אני מודה - יש כאן רמאות.
כמו חזיות הפוש-אפ, כמו גרב בתחתונים, הצבע בשיער כדי שאחשוב שהנעורים טרם תמו, הקרמים כדי לדמות רעננות ורוך - כך הצילומים האלה שלי משבת האחרונה.
המפלצות הללו הן ליטופס - Lithops, צמחים פעוטים בגודל של כשני סנטימטרים, שני עלים מאוחים דמויי עכוז פעוט וצבעוני המנסים להתמזג ללא הכר במישורי הקווארץ במולדתם.
בדומה לַקונופיטום (עליו הרחבתי בקצרה בעבר [, איזה אוקסימורון מקסים !]) גם פה אנו נתקלים בגילויים הרואיים של הקרבה הורית. מפברואר עד מאי מקריב הצמח את חייו ויוצר בו בזמן דור המשך. כל הצילומים שלי מנציחים את התהליך וניתן לראות בברור את הצאצא (לפעמים שניים - יש לי מזל) מגיח מקרבי האם כשהיא בדרכה להיות פסיק פעוט על דפי ההסטוריה. באחד הצילומים רואים משהו נדיר - שלשה שנולדה לי, ניתן גם להבחין מסביבם במעטפת יבשה וזניחה (מסביב לצמח החדש) - זו האם של שנה שעברה. הפריחה בערך באוקטובר, לרוב לבנה או צהובה.
וכך כל שנה יש לי ליטופסים חדשים וטריים, הישר מהנצה קיסרית שמקפלת בחובה הריון לידה ומוות יחדיו במין מזמור אינסופי לחיים.

יש לי חיבה לדברים נדירים.
מאידך, במבט מקרוב כל דבר מסביבנו הוא יחודי ונדיר. גם כשנשווה שני חפצים
שלכאורה זהים נוכל לגלות שוני פעוט לרוב אפילו בעזרת אחד מחושינו וללא מכשור מדויק.
אנחנו כולנו אנשים, ויחד עם זאת כולנו שונים זה מזה.
עכשיו תחשבו על נמלים. הן לא משובטות ולכן חייב להיות שוני ביניהן, נכון ?
ויש גם יסודות נדירים. הפרנקיום למשל הוא רדיואקטיבי וכל כך לא מצוי עד כי אומרים
שבכל כדור הארץ לא מתקיימים לעולם יותר מ30 אטומים כאלה באותו הזמן.
http://en.wikipedia.org/wiki/Francium
וחשבו לרגע על אורן וולמי. יש כאלו בטבע פחות ממאה. יש באוסטרליה תוכנית שימור
המעודדת אנשים מכל העולם לגדל אורן כזה. יש מאובני אורן וולמי בני 200 מליון שנים
והוא שגשג בתקופת הדינוזאורים. פתאום מצאו כמה כאלה 200 קילומטרים מסידני
לפני עשר שנים בלבד !
http://www.wollemipine.com/aboutwp.php
ואלומיניום היה כל כך נדיר עד כי לבית המלוכה הצרפתי הייתה מערכת סכו"ם מהחומר
הנקלה/אציל הזה. ובגג הבית הלבן ציפו איזה שפיץ באלומיניום כדי להראות עושר ופאר.
אז בפעם הבאה כשמישהו אומר לכם שחפץ או איש הינם "רגילים", זכרו ששום דבר
אינו רגיל. הכל מיוחד ופלאי.
וכשיש לנו מזל אז האדם ההוא גם קסוּם ומכיל בְּחוּבּוֹ אהבה.

Avonia quinaria ssp. alstonii ex: Anacampseros alstonii
פעם קראו לה אַנַקַמְפְסֶרוֹס אלסטוני, היום יש לה שם סקסי בהרבה - אבוניה.
הישר ממדבריות נמיביה לחממונת שלי. בת שלוש בסך הכל.
גודלה היום כשני סנטימטרים, חצי מזה הקאודקס אוגר המים מתחת לזרועות.
כשתפרח פעם ראשונה תקבלו צ'ופר - צילום חינם.
כיף לגדל משהו מזרע. את/ה מרגיש/ה יותר שייכות אליו. היית שם
עוד טרם היותו. אני ממליץ על החוויה גם על עצמים שאינם צאצאיך. ההתנסות נושקת
ליצירתיות ולפלאיות, סוג נס שאינו כרוך בהעתקת נוזלים בין שני אנשים אוהבים באופן
אקראי פחות או יותר, משהו הדורש תכנון ולקיחת אחריות.
ואם נכשלת ולא נבט לך אתה ממשיך הלאה. לא עושה יום אבל לאומי, מנסים שוב שנה אחרי,
עם אותם הזרעים או זרעים של צמחים אחרים.

עם היותנו עמידים לפגעים רבים, איננו חסינים מהכל.
שרירים נמתחים, נגעים צצים במקומות מרגיזים, שפעת
פוגעת. אנחנו אומרים: "זה זה שיצאתי ממשרד ממוזג אל החום,
אל הקור, שינויי מזג אוויר, הטחינה לא הייתה טרייה, לא הייתי
צריך לצאת בלי סוודר, הג'ט לג, הישיבה מול המחשב, מה לא".
ואז אנחנו קונים עציץ במשתלה. כזה שכל החיים שלו הביט שמאלה.
לוקחים אותו הבייתה ומכריחים אותו להביט ימינה וקצת אחורה.
אחר כך מתפלאים שמת, שקיבל כוויה ושבק אחרי שהצד העדין שלו נחשף בבת אחת
לקרינה שהייתה מייצרת שלפוחיות על הטחול והלבלב שלנו אם היינו נחשפים אליה
כמותו.
גונן ואני הצמדנו מדבקות קטנות, עגולות, שפונות מזרחה בכל פעם שאני
גומר להתפעל מהעציץ. זה עובד. הם קשיחים, ברם אם תניח אותם לא במקום שהם אוהבים
הם יגמלו לך בצלקת או יחזירו ציוד לתמיד.
הצמחים המצורפים הם מֶלוֹקָקְטוּסִים. גדלים באזורים קריביים ואוהבים
המון חום ומים כל השנה. תשכחו מהיצורים המדבריים הכחושים והשדופים שעד היום חשבתם שהם קקטוסים. המלוקקטוסים מתנהגים כמו סחלבים טרופיים ורוצים שיתיחסו אליהם בהתאם.
כשהם מגיעים לבגרות הם חדלים לצמח ומתחילים להוציא מין "ראש תורכי" של
פרחים. בשנים הבאות רק הראש יצמח . זהו סֶפָלְיוּם. באחד הצילומים רואים שני
תותים קטנים של פירות. יש להם גם טעם של תות ואפשר להכין מהם ריבה.

מאז שהייתי בן עשרים וראיתי את הציור הזה של אוֹרי רייזמן חשקתי בו.
זו הייתה חוויה עזה ומרוכזת של רכושנות וקניין כמותה לא חשתי מאז כלפי שום חפץ אחר.
את הציור ראיתי בגלריה גורדון והבעלים שראה חייל צעיר
הלום יופי, נד בראשו, לא שעה לתחנוני אך לקח לבסוף את פרטי האישיים והפטיר הבטחה בשפה רפה
שאם המושא יוצא למכירה בעתיד הוא יתקשר אלי.
כשהתחלתי לצאת (היום קוראים לזה אחרת) עם אנה (אשתי) הראיתי גם לה בלב כבד את הציור בגלריה.
ביום א' אחד, שנים אחר כך, על הקפה ההפוך של הבוקר הראתה לי אנה תצלום מהעיתון. התמונה
תימכר היום במכירה פומבית גדולה. מכל הפריטים המוצעים רצה הגורל שהעיתונאי בחר להציג
בדף פנימי ב"גלריה" של "הארץ" דווקא את האישה עם השמלה רקומת הפרחים.
הפעם לקחו אותי יותר ברצינות, לא יכלו לנפנף אותי ולמחרת היה הציור שלי.
יום אחד, שוב שנים אחר כך, באה לביתי ידידת המשפחה, ציירת בשם סבינה מנדל, על מנת
לחתום על אחד מציוריה - פורטרט עצמי. הפורטרט והרייזמן הם בערך הציורים היחידים אותם רכשתי אי פעם. כשראתה את הרייזמן מלאו עיניה דמעות והיא פרצה בבכי מר ונרגש.
הסתבר שעמדה להינשא לצייר חודשים לפני מותו ושהאישה המצוירת התלויה בביתי היא היא.
כך גיליתי שהנושא בשני הציורים היחידים שהיו תלויים אצלי הם אותה אישה עצמה ששקדה
עכשיו ללא לאות לחסל את ניירות הטישיו שלי.
לפעמים מקבלים הרבה יותר ממה שעליו מתמקחים.
והצמח, כיצד הוא קשור ? קוראים לו אֶבְּרַקְטֶאוֹלָה כלומר חסר עלעלים חופים בבסיס הפרח.
זוהי שטות מוחלטת. יש לו גם יש לו עלעלים חופים. אז למה קראו לו ככה ? ככה !
מי שמגדל אותו חושב על סמך השם שיש לו דבר אחד ובַפּוֹעל הוא קיבל יותר - עלעלים
בלתי צפויים חינם.

התשובה לשאלה בכותרת היא פרי הדוריאן. חברות תעופה (השלט של סינגפור בנספח), רכבות והרבה מלונות אוסרים על נשיאת הפרי בתחומן.
הפרי הוא קוצני, שוקל עד חמישה קילוגרמים ומצטיין בקיצוניות יתרה.
מחד טעמו. חביצה (קסטרד) מתוקה ועשירה. רבים נשבעים שזה הפרי הטעים ביותר ביקום. אין
הסכמה מתי הכי כדאי לאכול אותו. יש רבים שקוטפים מהעץ (עץ גדול, ירוק עד בגובה של עד 50 מטר)
ואוכלים. אחרים מחכים שהפרי יפול מהעץ ואפילו כמה ימים נוספים לפני שיבקעו את קליפת הקוצים.
מאידך הריח, אוי הריח. עיתונאי תיאר אותו ב 1856: גבינת שמנת, רוטב בצל, יין שרי ועוד חומרי גלם שאינם משתלבים. הציפה דביקה ועשירה.
ריצ'רד סטרלינג כתב: ניתן לתאר את הריח כצואת חזירים, בצלים וטרפנטין מעוטרים בגרב שעזבה נעל ספורט. הריח נישא למרחקים. אוראנגאוטנים מריחים אותו משמונה מאות מטרים !
לכל סוג של דוריאן יש ריח משלו והריח משתנה בהתאם לדרגת ההבשלה. זה מייצר ארומות שונות
וגם אנליזות של הריח במעבדות הניבו תוצאות שונות בכל פעם.
הפרי הניב גם "גיבור" מנגה יפני - דודוריה.
הסגולות הרפואיות המיוחסות לו לא הוכחו מעולם (מפחית חום, אפרודיזיאק וכו').
ולמה נזכרתי בכל זה ? א. בגלל סיפור של חבר שנשא בכליו ברכבת גבינת סטילטון בשלה מאוד וגרם למהומה זוטא . ב. בשל ידידה טובה של בתי בכורתי שהיא תתרנית מושלמת ועבורה יהיה הדוריאן מעדן
שאין שני לו.
ולסיום אמרה: " להשיג דוריאן שנפל ". במלאית הכוונה היא פשוט להתמזל, לקבל אוצר או מזל בלתי צפויים.

אני אוהב ארטישוקים מאוד.
לא מתבייש להודות שארבעה ארטישוקים מבושלים במים עם פיסות לימון עד ריכוך (עלה חיצוני נתלש ללא מאבק עד טיפת דמו הראשונה) הם ארוחת ערב מושלמת עבורי.
הליווי האהוב עלי הוא זיתים שחורים מקומטים. כשאני מרגיש מושחת אני מכין רוטב משמן זית
(או חמאה), מלח גס ולימון סחוט.
מושחת כמו debauchee ולא כמו corrupt spoiled או venal.
גם הגבעולים המבושלים נפלאים בעיניי בתקופה הטרום סיבית שלהם.
לאחרונה טחנתי לבבות ארטישוקים בבלנדר יחד עם שמן זית, מלח ואגוזי מלך. התקבל ממרח
עשיר שמתאים כמנה ראשונה והולך גם כמילוי ראוי ביותר לסנדוויץ'.
בגינה שלי גדלים שלושה ארטישוקים שהנבטתי לפני ארבע שנים. אחד מהם מיתמר לגובה של
שני מטרים ועשרים כיום כשהוא פורח. הצילום יצא לי מטושטש בשל רשלנות/עייפות/העובדה שכופפתי
ביד שמאל ענף ובימין צילמתי מקרוב מדי. בקיץ הם נבלעים מתחת לאדמה וממתינים חבויים.
הארטישוק הוא ירק אמיתי. אנו קוטפים אותו (פרח) לפני שפרי נוצר. המשפחה היא מורכבים.
אין קשר לארטישוק הירושלמי. שם אוכלים את הפקעת.
ואם כבר טשטוש ותצלום כזה עייף אז זה לוקח אותי לפרויקט ארטישוק. מי שעוסק בפסיכולוגיה (מושיק)
מכיר אותו בוודאי בשם אחר: פרויקט אולטרא או בלובירד או נעמי או דלתא.
ב- 1951-1952 חקרו בארה"ב השפעות של היפנוזה, התמכרות לסמים (מטושטש, אהה ?) וגמילה
כפויה מהם. ארנבות הנסיונות היו חיילים "מתנדבים". היו השלכות איומות ואנשים דורדרו
למקומות שקשה לחזור מהם. ע"מ לסבר אתכם אומר גם שניסו לייצר אמנזיה מכוונת ושאחד הרעיונות
היה לבדוק אם ניתן לשטוף מוח עד שאדם יעשה מעשים המזיקים לעצמו. ודי לחכימא ברמיזא ולשטיא בכורמיזה.( הסיומת הזנוחה היא "ולשוטה באגרוף").
בערבית קוראים לארטישוק אַרְדִישַווְקִי. זה משחק מלים מתחכם המכיל את שם הירק ונשמע
לאוזן ערבית גם כ - "אדמתי + קוצני ". אולי היה צריך לבצע את הנסיונות בפרויקט ארטישוק על
בעלי דמיון מוגבל כמו אלה שהמציאו את המלה הפלצנית הזו.
וגם אני כשהתעשתתי מצאתי ארטישוק אחר מצולם היטב.

הכל התחיל בשבלולים ובדובים. התווכחתי עם מישהו על שנת החורף של הדובים,
ממנה התגלגלנו לשנת הקיץ של השבלולים.
הראשונה היא Hibernation והאחרת (למדתי) Aestivation שזה גם לבלות את
הקיץ במקום מסוים. המלה משנה את משמעותה כשהיא מופיעה בהקשר בוטני -
פתאום לא קיץ ולא חורף אלא האופן בו מסודרים עלי הגביע והכותרת של
פרח בעודו ניצן.
משם נדדתי ל Triticum aestivum שזה פשוט חיטה. תכלס זה עשב דגני משביע.
מי שמתעקש אז : http://www.hort.purdue.edu/newcrop/crops/wheat.html
מי שלא אז שיקשיב היטב :
הגידול הפנומנלי באוכלוסית העולם נשענת בעיקרה על שלושה צמחים: תירס, אורז
וחיטה. אבל נזר החיטה מעומעם יותר משנה לשנה. ב1998 קרה בפעם הראשונה
אי פעם שהיבול העולמי של תירס היה גדול מזה של החיטה. שנה אחר כך גם האורז
השיג אותה. אלרגיות לגלוטן ודיאטת אטקינס (חלבונים) גם סדקו את הגלזורה שלה
והפכו אותה לפחות מושכת. עכשיו, בפעם הראשונה מאז תקופת האבן היבולים קטֵנים
ולא גדלים.
לחיטה יש שישה העתקים של כל גן בתוכה. 21 הכרומוזומים שלה מכילים 16 ביליון (!)
צמדי די אן איי. פי 40 מאורז (פי חמש ממני וממך).
לפני כ 11000 אלף שנים (פלוס מינוס 3 שנים וחודשיים) לא עניין את הציידים כלום
חוץ מבשר טרי. היו אלה כנראה נשים שגידלו, השביחו והשבירו מזון לאוכלוסית
העולם העתידי. נשים שבזכותן החיטה הפכה לבעלת זרעים גדולים יותר, כאלה שניתן
בקלות יחסית להפריד בינם לבין המוץ ובעלת מלענים פחות דוקרים וזיפניים.
וככה נולדו המון עבודות קשות. זריעה, קצירה, דיש, אפייה, טיפוח שמרים, בעלות על שדות, אגירה בממגורות, חלום פרעה וחרישה (שהומצאה לפני 6000 שנים בלבד).
תחשבו על זה.


--------------------------------------------------------------------------------






--------------------------------------------------------------------------------