רשומות
השעון העיר אותנו אחרי ארבע שעות. ראלה תיכננה
לעבור בדירתה בדרך לעבודה כדי להספיק לעשות טיול קצר עם סוס ולתת לו אוכל. לפני
שקמנו התחבקנו ממושכות וספגנו איש את חום רעותו. החיבוק העיר בנו רצונות נוספים,
אבל הזמן דחק יותר מהבשר. יתרה מזאת, השלפוחית לחצה עד כדי התפוצצות, ומפינו עלה
הבל המסוגל לדכא תאוות עד סדר גודל בינוני.
בסרטים אמריקאים, ישֵנים הנאהבים בפיג'מות
פלנל, חבוקים ולפותים כאילו אבריהם לא יירדמו לעולם וכאילו התנוחות המגוחכות
שנקלעו אליהן, בפקודת במאי שוחר אסתטיקה, לא יכאיבו להם תוך דקות במקרה הטוב או
ימנעו מהם לישון בשאר המקרים.
אנחנו בחרנו מתוך שתיקה לישון כשטפח חוצץ
בינינו. את האינטימיות הטרייה השבענו במגע קל של שוקיים וכפות רגליים, חיכוך סמלי
של עור חשוף. תרדמה נטולת סיוטים נפלה עלי והופרעה רק כשניעורתי לפרקים ווידאתי
שהיא אכן לצידי. המשיכה היתה עדיין חריפה, כמגנט שלא חדל לדרוש קרבה עד שהמחט תיצמד
אליו לגמרי. לפרקים בדקה יד הססנית ואישרה את נוכחות הגוף הסמוך. יחד עם התשוקה,
שלא כבתה לגמרי מן העייפות, היה גם ביטחון שלא נחתם במילים, ביטחון בכך שהמגע היה
אמיתי, שהקשר אינו ארעי, שהכול אמיתי וחי ואפשרי.
בזמן שראלה התלבשה התחלתי להכין קפה לשנינו. בראשי
צפה שורה שלא זכרתי את המקום שממנו נשאבה: כשאהבתנו עזה היתה, על חודה של חרב
שכבנו.
כשראלה באה היה הקפה כבר על השולחן ולצדו העיתון
מוכן לעלעול. לא היתה בה מבוכה של הלילה שאחרי ולא חנחונים של צעירונת. היא נשקה
לי על פי ואמרה בוקר טוב. ישבנו ולגמנו בשתיקה. עילעלתי במוסף הספורט והיא בעמודי
הפלילים. כשאחד מאתנו הרים את ראשו, הוא פגש מיד בחיוך של האחר. משהו נכון ושליו היה
באווירה. התאוויתי פתאום לטמון את פני בצווארה ולשאוף את ריחה. כף רגלה היחפה
שוטטה על שוק רגלי בלי בהילות.
הטלפון של הכורסה, זה שמספרו הופיע במדריך, רעם
וקטע בצלצולו את הנועם. כשהלכתי להשיב הביטה ראלה בשעונה והחלה לאסוף את חפציה. הרמתי
את השפופרת.
"פתרונים שלום, מדבר הבעלים".
"בוקר טוב. יש לי בעיה. אני מקווה שלא
הערתי אותך", אמר הקול הנשי בטלפון.
"זה בסדר. אני ער מזמן, ובעיות הן המקצוע
שלי", השבתי.
ראלה עמדה ליד הדלת ונופפה לי לשלום.
"האם את מוכנה לפרט מעט?" הוספתי
בזמן שנופפתי בחזרה.
"זה קצת מביך אותי. אולי ניפגש ותגיד לי
אם אתה יכול לעזור או לא?"
"בסדר. אם זה משהו אישי אני מעדיף בבית
קפה".
"אני מעדיפה אצלי בבית. אתה יכול עכשיו?"
"כן".סיכמתי אתה את שכרי אם אצליח
וקיבלתי את כתובתה.
*
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה