חפש בבלוג זה

29 ספטמבר 2012

אפריקה 2012 י"ג



צמחים "טורפים"
קצת נסחפנו
יושבים להם הצמחים האומללים הללו
על מצע שהמִלה אדמה היא מחמאה עבורו
ומנסים להשיג מינרלים
מנסים ומנסים ונכשלים
מנסים שוב
באופטימיות ואהבת הבריאה
ונכשלים.
נוחת על אחד העלים יבחוש
ונדבק לעלה
יותר הוא כבר לא יחיה
אז מה, כאילו לא ננצל את המצב?
ישימו לך ביס סטייק אנטרקוט בפה
תאמר: לא שלי
ותירק? (כאילו)
טורפים? 
מה הם כאילו אריה שרודף אחרי זברה כאילו?
מבתק ומשסף ושופך קרביים ומתבוסס בדמה על חלב אימה?
כאילו?
כולה אכלו יבחוש!



28 ספטמבר 2012

אפריקה 2012 י"ב





הכל התחיל בגלדיולות.
בלתי צפויות, חמקמקות  ולא נאמנות אלא לאמת שלהן.

הגלדיולה נעה ללא הפסקה לצלילי המוזיקה שלה בלבד
זו הרתמיות של הרוח
שהופכת את הסיפן לפעמון שצלילו מהדהד חרישי תמיד
וצבעיו הופכים לכתם חסר מנוחה.

כדי לדעת אותה יש לרסן אותה
בחיבוק או בזרועה נטויה

זו ידי השמאלית
המוכיחה שבעזרת אהבה
הגלדיולה תתמסר.

אמי אהבה אותי.
היא חסכה ממני את האמת.
בגיל חמש וגם חמישים
היא חפנה את האמת לעצמה
ופיזרה כאבקה אוצרות של יופי,
אהבת חיים ושמחת שורדים.
בזכות אהבה זו אני חי.

אפריקה 2012 י"א

 


כדי למצוא צמחים בדרום אפריקה צריך למצוא אדמה שעליה גדלים צמחי בר.
זה לא תמיד פשוט.
על אדמות מרעה תמצא כבשים.
ברוב האדמות האחרות תמצא קנולה, קני סוכר או גידול אחר שמתנגד לפרחים סתם.
בחלק ממה שנשאר יש שמורות של חיות. מין מקומות שאנשים משלמים ממון להכנס לתוכם
כדי לראות אריות וג'ירפות.
כשהייתי קטן כינו אותם גמל-נמרים.
וישנם שטחים זעירים, פינות שנרכשו לצורך העניין על ידי חובבי טבע.
שם יש עדיין מעט טבע.
בשטח הזעיר שבצילום (שגם הוא נכסס על ידי כבשים) מצאתי רומולאות וכעשרים
 Haworthia mirabilis
גדלות בחריצים בין סלעים. כל מה שהרים ראש, נאכל מניה וביה.
(ראה צילום מטה.)

ויש צורך כמובן לחצות גדרות.
הכל מגודר.
אחרי יום וחצי אתה למד כיצד לחצות גדר, כיצד קופצים מעליה או זוחלים על גחונכם מתחתיה.
אין שום טבע למי שחושש להיות מסיג גבול.
דברים י"ט י"ד -  בוטל זמנית.


 

אפריקה 2012 י'



אכזבה
זה לא מספיק ליגון, לצער ובטח לא לכעס.
אבל הצטברותה של אכזבה מייצרת קמטים בזוויות הפה.
אחר כך היא עוברת מסה קריטית וקווים אדומים.
משקל הנגד לאכזבה היא חמלה.
החמלה ממיסה משקעי אכזבה.


חזרתי ממלחמת לבנון מאוכזב והלום.
אמי ביקרה אותי ובידיה כלי זכוכית חמים ובו כרוב ממולא.
שמחתי.
היא תיארה בפרוטרוט אופייני את כל המרכיבים, התבלינים השונים שהיה בהם שימוש
ואת אופן ההכנה מלא תשומת הלב.
עבורי.

הבטתי בכרובים המלופפים. כרוב בערבית זה מלפוף. מצליבים.
הכופתאות היו כמעט זהות זו לזו בצורתן.
אחת מהן נשאה בצנעה את קווי המתאר של פינת קופסת השימורים.

לא כעסתי ולא התאכזבתי.
הייתי עייף מלילות חשוקי לסתות ושיניים שתושבותיהן חישבו להתפורר.
בכל בוקר הייתי צריך להרפות את שרירי הלחיים
שלקחו עימן את לבנון לתוך לילותי.

תמהתי.
אחר כך מעט התעצבתי שאצלי זה רק בלילות
ואצלָה,ּ גם בהקיץ.

דור שני
אָלֶק
 

27 ספטמבר 2012

אפריקה 2012 ט'



בדרך חזרה מבית הספר עצרתי בפלאפליה שהייתה בצומת שדרות הנשיא ומחניים.
אמא ביקשה שאקנה חצי מנה פלאפל.
הם שאלו כמה טחינה וחמוצים אני רוצה ואני שילמתי את 30 האגורות.
הטחינה טפטפה מהפיתה הסדוקה.
הסתכלתי לראות אם לכלכתי את הנעליים החתוכות.
לא היה נדיר אז שנעליים שנעשו קטנות מדי נחתכו מלפנים והפכו למעין סנדלים.
הנעליים לא התלכלכו.
טיפה אחת טינפה את המכנסיים שירשתי מאחי הגדול דרך הבינוני.
לא נורא.
מטבע של 50 גרוש היה ליד הנעל השמאלית.
כמוצא שלל רב הרמתי אותו וחיפשתי למי להחזיר.
לא היה אף אחד.
חזרתי הביתה וסיפרתי לאימא.
היא אמרה לי שאיבדה חצי לירה באותו בוקר באותו מקום כמה שעות קודם לכן.
החזרתי לה ללא היסוס.
לקח לי חמש עשרה שנים להזכר בזה.
זה לא היה גם אז הרבה כסף.
משונה כל כך.
לפתולוגיה אין גיל וסכום.
הכל בגלל הגלדיולות.






אפריקה 2012 ח'



הייתי בכיתה א'.
המורה שרה פלס לימדה אותנו לכתוב אותיות אלף ובית.
כתבתי: אבא בא.
אבא בא אחרי שנרדמתי, כמו בכל יום.
בצהריים אכלתי לחם שחור, מרק גריסים ופרוסה של גבינה כחושה ותפלה שנקנתה במכולת אצל גברת בלטמן
וכונתה "גבינת קרש".
 לפעמים אכלנו לקרדה. זה היה בזמן שלקרדה הייתה קיימת וזולה מאוד. היום יש רק פלמידה, ולפעמים מגיעה לקרדה לחנות של רפאל בשוק לוינסקי (אז מגיע מחירהּ לסטרטוספרה והיא בכל זאת אוזלת במהירות).
פשפשתי בכיסי ושלפתי את כל הגרושים שלי.
האגורות היו בעלות שינון והוטבעו עליהן שיבולים.
חלק קטן מהן הוטבע "הפוך" ואני חיפשתי בשקידה את האגורות הנדירות.
לא היו.
דחפתי אגורה לפרוסת לחם מתוך בטלה ותסכול.
אמי הצטרפה אלי ומזגה לעצמה במצקת האלומיניום צלחת מרק גריסים שמנונית.
היא טבלה פרוסה במרק ואכלה, מהורהרת.
גברת מסלובטי ממול צעקה על בנה, אורי, שיחזור הביתה משעשועיו בגינה.
היא תלתה כביסה.
פתאום אחזה אמי בגרונה, הכחילה, לעלעה, השתעלה ונאבקה לאוויר.
אחרי נצח וחצי היא פלטה לחם לעוס ובתוכו אגורה, לא הפוכה בכלל.
עולמי חרב עלי. כמעט הרגתי את אמי.

רק שנים רבות אחר כך שחזרתי את הארוע הטראומטי והבנתי את האבסורד.
אי אפשר להכניס לפה אגורה ישנה ולהחנק ממנה. גדולה מדי.
ביום ששי ביקרתי את אמי. שאלתי אותה למה עבדה עלי.
"למה אתה נזכר במשהו שקרה כל כך מזמן"?, השיבה.
שתקתי.

26 ספטמבר 2012

אפריקה 2012 ז'



אמי המנוחה הייתה שקרנית מדופלמת.
לצורך וגם שלא.
הסברים לתופעה היו למכביר.
המקובל והנפוץ מכולם היה הצורך ההישרדותי שלה.
כבוגרת מחנות ריכוז והשמדה (מספר כחול על זרוע פנימית)
וסיפורים מקוטעים בהם מככבים קליפות תפוח אדמה וסלק, קבקבי עץ גנובים,
שלג מסמא, מנת פת קיבר המופרדת לפרורים, אחות צעירה שחייבת לחיות בכל מחיר, יהלומים בנקבי גוף
ומתחת לאבנים ועוד, הסתבר צורך עז להסתיר את האמת.
מי שהאמת הייתה נר לרגליו החזיר ציוד לבוראו מהר יותר מהתחמנים, רמאים וסתם שקרנים.
המשך בגלדיולה הבאה.

25 ספטמבר 2012

אפריקה 2012 ו'

באביאנה

איזה שם מקסים.
נגזר מהולנדית, מהקוף שאוכל את הפקעות.
שייכת לאירוסיים. יש שמונים סוגים, כולם מדרום אפריקה.
אני תמיד מתפלא איך זה שהן לא הגיעו לגידולים תרבותיים.
מה רבים הם נפתולי הגורל.
צילום פריך ומלא באבקת צמחים.
להגדיל, לראות ולהתעטש.
אני גם הפכתי לטפט זמני ונהנה מהלילכיות החדה.




אפריקה 2012 ה'

קנולה

בכל הביקורים במולדת האחרת שלי ראיתי השדות הצהובים.
"חרדל", חשבתי לעצמי.
כמה מאושרים אלה שלא יודעים.
הם יודעים הכל. אבל זה כל מה שהם יודעים.
השדות הללו בולטים מאוד ב"סאות' קייפ". שטחים ענקיים, כתמים צהובים בנוף המתגלגל.
אנחנו משתמשים בשמן קנולה בבית לפעמים.
הכתמים הללו גרמו לי לפנות לאתרים ולבדוק.
קנולה היא צמח ממשפחת המצליבים. אחות ממזרה לכרוב ולחרדל.
מוצר של מעבדה להשבחה גנטית
canadian oil, low acid
מאז 1978
המוצר החקלאי השלישי בגודלו באוסטרליה. שותלים קנולה בשביל השמן וכדי לתת לאדמה לנוח.
באינטרנט יש המון תביעות ומשפטים.
השמן למרות "הנדוס" הצמחים עבר את כל הבדיקות האפשריות בהצלחה. מתאים גם לביו דיזל.


24 ספטמבר 2012

אפריקה 2012 ד'

הווטסוניה הצהובה




אין דבר כזה.
כמו שאמר ההונגרי בגן החיות כשראה את הג'ירפה: "אין היה כזה"
אז מסתבר שיש.


להיות מופתע
כל פעם מחדש
ממשהו שאיננו
אבל מביט בך נוקב
ועכשיו תתמודד.
כל מה שהאמנת
כל מה שחשבת שאתה יודע
הכל מתרסק
במחי מלה פלוטה שוגגת.
ובאבחה אחת ניבעים הסדקים
והמציאות זולגת
ואין עוד גלזורה
הכל בשר שותת.

ולכאורה ווטסוניה צהובה. בלי טריקים ובלי פוטושופ
ולמעשה, שריטה ששום סיליקון לא ימלא
וגם לא טיפול.

לכנליה - Lachenalia אפריקה 2012 ג'

משפחת האספרגיים
תת משפחה בן חצב
השם - בכותרת (למרות שכל אלה שלידי קראו לו לָקָנִילְיָה)
זה היה המפגש הראשון שלי עם הצמחים הללו.
לא נולדה שם אהבה גדולה, אבל יש כבוד הדדי
הסכם שבשתיקה לכבד את הזכויות הטריטוריאליות של האחר
חייה ותן לחיות.



23 ספטמבר 2012

אפריקה 2012 ב'


בימי ששי הייתה אמי המנוחה קונה זר גלדיולות.
מעבר לכך שריח הגלדיולות, שנרכשו בבוטקה קטנה במרכז הכרמל בתחילת רחוב אלחנן, לא נעם לי,
תמיד הן השרו עלי אווירת נכאים צייקנית.
עקרות בית כמו אמי רכשו את הגבעולים הארוכים הללו מתוך מגמה חסכונית, או אם נרצה - קמצנית,
כי הפריחה ארכה פרק זמן ארוך.
בכל הזמן המשמים הזה נפתח פרח אחר חברו. כולם אותו דבר. לכולם ריח מבאיש קלות. כולם נראים
בדיוק כמו הגלדיולות של השבוע שעבר.
כשגדלתי הכרתי את סיפן התבואה.
אפילו הוא לא הצליח למחות את הזכר המטריד של אחיותיו "התרבותיות".
אבל בדרום אפריקה יש גלדיולות אחרות.
זו חיכתה לי בנאפייר בשדה בור, מחוץ לעיבורה של העיירה המנומנמת.
שיניתי בו במקום את דעתי.
בהמשך חיכו לי עוד כמה, מרהיבות אף יותר מזו.