רשומות
"ממש ירו עליכם?" שאל רועי בהפתעה.
"בכניסה לבית של ראלה", סיפרתי שוב.
"יריית אקדח שאני מאמין שלא נועדה לפגוע".
"ואתה מתעקש שלא לשאת נשק", חזר רועי
במה שנראה לי ככעס.
"מי שרוצה להרוג אותי, שיביא את האקדח
שלו". הציטוט הזה כשלעצמו, הלקוּח מספר בלשים שקראתי, היווה צידוק מספק בעיני
לסרבנות העיקשת שלי לשאת כלים הפולטים מוות.
רועי לא אהב את מיאוני, בלשון המעטה. באופן
שקצת הזכיר לי את אמי הוא ראה בי מטרה נייחת ועירומה, המשוועת לכדורי מרצחים. לפי
תפיסת עולמו, מספרם של הזדים הקמים להשמידנו שקול בכל רגע נתון למספר הצאצאים שהובטח
לאברהם בברית בין הבתרים. ישבנו במשרד שלו. הוא הזמין עבורי קפה וצילצל בעצמו
לראלה כדי לברר מה שלומה. כשנרגע מעט ואחרי שווידא שהיא עומדת לרשום את הירי על פי
אמות המידה הבירוקרטיות שהשביעו את רצונו, העביר לי את השיחה.
"היי, אנחנו לא מחכים לענות מחר, וכבר
עכשיו מקבלים את ההצעה שלך לפרק הזמן של חופשת סוכות, החל ממחר".
"מצוין. אני שמח. נתאם בהמשך".
"להתראות, לילה טוב". ראלה ניתקה.
ישבנו ושתקנו. לגמתי מהקפה הנמס בנימוס ונשענתי
לאחור על מכונת הצילום.
"אתה זוכר איך הפכנו מכונת צילום לגלאי
שקר?" החלפתי נושא כדי להקל על המועקה.
רועי לא היה יכול שלא לצחוק. שנים קודם תפסנו
אדם שלא הצטיין בבינה יתרה ושיקר ללא הפוגה. כשעימתנו אותו עם הסתירות בדבריו, הוא
משך בכתפיו ונשבע שכל מילה היא אמת מספרי נביאו. שמנו במכונת הצילום דף מודפס
שעליו כתוב באותיות קידוש לבנה "הוא משקר". אחר כך כיסינו את ראשו
במסננת חצי כדורית, אליה חיברנו עשרות חוטים שמשכנו לאחורי מכונת הצילום. בכל פעם
שהתשובה לא התקבלה על דעתנו לחצנו על כפתור הצילום מאחורי ראשו, ומול פניו יצא פלט
מאשים. עם מכשירים המוכיחים את אי ניקיון כפיו לא ידע הנחקר להתמודד. שעה אחר כך
הסרטנו אותו כותב הודאה מלאה באשמה וחותם עליה ללא כפייה.
"איך הולך עם תיק ששת?" שאלתי
כשנרגענו מפרצי הצחוק. רועי הרצין.
"שמע, הכול מסתבך. חלק מתכולת הצנצנות שלו
לא רק רעיל אלא כנראה נרקוטי.
כל מה שלא מזוהה כחומר תמים יעבור בדיקה. זה
יגמור את תקציב המעבדה שלנו, וזיהוי פלילי שואלים את הבוסים שלי למה נחוצות עשרות
בדיקות שונות עבור תיק אחד".
"ידעת שברדוגו הוא שם שמופיע ברשימות
האינקוויזיציה בגירוש ספרד ופירושו הוא כנראה..."
"לא". רועי קטע אותי והמשיך את קו
המחשבה שלו. "מה שאני רוצה זה שחומר שייבדק במעבדה יכיל את הרעל ממנו מתה
נוגה. זה יצמצם אולי את מספר הבדיקות".
המשכנו לשבת ולשתוק.
"מה כתוב בפנקס של ששת ברדוגו בדף של נוגה
ואריה כץ?" שאלתי.
רועי שלף את תיק החקירה, מצא בו את הפנקס הכתום
והחל לעלעל בו. במרחק דף אחד מאביגיל סולומון היה דף אחר שבראשו התנוסס באותיות טל
ומטר שמה של נוגה כץ. הוא הגיש לי את הפנקס הפתוח. מתחת לשמה נכתבה הרשימה הבאה,
רובה מחוקה: "אלוהים העצום והטוב, פּארמה בת שנה, 6 משכנו החדש של
האפיפיור-ציקדה, שדות גדולים של פרפ(ן), תרנגול הודו 60".
צילמתי את שני הדפים במכונת הצילום והתכוונתי
ללכת. רועי פנה אלי ואמר כלאחר יד:
"ראלה לא צריכה להישאר בדירה שלה בימים
הקרובים אם מישהו ניסה להתנקש בה". הוא הביט בי וחיכה לתגובה.
"היא ועידו יישנו אצלי בסוכות".
רועי חייך בשביעות רצון. "סבבה",
אמר.
*
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה