בעירה המנומנמת אלבי ِAlbi
שוכן מוזאון טולוז לוטרק שגם נולד בה.
על דלת הכניסה מתנוססת חתימתו
וההשתקפות היא של בתי הצעירה, אילי.
אחרי שתי תאונות מצערות צמח רק חלקו העליון של אנרי, הצייר.
לרוב המזל, לפני שהוא נפטר מסיבוכי עגבת
הוא הספיק לצייר בעזרת החלקים שלא נפגעו.
כמאתיים מעבודותיו שוכנות במוזיאון המואר היטב (דבר לא
מובן מאליו כלל בצרפת)

שווה נסיעה מיוחדת

נחשים וקיפודים

הנגמ"ש שתמיד הכי הפחיד אותי היה bmp-1
יש לו צללית חדה ומאיימת, מהירות גבוהה, עבירות מעולה וכוח אש מאיים.
הצבא המצרי מכנה אותו בחיבה "קיפוד" (או במצרית - קונפוז) [במרוקאית - גנפוד].
אחד הקקטוסים הנפוצים ביותר בגינות ישראליות הוא האכינופסיס (מלטינית - דמוי קיפוד). לרוב אנו מוצאים גרסאות תרבותיות ולא את המקורות שבאים מברזיל וסביבתה.
פרחים גבוהים דמויי חצוצרה בעלי ריח עדין. פורחים בלילה. עדינותם ושבריריותם לא עומדים בשמש ישראלית של צהריים ממילא.
כשעברתי על האסקלפיים מצאתי שם פתאום לא אכינופסיס אלא אכידנופסיס. זה צמח אפריקאי השרוע כמעט תמיד על הקרקע וצורתו גלילית.
מכיוון שהוא מזכיר נחש קראו לו דמוי נחש. echidna היא המפלצת היוונית הימית דמויית הנחש. (כשנוספו לה עוד חמישה ראשים היא נקראה, ראו הומרוס, כריבדיס).
הפרחים כמובן מחומשים ובעלי צחנה קלה, מה שמחזיר אותי ל bmp-1 ממגרש המסדרים של בה"ד 15, שם הכרתי אותו.

למחיקה ירוקה של טביעות אצבע

כשהייתי ילד לא היה אפשר להשיג אננס בכלל.
באיזשהו שלב רווח לאבי מעט מבחינה כלכלית ואז הביא לנו
את הפינוק האולטימטיבי: קופסת שימורי אננס שטעמה עדיין מלווה אותי
במתיקות שאין דומה לה. הלם דומה זעזע אותי אותי בפעם הראשונה שטעמתי
פרי טרי. הייתי אז קרוב לשנתי העשרים. רק אחר כך השתכללתנו ולמדתי לקלף את
המניאק הדוקרני בתנועה ספיראלית לאורך חריציו.אז כבר ידעתי על סדרת
פיבונאצ'י ויחסי הגומלין הפשוטים בין השניים.
Ananas comosus הוא צמח ממשפחת הברומליים. מוצאו מדרום אמריקה
ומגדלים אותו כיום בעיקר במזרח אסיה. שימו לב, אחת התמונות היא של הפרח.
אחרי ההפרייה (בתום כשנתיים מהנביטה) שמתבצעת בטבע על ידי ציפורי צופית קטנטנות
מתמלאים ה"תותים" של הפרחים בבשר ומתאחים לפרי טעים.
האננס מכיל אנזים המפרק חלבונים. (מי שעובד בזה כמקצוע "נהנה" במהרה
מטביעות אצבע מושחתות). אמצעי נהדר לרכך בשר במרינדה !
בגלל תכונה זו יש לתכנן היטב את מרכיבי הריבה הבאה שלכם מתוצרת בית - האנזים
מפרק גם את הג'לטין. תשתמשו בבקשה במקשה אחר.
החלק העליון של הפרי משמש אחרי הסרת הבשר הצהבהב לשתילה במים או
מצע חולי. אחרי השרשה ניתן להעביר לעציץ ולחכות שנתיים. יש לתת דשן
מהול פי שתיים מהרגיל לצמחי בית. (מהול מאוד !). יש נשים המשתמשות במיץ
עבור פּילינג טבעי.

עונת המלפפונים של סנטה מריה

גדל בדרום מדגסקר. לא דורש טיפול מיוחד.
לפעמים החלק הבשרני כדורי ולפעמים מעניין יותר.
כשהייתי במקסיקו ב1979 ביקרתי בגן החיות בעיר הבירה
אחרי שנסעתי דרומה דרך מדבר צ'יוואווה. ביציאה מהגן
עמד מוכר כבוי, קמוט, דהוי ושפוף (כבן שלושים) ומכר פיסות פירות
טרופיים נפלאים בגביעי קרטון. כל צמרת גביע שכזה עוטרה בגולת
הכותרת הקולינרית הנדירה - פלח מלפפון גינה.
מסתבר שבזמנו היה פרות המנגו, האננס, המָמֵיה וכו' חזיון שכיח
ואילו המלפפון הצנוע היה מאכל תאווה נדיר. לכו תדעו.

גינה לי

לפני כשמונה שנים במהלך שיפוץ שערכנו בביתנו קיבלנו החלטות הרות גורל גם בנושאים קולאטרליים המשיקים פה ושם לחיי יומיום אך השפעתם הרת גורל כמשק כנפי הפרפר אי שם מעל יערות האמזונס לא הרחק מהמפגש עם האורינוקו. הדשא מחוץ לחלוננו - דינו נחרץ אז לשבט. כל האניצים שטופחו במשך שנים נעקרו ביד בוטחת, חסרת משוא, כזו שזעקת האדמה החשופה לא הגיעה עדיה.
כרינו את גרזן המלחמה מקברו ואץ קוצץ יצא קצפנו על עשבים שוטים בלבד. (והם תמיד פשו וניצחו).
מאז יש לנו חודשיים של שלל פריחות מדהימות באביב, קצת ירקות בקיץ ובסתיו וציית ישימון בכל השאר.
אורחים כי יבואו בשערי "הגינה" בזמן הלא נכון, יתמהו אפוא על ההזנחה והעזובה, ברם אנו , היודעים את האמת מראים לכם כעת חיה שביבים ממנה.
צולם תוך דקה ורבע :