רשומות
ההינדים האדוקים צמים באקדסי. זה היום האחד-עשר
בכל חודש ירחי. הם צמים מהשקיעה של היום שלפניו, ועד ארבעים ושמונה דקות לאחר
הזריחה של היום שאחריו. החגורה נפתחה ונרכסה מחדש שני חורים מערבה.
מוסלמים צמים בחודש הרמדאן מזריחה לשקיעה. הסנדלים
נחלצו והושלכו הצידה.
אצל הנוצרים מנהגי צום שונים נוקטים אצל
קתולים, פרוטסטנטים ומי לא. קיימים הבדלי מנהגים גם בשל הבדלים גיאוגרפיים. ישנה
הבדלה מהותית בין צום לתענית, וקשה לפרט לאיזו רמה יורדים הנוצרים כשהם קובעים מה
מותר ומה אסור לשים בפה. תמיד הרשימה אותי העובדה שבשל רעב ומחסור במזון הכריזה
הכנסייה בדרום אפריקה על הפינגווין כעל דג, זאת כדי לאפשר צריכה של בשרו בימי
שישי, יום שבו לא אוכלים המאמינים בשר אלא דגים. גנחתי ונשבעתי להתנזר מהבלי העולם
ההדוניסטי ולאכול רק אוכל בסיסי ופשוט.
הפרוטסטנטים טענו שצום לא יגאל את נשמות הצמים.
הרפורמטור השלישי ברפורמציה השוויצרית, הילדריץ' צווינגלי, התחיל את הקמפיין שלו
בכך שאכל בפרהסיה נקניק בזמן תענית הלֶנט. לֶנְט היא תקופה לפני חג הפסחא הנוצרי הנמשכת
כארבעים יום. תקופה זו מזכירה את עשרת ימי תשובה. במהלכה אמורים הנוצרים להרהר ברצף
המאורעות שהביאו להוצאתו להורג של ישו הנוצרי מידי הממשל הרומי. הלנט תם בפסחא,
שלפי המסורת אז קם ישו לתחייה. היום כמעט אף אחד לא מתענה בלנט. בעבר נהגו נוצרים
מאמינים לאכול ארוחה אחת בלבד ביום במשך ארבעים הימים.
ליהודים יש יום כיפור, שעליו ניתן לומר שהכול
אסור בו ושום דבר מותר, בערך. על תשעה באב הלבשנו שני בתי מקדש, גירוש המוני מספרד
ועוד אי אילו טרגדיות. להוציא שני אלה ישנן זוטות כצום גדליה, תענית אסתר, יוד
בטבת ועוד ועוד. לא צמתי ולו באחד מאלה. ימי הצום שלי היו פרטיים ולא לאומיים או
דתיים. יום השואה והגבורה נראה לי מתאים מאין כמותו לצום בו. החלטתי לא לאכול יום
יומיים. מין תענית מרצון על מנת לחוש הקלה גם מתחושת הכבדות המנומנמת וגם מרגשי
האשם. ידעתי שהנחישות שלי תתפוגג כשאקום מהספה, אבל בינתיים אירדם בצדיקותי.
*
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה