רשומות
ראלה ישבה בנינוחות והביטה בריכוז באריה כץ. ישבנו
במשרד שלו ב"כפירים בע"מ". נכנסתי אחרון וסגרתי הדלת מאחורי. יום
קודם לכן ביקש כץ לדעת כיצד מתקדמת החקירה. החלטנו שזו הזדמנות נאותה לעדכן את
האלמן וגם לברר עמו מספר שאלות שהוטרדנו בגינן. התיישבנו, ושלושה ספלי תה הוחשו
אלינו על ידי מזכירה כעורה מושפלת עיניים, שהזדרזה לצאת כמעט לפני שהשלימה את
משימתה.
"אם אתה מחפש חשודים ונקמה, צר לנו לאכזב
אותך", אמרה ראלה, "החקירה לא צוברת ראיות שמחשידות מישהו. בינתיים
אנחנו תקועים במצב שאפילו סיבת המוות המדויקת נשארה עלומה".
כץ גנח קלות, קם מכיסא העור שלו והביט מבעד
לזכוכית גדולה אל אולם הייצור שלמטה. זמזום חרישי, מעין המיה, אפף את החדר. לולא
ראינו עובדים בעמדות ליד המכונות, ניתן היה לחשוב שאנחנו במפעל רפאים.
"אני יודע שאין טעם ללחוץ לתוצאות, וגם אם
יגיעו תוצאות הן לא יחזירו את נוגה לחיים", אמר כץ בקול לא מגולח. ראלה לגמה
בשלווה מספל התה שלפניה.
"יש לי מספר שאלות בנושאים אישיים",
אמרתי, "ואני מבקש שתענה בכנות גם אם זה לא נראה בעל שייכות מיידית
לחקירה".
אריה כץ הניד ראשו מעלה מטה אט אט והסתכל היישר
בעיני.
"קודם כל, כשאתה ואביגיל הייתם בצבא,
הייתם זוג. למה ניסית להסתיר את זה מהסביבה?"
כץ המשיך את קשר העין איתי והתעלם לרגע מראלה. "נוגה
מעולם לא הסתירה את העניין שלה בי. באותה תקופה סירבתי להצעותיה ואז נודע לי שהיא וסולומון
ביחד. מצד אחד נפגעתי שהיא ויתרה עלי בקלות כזאת, אבל מצד שני רווח לי שהיא לפחות
עם חבר שלי מהצוות. היינו צעירים, וכמו בקיבוץ כולם ידעו הכול על כולם. חששתי שהיא
תיפגע אם אני אצא עם החברה הכי טובה שלה. הייתי מטומטם. שנים אחר כך הסתבר שהן
חלקו רשמים וחוויות משנינו והִשוו בינינו. בינתיים ההסתרה הזאת כמובן לא החזיקה
מים והפכנו לרביעייה מוכרת. כשנוגה וסולומון נסעו לחו"ל הבנתי שלא את אביגיל
רציתי כל הזמן. נוגה והוא התעכבו עוד ועוד באירופה ואני התחלתי לעבוד במפעל.
הפגישות עם אביגיל פחתו, והרומן דעך הרבה לפני שנוגה חזרה".
"ואיך הפכתם לזוג?"
"בלוויה של מישהו מצוות אחר, שנהרג בתאונת
דרכים. נוגה היתה מדוכאת ובכתה בלי הפסקה. אז גם סולומון כבר עבד במפעל. הניחומים
הדביקו אותנו מחדש בפורמט אחר. התחלנו לטייל מחדש בשבתות. זה לא היה כמו בזמן
הצבא, היה הרבה יותר שקט. הפעם כמעט לא דיברנו ארבעתנו ביחד, אבל בכל זאת היה לנו
נוח והרבה נושאי שיחה משותפים".
כץ גמר בגמיעה אחת את כל התה שלו. הוא תלה בנו
עיניים.
"אלה אנשים שמלווים אותי המון זמן",
אמר, "אני מרגיש חרא מכל הסיפור כי תכלס יוצא שאני חושד במי שהיתה חברה שלי
והיום היא ידידת המשפחה, ובבעלה, שנלחם לצדי, עבד איתי וממנכל איתי את כפירים המון
שנים. גם הם מרגישים חרא. אני לא מפסיק לקוות שהכול רק צירוף מקרים נדיר וטראגי.
עכשיו הוא בקושי מדבר איתי בעבודה, ומאביגיל אני שומע בשיחת טלפון שבועית שהיא
יוזמת כדי לצאת ידי חובה".
"ציינת בשיחתנו הראשונה סכסוך עסקי. אתה
יכול לפרט?" שאלתי.
כץ נראה נבוך. "עכשיו זה לא אקטואלי
יותר", אמר.
"מה כבר לא אקטואלי?" ראלה התעוררה.
"נוגה שקלה להנפיק את כפירים. סולומון
התנגד בחריפות, אבל עכשיו זה היסטוריה".
"למה?"
"כי הקפאתי את תוכניות ההנפקה לציבור
והודעתי לעורכי הדין ורואי החשבון שאני חושב מחדש על כל הענין".
"מתי?"
"היום בבוקר".
*
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה