממך כסף?"
"לא, אבל הוא דרש לעשות צמצומים במשק בית,
פחות ימי עוזרת, פחות מורים פרטיים. אין מצב אפילו להזכיר חוגים חדשים
לילדים".
"מה איציק עושה כשהוא חוזר מהעבודה?"
"כמעט כלום. אוכל, רואה טלוויזיה, משחק
קצת במחשב וקצת בבולים. בסוף מתרחץ והולך לישון. לא בליין".
"אפשר להסתובב קצת בבית?"
קרן משכה בכתפיה. לא הבחנתי אצלה הרבה הערכה
כלפי ולא תקווה שמשהו חדש יתגלה. ומה כבר יש להפסיד אצל מישהו שלוקח תשלום רק אם
הוא מצליח? אולי זו הסיבה שגילתה כלפי נדיבות בטלפון והסכימה בלי להתווכח בכלל לסכום
המופקע בעליל שציינתי.
ידעתי שנשים הן בעלות חושים חדים ביותר לאיתור
חריגות מהשגרה. יחד עם זאת, לכל אחד יש נקודה עיוורת, משל לחטוטרת שהגיבן לא רואה.
בנקודה זו ייחלתי להיתקל כשביקשתי לסייר בבית. קרן ליוותה אותי כשהמבט הספקני לא
מש מפניה.
לא היה הרבה מה לראות בביתם של קרן ואיציק כהן.
בכל חדר שומם תרבותית שאלתי מַהם החפצים החדשים ביותר ומי רכש אותם. קצת
אלקטרוניקה זולה, שלושה מסכי טלוויזיה צנועים, מערכות שמע מיני בחדרי הילדים,
ספרים של אנשים שחדלו כבר מתום התיכון לרכוש מדיה מודפסת מלבד עיתונים, וספר עבורם
היה אופציה רק כמתנה לאחרים.
חדר המחשב לא נראה שונה. מדף ספרות מקצועית,
מילון אנגלי-עברי, מחשב לא חדיש או מהיר במיוחד ואלבומי בולים על מדף. ברשותה של
קרן הפעלתי את המחשב ובתוכו ראיתי תוכנות סטנדרטיות ושלל משחקים. לא מצאתי במועדפים הפניות לאתרי
הימורים ולא גיליתי תוכנות העשויות להוביל לזליגת מזומנים. הדפסתי רק ליתר ביטחון את רשימת המכותבים של הדואר האלקטרוני.
אחר כך עילעלתי באלבומים. לידי קרן לא עשתה
מאמצים ניכרים להבליע פיהוק. בולים לא עתיקים במיוחד מכל רחבי תבל. הוצאתי מצלמה
דיגיטאלית מתיק נשיאה שהבאתי וצילמתי מספר דפים לדוגמה מכל אלבום. אהבתי את
התוויות שהנושא נכתב עליהן בכתב יד עגול ומסודר: "גרמניה בין שתי מלחמות עולם",
"לטביה לפני הסיפוח לברית המועצות" וכו'. אחד האלבומים הכיל להפתעתי רק
כרטיסי חיוג לעמדות טלפון. צילמתי גם ממנו.
חדר השינה היה האחרון וגם שם לא צרם לי מאומה,
להוציא קיר ועליו כתמי עובש שגרמו לריח של עפצים בחלל הסגור. עברתי שוב בין החדרים,
ולמרות מורת רוחה של בת לוויתי צילמתי כל חדר משתי זוויות שונות לפחות.
לפני היציאה חתמתי לקרן כהן ביוזמתי על
התחייבות לסודיות ובאותה נשימה החתמתי אותה על חוזה סטנדרטי הקושר אותנו עסקית
ומגדיר אותה כנותנת עבודה ואותי כמועסק על בסיס הצלחה. גם שכרי המוסכם צוין. בדלת
נפרדה ממני קרן בעיניים שהתקווה בהן ריצדה, היבהבה וכבתה.
*
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה