האגבה והטקילה

בואו נעשה סדר בוטני
ואחד חשוב יותר במשקאות חריפים.

במישורי ורמות מקסיקו גדלות אגבות למכביר
הן קרובות משפחה של האלו (ALOE)
שהכל מכירים משום מה (פרסום מסיבי ולא ממש מוצדק) דווקא את הוֶרָה שלו.

ובכן, האצטקים השתמשו במיץ של אגבה שאותו התסיסו
ושתו משקה ייני עכור לבנבן בשם פולקה (כמו חתיכת עוף מסוימת)
כשנגמרו המשקאות האלכוהוליים של הקונקוויטדורס הם חיפשו תחליף
מקומי. היתרון שלהם היה שהם ידעו את הטכניקה של הזיקוק.
למשקה המונפק יש שם - מסקל
משווקים פקחים שמים שם לרווה של עש האוכל את האגבות
וזוהי ה"תולעת"
כיום כבר יש בקבוקי מסקל שיש בהם עקרב (שקצה זנבו גזור)
כמו ברנדי וקוניאק כך יש גם מסקל וטקילה
את הטקילה מייצרים רק מהאגבה הכחולה בשני אזורים נרחבים
ומוגדרים היטב. אני לא מבדיל באיכות בין האגבות שגדלות במישור
לבין אחיותיהן הגדלות בהר.
ב-1999 כמעט הוכחדו שדות האגבה הכחולה וייצרני הטקילה
אמרו נואש. המחירים טיפסו אז לרקיע.
בינתיים נמצא פתרון ואין עוד סכנת הכחדה.
מחירי הטקילה, אגב, מושפעים בעיקר מזמן היישון שלה
והיא משקה אהוב עלי כשהיא מונחת בבקבוק לא יומרני
אחרי יישון של חודשיים בלבד.
שתיתי טקילות ישנות מאוד שהיו מעולות
אבל בדומה לוויסקי הגבולות שלי
מתרוצצים בין מאה למאתיים ש"ח.
ובנימה אופטימית זאת

גטיליס

כל כך רציתי למצוא בטבע אלבוקה ספירליס
עד כי הייתי משוכנע שזהו זה.
השלפוחית שלי אחראית לכמה מציאות מענגות.
רגיזה ומתגמלת הובילה אותי לכמה מציאות
שהתגוררו לא הרחק מהנ"צ של נפילת הסילון.

רק אחרי שהגעתי חזרה
(והתכתבתי עם דני מת"א)
המעלית הגיעה לקומה העליונה.

זה היה גטיליס - Gethyllis
אפילו כתיבת השם מעוררת צמרמורת קלה של עונג בלתי צפוי
צמח בצלי שכמו ילד המפריד בצלחת כל מזון לחוד
או אורח עקשן במסעדה המבקש את הרוטב "בצד"
כך הוא מוציא פרח בודד.
מתישהו אחרי כמישת הפרח הוא מוציא מהבצל את העלים.
...
זמן מה אחרי קמילת העלים הוא מוציא פרי הנראה כאצבע
ממעבה האדמה. לפרי ריח יחודי וטוב והוא נחשק מאוד.

לזרעים תאריך תפוגה קצר מועד (כמו לזרעי הברונסוויגיה)
ולכן הם לא נמצאים ברשימותיהם של ספקי הזרעים מדרום אפריקה.
כמו מנות סודיות במסעדות יש להתלחש עם המלצר
ולומר את הקוד הסודי
ואז אולי באפריל הבא
תקבל כמה זרעים גוססים.

עד שאצרף צילום משלי
ממליץ להדביק גטיליס בלועזית
ולחזות בצילומים בכוחות עצמכם.