חפש בבלוג זה

30 יולי 2014

ללא כותרת

בגלריות ובמוזיאונים רואים ציורים או פסלים של אומנים ידועים.
לחלקם ניתנים שמות ולחלק אחר לא.
אומנים אמורים להצטיין ביצירתיות בה הם מפרשים את המציאות.
אז למה קשה להם להמציא שם?
יש לי אלפי שמות להציע.
הדס, בתי, אמרה לי, שגם המחירים של העבודות הם חסרי השראה.
היא צודקת.
מחיר של 3980 או 4023 (אני מוותר הפעם על האגורות) משכנע הרבה יותר מ 4000.
שלא להזכיר שמחיר כזה מעודד שיחה ומלבה סקרנות.
 

19 יוני 2014

רומל


ביולי הגיעו ארבע מחמש האוניות ששלח צ'רצ'יל למצרים דרך גיברלטר (במקום מסביב לאפריקה כמו שהמליצו לו).
אחת הוטבעה לא הרחק מסיציליה.
ווינסטון היה אחוז פחד שלא להפסיד את מצרים ותעלת סואץ לגרמנים.
הוא ניסה לבסס את הצלחותיו הקודמות בלוב.
רומל בינתיים לא שקט על שמריו.
היה לו מספר מצומצם יחסית של טנקים והיטלר טירפד חלק מהובלות הדלק לאפריקה.
הוא לקח את תותח הנ"מ של ה 88 מ"מ והסב אותו לתותח אנטי טנקי.
הפגז של ה 88 חדר את השריון של המטילדות.
חדירה כואבת של 7 ס"מ בלתי פואטיים מטווח של 2000 יארד.
הנסיגה האנגלית המבוהלת השאירה טנקים תקינים רבים בדרך.
בקרב, אם ניתן היה לכנות אותו כך, הושמדו 107 טנקים בריטיים מול 12 של רומל.

אחר כך, כמובן הייתה טוברוק.
אבי ז"ל היה בדרך לטוברוק כשערק בקסטינה מהבריגדות של אנדרס.

ובינתיים מצרים ופלסטינה ניצלו מהנאצים.
ומי שבאמת אכלו אותה מהקיבעון של ווינסטון היו הסינגפורים.
 

17 יוני 2014

כסף

בשירות הצטרכתי לפעמים לשלם לאנשים תמורת עבודתם.
חברי הקצינים שנאו את הרגע הזה, שבו הם נפרדו מכסף שאף אינו שלהם.
אני תמהתי ביני לבין עצמי למה הם נרתעים כל כך.
נכון שהאקט הזה לווה לפעמים בהתמקחות מצד אנשים שסברו שאינם מתוגמלים בהתאם לתמורתם, אבל
הקולגות שלי נמנעו ונרתעו אפילו מהמגע עם שטרות הכסף.
הם קראו לתשלום "הגועל נפש".

היום, ממרום שנותי, אני מזהה את הפחד, הרתיעה וההמנעות.
אלה סימפטומים של אנשים קטנים שמרגישים בטוב רק עם הממון אותו הם מקבלים כשכר.
הם מתכווצים כשהם מקבלים ירושה או מתנה.
ולכן הם גם ממהרים להפטר מהכסף, כאילו הוא גחלים בידיהם.
"משקיעים" ברכב. קונים דירה "להשקעה" (קל יותר להתמודד עם סכום קטן של שכירות מאשר עם משקולת
של שש או שבע ספרות המעיקה על שנתם).

הם גרועים כמו הסוגדים לכסף.
הסוגדים בטוחים שכסף הוא המודל להגשמה עצמית.
והגשמה עצמית, כידוע, מביאה לאושר.
מי לא רוצה להיות מאושר, שירים יד.
ואז קיים מעגל קסמים אכזרי של רכישה של "דברים" כדי להגשים את עצמי ולהיות מאושר.

אתמול, בדרך מהדואר חזרה למקום העבודה שלי, ראיתי ילד עם BMW 650
שחורה, יפהפיה. דיברתי עימו על ערך ויופי הרכישה שלו.
בקושי נשארה לו יכולת, אחרי הקניה, לשלם את הביטוח.
סטאטוס.
ממאיר.

הממאירות האחרונה היא הקמצנות.
אנאליות לרוב לא מסכנת אותך כלכלית. היא אפילו מקנה תחושת ביטחון (כוזבת).
מאידך, זה הורס חיי משפחה, מטרפד כל אפשרות לחיי חברה ומאמלל.

ואנחנו נמנעים מלדבר על כסף.
מישהו שואל מה גובה השכר החודשי של זולתו?
יש ילד שיודע כמה משתכרים הוריו?
האם החבר הטוב שלי שקוע בחובות עד צוארו או שמצבו שפּיר?
הודאה בסכום אותו אתה משתכר כמוה כהודאה ב"מה אתה שווה".
מזעזע. זה לגמרי לא נכון, ברם, לך תשכנע מישהו.
ומכיוון שלא מדברים על כסף, אף אחד לא מודה בטעויות הפיננסיות שלו.
שנים לקח לעובד שלי להודות שרכישת "יחידת הנופש" הייתה שגיאה יקרה.



אני חוסך כי אני רוצה.
אני משקיע כי אני רוצה.
אני מבזבז כי אני רוצה.
אין לי רגשות אשמה באף אחת משלוש השורות שלמעלה.

10 יוני 2014

פרידות, גלגל המוות מועך אותנו

בקושי עברה חצי שנה וכבר נפרדנו ב 2014 מכל כך הרבה.
זה לא שיש לי תסביך אנאלי החורג בעוצמתו מזה של זולתי.
אבל כל כך הרבה!
בגיל 15 פְרִידה הייתה נשיקה לוהטת
בגיל 25 הייתה דג עסיסי
והיום היוד נפלה וחיוור היה הלילה ואין יותר:

אוסביו בכדורגל
חצי מהאחים אברלי בעלי קולות הקטיפה של נעורינו
שרון, שנפרד מעימנו כבר מזמן, נגאל לבסוף
פיט סיגֶר, עם ה"הבה נגילה" שלו, לו היה לי פטיש ואנו נתגבר
מכסימיליאן של
שירלי טמפל, עימה קפצנו חבל
ג'ון הנסון, הבן של ג'ים הנסון (החבובות)
פאקו דה לוצ'יה והגיטרה שלו
מיקי רוני
חוזה פליסיאנו (תקשיבו לגשם!)
גבריאל גארסיה מארקס
בוב הוסקינס - (מי הפליל את רוג'ר ראביט, מונה ליזה, המסע של פליסיה ועוד המון...)

ואלפיים וארבע עשרה רק באמצע
ולא הזכרתי דודות שלי (שתיים!) ועוד קרובים וקרובים לקרובים
שנה מורבידית
או שזה מצב רוח כזה

 

02 יוני 2014

שלום כהרגלי


לא אדבר על הצמח המצולם (מונסוניה ל'הריטיירי - פלרגוניים) מעבר לשורה זו.

אם יש משהו שאני מתעב זה הימורים טפשיים כשהסיכויים הם נגדך.
מי שעושה זאת תמיד יאמר שלפעמים הוא מפסיד אבל הפעם הוא "הצליח"
הוא לעולם לא "משקיע" הוא "משחק" במניות.
הוא ישמח לעוץ לכם על הקיקיון הבורסאי התורן ו"ינמק" עם סיפורים.
הוא מכיר את החשב של החברה, שמכר כרגע את הדירה שלו וקנה בה מניות.
בעוד כמה חודשים בכסף של הדירה הוא יקנה פנטהאוז במגדל.
כן, במגדלים הפורחים.

השוויתי בשבת שתי חברות.
ערך השוק של כל אחת מהן הוא 120 ביליון דולר. הן לא קוטלות קנים.
הראשונה הייתה באייר. כן, זו שהמציאה את האספירין.
האחרת היא גלעד GILEAD  הסימול שלה הוא GILD.
אני לא ארוויח או אפסיד כלום אם תקנו או תמכרו אותן. גם ואפילו אם ערך הקנייה שלכם הוא כמה מיליוני דולרים.
אני מאחל לכם סכומים כאלה, לכולכם.
אתם, הלא, היחידים שקוראים אותי.
ובכן, אם אתם שוקלים השקעה לשנים הקרובות, לכו על השנייה.
בזמן שבאייר צומחת בקצב נחמד של כשמונה אחוז בשנה (ומחלקת דיבידנד של כאחוז וחצי במזומן)
גלעד הולכת לצמוח בלמעלה משלושים אחוזים כתוצאה ממכירות התרופות שלה (נגד איידס
וצהבת נגיפית מסוג C)
אני רוצה שיהיה מתועד שכתבתי עליה כשהיא עלתה 81$ למניה.
אז זה רק בשביל ההסטוריה.



 

19 מאי 2014

לקוחות, כרוזות, חלונות ופמוטות

 
 
הלקוחות שלי הם צבור -
צדיקים
בינוניים ורשעים
(בראשי תיבות)
והחלוקה ממש רעה
ממש בדומה לכמה ידיים של מזרח מערב
כששיחקתי ברידג'
ולכן, כמו עובד זבל מיומן
אני מבלה חלק מעיתותי
בריצה אחרי
פסולת מצחינה
 
הוורסטאות מצטברות לפרסאות
אבל הכתרים
לא מצטופפים יחד
לדוקטים
 
זה שיר תוגה
לאלפי שעות מתסכלות
של זיעה, קלידים ואפרכסות
בהן משובצים
אזמרגדים פעוטים
שנצנוצם
לא מכניע את העלטה
 
 
 

08 מאי 2014

מאחורי הדלת



המְשַחַקים בטלביזיה נתקלים בשלושה מסכים.
מעבר להם מסתתרים פרסים יקרי ערך או חסרי משמעות פיננסית.
המתח שלנו כצופים מתבסס על השאלה אם הם יתבאסו מקופסת הקרטון שבתוכה מונח
אוסף מחזיקי המפתחות של דודה רגינה, או יעלצו כשיתברר להם שלצי המכוניות שלהם
נוסף ברגע זה ג'יפ עתיר כוחות סוס.
אין להם מה להפסיד.
זה משהו נחשק או טפל. זהו.
בפורמט שאני מציע בזאת יהיו פרסים מושכים יותר (דירה ברעננה? ואוצ'ר חופשי לשנה בכל
המסעדות שרושפלד שף בהן? ללחוץ (ממושכות) את ידה של אנסטסיה מיכאלי? כרטיס טיסה בעסקית לבורה בורה
וסכום לא מוגבל להוצאות עד שימאס לי מהמקום הזה ואז טיסת המשך לסיישל?)
אבל, וזה ממש סוג ספציפי של "ברם אולם", למתמודד יהיה גם מה להפסיד.
אני לא מתכוון בכלל לסרט היפני על העונש הכיתתי (אי בודד והתמודדות עד מותם של כולם להוציא אחד)
או לאדפטציה האמריקאית (נערה שמנמנה המיטיבה לירות חיצים בהתמודדות לודרית דומה אך מוטה פוליטית).
אני מתכוון לאובדן.
למשל מעבר כפוי לשכונה פחותה סוציו אקונומית, חובה לארח 8 חודשים 7 מחפשי עבודה אריתראים, עלייה למוחרקה
בדילוגים על רגל אחת בלבד תחת איום בנשק חם.
כמובן שניתן להגיע ממש לקצה.
בדמיוני חולפות נשות הוליווד שמאכלסות שני חדרים.
מה לעזאזל עושה שם סוזן סרנדון? קשה להיפטר מהרגלים.
אני מחייה אפילו ומוציא מקברה את ורוניקה לייק. שיט, זו פנטזיה, לא?
ותוציאו, בבקשה, משם את אנג'לינה ג'וֹלי.
והחדר השלישי?
נעשה משהו בעל אפקט מיידי.
חדר מלא חנקן. שאיפה אחת וצונחים מתים.
אין כאבים, יסורים, התפתלויות דרמטיות ואחיזה נואשת באברי גוף או רהיטים.
ערוץ 2 כבר מתקשרים אלי...
 

תנוחות



עכשיו סטו באנדהא סארוואנגאסאנה
עכשיו קאפוטאסאנה
עכשיו אורדאווה דאנוראסאנה

המורה, יש לי תחושה שלכל התנוחות יש שמות של חיות סובלות...
אבל אמיר, אלה תנוחות של כפיפות לאחור. אתה יודע מה, תעבור בינתיים לחצי לוטוס.
המורה, הכל כואב לי ואני לא שומע טוב. מה אמרת על חצי לוקוס?

30 אפריל 2014

סנט פטרבורג


צולם על ידי אבי בן-הר.

הרוסיות של סנט פטרבורג הן השלב הבא באבולוציה האנושית.
ארבעה ימים תמימים (לצידה של אנה) נוכחתי שוב ושוב בפלא ההנדסי הזה.
מטר ותשעים ללא עקבים, חיטובים שבורשט ופירושקי לא מכניעים עד גיל ארבעים,
רגליים ארוכות כל כך שבקושי הן מגיעות לרצפה.
רוסיה שכזו מתחילה בינקות להצמיח זוג רגליים היישר מבתי השחי שלה.
מתישהו בגיל ההתבגרות, הרבה לפני שהן מגיעות לשלב הבבושקה, הן גם מאמצות
חזון סביר. אבל ללא ספק, הנשק להשמדה המונית בארסנל שלהן הוא הזוג המופלא
שמודגש לא פעם על ידי עקבים, עבים מעט מסטילטו, המֵנֵצים כלפי מטה.


ובמגדל העמק מקוננות בנות המגרב: אישה בונה, רוסיה הורסת.
תרתי משמע.
 

26 אפריל 2014

פרוגנוזה ולקיחת אחריות

 
 
 
 
 


"הפרוגנוזה לא טובה"
דרך עדינה למחצה לומר: אני פסימי.
הפא של הפסימי מנוקדת בסגול ולא קמוצה.
"פָּסימי" מוציא אותי משלוותי.
לא עברתי קורס נביאים ראשונים
וגם לא אחרונים.
ההצלחות והכשלונות שלי תלויים בפרוגנוזות,
ביכולת לנחש קרוב ככל האפשר מה יהיה מחר
או בעוד שנתיים, מאחרי הדלת או מעבר לגבעה.
לא פחות חשובה, היכולת לאמוד את מידת הקִרבה
בין הפרוגנוזה למציאות וביצוע התאמות חדשות של
תחזיות מחודשות (או אונס המציאות).
לטעויות שלי יש מחיר כבד
להצלחות מתלווה בונוס
אם אני נותן לכשלונות להוציא אותי מהמיקוד
הכשלונות קוראים לקרובי המשפחה שלהם, הפדיחות,
להתלוות אליהם ולשכון במעוני.
ולהיפך.



בצילום מוריאה (צהרון) בפריחה ראשונה אצלי, שלוש שנים מזריעה.

13 אפריל 2014

קבר בני נזיר



מאז הכרתי אותך, הכל השתנה.
אני רואה דברים באור אחר: פרפרים מרפרפים מעל פרח, טל שנקווה בקצהו של עלה חדש, שלטי "תן זכות קדימה".
כשהכרנו שאלתי אותך: מה הסיכוי שנהיה יחד, משהו כמו עשרה אחוזים?
ענית: יותר קרוב לאחד למיליון.
נשמתי לרווחה: אז למעשה את אומרת שיש סיכוי.
אמרת: כן כמו הסיכוי כמו לתאונת טיסה.
אמרתי: את יודעת שיש יותר סיכוי למות מתאונה בדרך לשדה התעופה? יש תאונות מחרידות שקורות בדרך לשדה.
           התנגשות, ליפול מצוק בדרך לבן גוריון. להלכד מתחת למיכלית גאז בוערת.
מלמלת: ממש מעודד.
לחשתי: אני יודע. זה לא רומנטי.
אמרת: כשהכרת אותי היית יותר רומנטי. היית מוכן לבצע כל שטות שהיא במטרה לשכב אתי.
אמרתי: להלכד מתחת למשאית גאז בוערת.



מופע מגוון של כובע הנזיר.

 

פסח מצה ומרור



קטניות
חג המצות
בזרוע נטויה
בתרי זוזי
בן זומא
עד שאמרו להם תלמידיהם: רבותינו, הגיעה קריאת שמע של אצטומכותינו
ועל הים לקו
מה זה כרפס?
דהיכה לכלבא
אלוהינו אחד
בן זומא והחוטרא
מתבוססת בדמך
שדיים נכונו (למה?)

ועכשיו זה הדבר היחיד שאני מצליח לחשוב עליו
זה והחוטרא
והקטניות (עם החומוס)



הפרחים קטנטנים. כל אחד 8-9 מ"מ. צהרונים, כמובן.

חד כמו



בפרסומים הקרובים יככבו פרחי הגינה שלי.
זו גינת בר מבורדקת שהרבה יעקמו את חוטמם למראיה.
האוצרות שלי אינם על פדסטל המדגיש את חינם, הם נחבאים בין עשבים (חלקם שוטים)
וממתינים להערכה שקטה. לפעמים מוסתרים לגמרי וצריך לגלות את יפעתם.

זה אוקסליס.
השם בא מיוונית   Oxys = חד
נדמה לי בשליפה שגם חמצן (אוקסיג'ן) בא מאותו שורש.
המשפחה גדלה כמעט בכל העולם, בעיקר בדרום אמריקה ובאפריקה.
בארץ אנחנו מכירים את החמציץ הנטוי.
הזרעים שלו הגיעו בזמן מלחמת העולם הראשונה לארץ בתוך שקי המספוא
של החיילים האוסטרליים והסוסים שלהם.
החמציץ אכיל ובאנגלית קוראים לו sorrel.
 

06 אפריל 2014

כתובות קעקע מטומטמות



למצולם יש קשר עקיף בלבד לכתבה.
זה לא תצלום אילוסטרציה.
אלה גם לא סתם ארגזי קולה KO אלא חלק מפסל.
ברם, לא עליהם רציתי להפנות זרקור.

כתובת קעקע היא כמעט דבר סופי (עד לניתוח פלסטי שהצלחתו לא מובטחת)
השבוע ראיתי ברשת:
קעקוע גדול על המצח של אמריקאי המבטא בצורה שאיננה משתמעת ליותר מפן אחד את דעותיו הגזעניות.
קעקוע של חשבון אחרי ארוחה במקדונלד'ס  MCD  על אציל היד. לקוח מרוצה בן 16.
קעקוע של אקדח בשיפולי הבטן (כך שאם חולצת המקועקע פתוחה, נראה שהוא חמוש)
קעקוע על גב כף הרגל של תגית קשורה לשרוך הכרוך סביב הבוהן. פציינט של חדר מתים.

הבנתי באחת שלפעמים יצירתיות אינה בהכרח קשורה לאינטליגנציה.
ניסיתי לחשוב על קעקועים אינטליגנטיים או לפחות אלגנטיים.
אני עדיין חושב.
אגב, האותיות הלועזיות הם הסימולים של החברות שהזכרתי בבורסות אמריקאיות.
 

05 אפריל 2014

חבורים

 
 
 
 


אני עובד ברחוב החרש.
נדיר ביותר שמישהו יעיד על עצמו: אני חרש
הרחוב מקשר בין רחוב חלוצי התעשיה ורחוב השיש.
עכשיו ברי לכל קורא שאני עובד באזור תעשיה.
ליד סניף הבנק בצומת התעשיה/השיש חמד מישהו לצון, חרט והפך את הה' לאות חית בשם הרחוב השני.

בטיול בירושלים נהניתי לראות ביום ו' האחרון
(מעניין כמה אותיות משחקות היום בבלוג)
שמישהו עשה את אותו המשחק, ברחוב היוצא מאגרון ושמו רחוב היבוק.
התוצאה רומנטית ומקסימה בעיניי, על אף שמדובר בירושלים,
אחת הערים המכוערות והמזוהמות ביקום,
עיר שעד כמה שתשתדל לקשור לה כתרים, היא תמיד תתגנב מאחוריך
ותחבוט בקודקודך בהזנחה, כיעור ואדישות.

03 אפריל 2014

פסח מתקרב




ככל שנקף הזמן הצטמצם מרחב המחייה שלנו.
ליל הסדר הממשמש ובא הכניס את נשות הבית לאי שקט, שהתבטא בהשתלטות
על חדר, מֵרוקו וקרצופו עד זרא.
אחרי שהטריטוריה הוכרזה ככשרה, ננעלה הדלת ומודרה משאר יושבי הבית.
חדר אחרי חדר, מבואה רדפה גזוזטרה.
לאכול אפשר היה עכשיו במטבח בלבד ובשטח המוביל אליו מדלת הכניסה.
ביומיים לפני החג נדחקנו לכיוון הדלת ומחוצה לה.
קיללנו בשקט את אלוהי המגרב ואת עבדותיו הנרצעות.
כשעמדנו על דעתנו והשתחררנו מעול, המרנו את עדתנו.




לתוהים - זו פיקציה, כמובן.

02 אפריל 2014

En passant



ההאסקי הסיבירי הוא כלב מקסים הגורר מזחלות שלג.
כל מי שקרא ג'ק לונדון בצעירותו לא ישכח את "פנג הלבן" ואת "קול קדומים".
הם תמונת מראה זה של האחר. באחד זאב הופך לכלב והשני מנציח תהליך כמעט הפוך.
כשהם בעבודה, רצים, אין להם פנאי להתפנות לצרכיהם.
קטן, גדול וכל מה שבאמצע מופרש מהם תוך כדי ריצה.
זו הסיבה שהנוסעים במזחלות תמיד מצולמים כשפניהם מכוסות ומשקפיים מהודקות על ארובותיהם.
מזל שלצילומים אין ריח.
מה לעשות, יש דברים שנראים רומנטיים מאוד מרחוק.

אני חושב על אנשים שחלפתי על פניהם בדרך.
על שניים במיוחד.
הם לא היו חייבים, כל אחד בתורו, להפריש את פרשם.
ובכל זאת בחרו, אם בחשאי או בריש גלי, למרוח את הצואה שלהם על פני זולתם.
הם מיהרו, היו חייבים לרוץ, היו חייבים בדרך להתנקות מהסחי בנפשם.
ואחרי שטינפו המשיכו הלאה, לעבר אופקים ורודים וחדשים
בגבעת עדה או בפנסילבניה, מה זה חשוב, העיקר
ששום דבר לא מכביד עליהם והמשא נפרק.


לילה אחד קיבלתי שיחה משונה.
בקשת סליחה.
ההאסקי עשה פורום (מין סדנה לשפור עצמי) והוא היה חייב לנקות את השולחן כדי להתקדם לשלב מואר יותר.
ההתנצלות התחילה ב: "אם פגעתי בך..."
אם??????????????????????????
אם התנצלות מתחילה ב"אם" זו לא התנצלות.
מה שהוא באמת אמר היה: לדעתי, עדיף שתשכח. אם טרם שכחת, זו בעיה שלך.
או קיי. שום כוונה לא הייתה שם.
אז לא קיבלתי את מה שהיה צל חיוור של תירוץ להתנצלות.
אני נקמני, ככל הנראה.

והאחרת אמרה: נקטתי באלימות ממשית כלפי הזולת והחברים הטובים שלי כי חוויתי לחץ טלפוני אותו תרגמתי לעצמי
כאלימות פאסיבית נגדי.
והיא אפילו לא התנצלה.
טוב, כנראה שאני נקמני כלפי מי שפוגע בי במתכוון.
לא סולח.
נקמני.
כבר אמרתי?



מוקדש ל (לעזאזל, כתבתי ומחקתי) הם אמורים לדעת אם יקראו.

30 מרץ 2014

זיגמונד לא ידע מה נשים רוצות



נמאס לי מכל הקטע של הבדלי נשים/גברים.
אני יודע מהם ההבדלים הפיסיים, הכרומוזומאליים והתרבותיים.
אני מכיר, לא מספיק היטב, את הקשיים והעולם האלים (והגברי) בו נתקלות ילדות ונשים.
אני יודע איפה מרוחה פרוסת ההגמוניה.
והמוח הנשי והמוח הגברי, נכון, נכון, בלה בלה בלה, אז מה!

ממה שבאמת נשבר לי זו המיסטיפיקציה ההדדית.
מההכללות לטובה, מההכללות לרעה של מין אחד או שני.
ההכללות נובעות מחוסר נסיון, לדעתי.
גברים הם ככה, נשים הן אחרת. בולשיט.
מה שכולנו באמת רוצים זה לעשות "מה בראש שלנו"
פרויד זועזע מזה שלנשים יש רצונות בלתי תלויים ומיניות עצמאית.
הוא היה צריך להכיר את וירג'יניה ג'והנסון.
מי שלא פמיניסט הוא אידיוט
מי שאיננה פמיניסטית חיה לה גלמודה ובהכחשה בתוך בור עמוק ואפל מאוד
(או בכניעה וצייתנות לגבר אמיתי או דמיוני ששולט שנים רבות בדפוסי המחשבה הרצסיבית שלה)

והבת שלי לומדת מגדר
ואני מוצא עצמי מתבייש.
אז חדלתי עם צידוקים וזהו.

29 מרץ 2014

רווחים






ישנו התוכן
וישנו הסביב
ולאמירה אין זכות קיום
ללא החללים סביבה



זה אורך הזמן שלוקח לו לומר
גם אני אוהב אותך
זה הנצח לפני שהיא ממלמלת
כן



זה השְּחוֹר לפני ואחרי
סימני הפיסוק של התשוקות שלנו
הפחדים הבעתות



והמסה בולעת לתוכהּ הכל
ובלי המרחב שמאפשר את קיומהּ
היינו נשאבים למצולות



ספירלה של כאב
 

26 מרץ 2014

אחרי שוק דובי




למה אנחנו חושבים שקדמונינו היו חכמים יותר מאתנו
ושהחיים היו פשוטים וטובים.
הם חיו בעולם מעורפל שחוקיו לא קיימים
ולכן היו חייבים להמציא אלילים ואלוהים.
(לא שהעולם שלנו ממש ברור).

פליניוס הזקן, 79-23 לספירה, שאת חוכמתו אנו נושאים על נס
ומצטטים ממנו מבלי דעת
אמר שכשדוב נולד הוא חסר צורה ולבן
ורק ליקוקיה של אימו מַקְנים לו את אבריו וצבעו.

אני מניח שהמלטה של דוב נעשתה באותם הימים
הרחק ממבטם של בני אנוש.

שנים מאוחר יותר מצאו ממותות קבורות מתחת לשלג בסיביר.
המסקנה המתבקשת, כמובן, הייתה שממותות הן חיות תת קרקעיות.

 

אהבה




לכל אחד זה משהו אחר

אני חושד שלהּ זו רכבת פרברים
משקשקת את נתיבה מקריה אחת לאחרת

עבורי זו שִינְקָאנְסֶן רכה
שהתהפכה
ואני לכוד תחתה

ובכל לילה מְיַלְּלִים הזאבים
וזורדים מולי
 

מצה ומרור



                                                                          אלה גדולה מנצה
                                                                        עלים קטנים חדשים
                                                                                אדומים
                                                                      געגועים לאלות אחרות
                                                                               אמיתיות
                                                                              פסטוקיות



                                                                          באלפי אמבטיות
                                                                         שוחים קרפיונים
                                                                    נהנים מאי צפיפות יחסית
                                                                       ונושמים לא לרווחה
                                                                           מים מוכלרים



                                                                מערוכים מתגלגלים בעצלתיים
                                                                   על משטחים לא מקומחים
                                                                  מתכוננים לפגישה מהממת
                                                                        עם ראשי דגים
                                                                              תמים
                                                                         לא חשדניים

25 מרץ 2014

שמי הוא שאיפה

 
 


מה שהיה כתוב על הדפים
נאגם לאגל שחור
שהרווה את מחשבותי

ואז עברה שנייה נוספת
ושרעפי הצחיחו
לישימון
שהטלילות נבלעת בו
בבוקר כלא הייתה

מחיתי את הטל
מכפותי
ורחצתי אותן בדם




ציור: הדס אורבך




ישר לקצה



יש חוק דבילי כזה שלא מתחילים בסוף
למרות שזה חוסך המון זמן
כי יש שמציגים עמדות פתיחה
ומתמקחים
כי נהוג
ומסלימים
כי אפשר
ומקצינים
בלי חשש להיראות שטחיים
מתוך אמונה
שבמזרח התיכון
מתרחש משא ומתן
בכל נושא
ואולי מפחדים
כי לקצה יש טעם סופני ומוחלט
קצת אלים ולא מעודן בכלל

והאנשים הללו רואים פּורנוגרפיה בטבעיות
כאילו איננה
הקצנה מוחלטת של מין ואלימות.

ואני חושב שעדיף לפעמים
לא להתחיל בכלל.


ציור: הדס אורבך

איך עזרתי לאסלאם



מסתבר לי
פתאום
ולמה לא חשבתי על כך קודם
שעזרתי לדת שאינני חבר בה
כלל

כי אם הגפנים הן
אויבותיו של אללה
אני
שתיתי את דמן

 

24 מרץ 2014

אחרי שהסערה שככה



רציתי מישהי רצינית, כזו שאומרים עליה: זותי, עומדת כששתי רגליה על הקרקע.
למה רציתי מישהי כזו? אולי בגלל הסחופת שיצאתי עמה. הן כולן רוצות "מישהו רציני".
אבל למה, לעזאזל, הן מתכוונות.
למישהו שנמאס לו. שהתעייף מנוודות. שרוצה לשבת תחת אלונו.
למישהו שיישב במסעדה ויזמין מנה ראשונה. וגם את כל השאר.
וכשהוא יזמין הוא לא יחשוב אפילו פעם אחת על צבע התחתונים של המלצרית.
הוא לא ידמיין אם הם עשויים ממשי לבן.
או חוטיני אדום.
אבל כששתי רגליה על הקרקע, איך היא תתפשט?
יש כאן בעיה טופולוגית איומה.
היא לא יכולה לפשוט את מכנסיה אלא רק את מה שמעל החגורה.
(מישהי עדיין בחצאית/שמלה?)
אז למה לרצות מישהי כזו
 אין לי משאלת התנזרות.


מזל שיש לי חופש להתבטא
קיבלתי חופש דִבּוּר
הבטיחו לי שבקרוב אקבל גם את החופש לחשוב
תהיה תוכנית ריאליטי שבה אוכל לחשוב
לחשוב מול קהל
כמו שתמיד רציתי


ואז חשבתי כמה אנשים ירצו לצפות בי חושב.
המונים?
אחוזי הצפייה בודאי היו כפולים אילו הייתי חושב
כשאני מחובר לכיסא חשמלי
ומישהי רצינית, כזו ששתי רגליה נטועות היטב בקרקע
הייתה מנהלת שיחה אתי בזמן
שהייתה משתעשעת במפסק החשמל



היא בטח הייתה מנצלת את זה
שאני לא שומע כל כך טוב
והייתה ממלמלת
או סתם מדברת בשקט רב
ואני הייתי תוהה אם היא מספרת על כך שבבוקר קנתה קוטג' במכולת
או מתארת כיצד איבדה את בתוליה


ואמנם




ציור: הדס אורבך

פוסט מספר


היום יש יומולדת לבלוג שלי.
הוא מתפרסם בפעם השש מאות.

וזה נראה הרבה
אבל עבורי זה רק האמצע
כי אף פעם לא מאוחר מדי שתהיה לנו ילדות מאושרת
ללכת בחורף בשלוליות
לצחוק
לבכות
לחלום על עפיפון, שועל וגיריות
לוותר על אשמה, על בושה, דאגה ותשוקה
להביט על עצמנו דרך בועת סבון ורדרדה
לחשוב שההורים יודעים ויכולים
שבטלפון יש חמש ספרות
למצוא בבוקר את בקבוקי הזכוכית שהשאיר החלבן
ולאכול בהחבא את הזבדה מאחד מהם
לשמוע את הפעמון של מוכר הנפט
ולהביט בהשתאות ברמזור הראשון והיחיד
להיות עשיר - שני קרטיבים בתריסר אגורות
ולעשות כלום היטב


 

23 מרץ 2014

פרחים



הן אוהבות לקבל אותם
לארגן ולסדר
אגרטלים שקופים ואיקבנה אטומה
להציג לראווה את העובדה
שלמישהו היה אכפת
והוא נפרד ממעט דמים
וקנה בדל יופי
כדי להעניקו

איך אפשר לשים
על השולחן בסלון
או במטבח
ואפילו בחדר השינה
שקית בוטנים, ספר או חפיסת שוקולד
זה ממש לא נותן את האפקט הרצוי

בשדה בר
בעיבורי העיר
במשתלה ובחממה
העין חולפת כמו בשדרת המרכול
מתעכבת על הנחוץ
ואינה חומדת את יפעת הפרח

ואולי עדיף שכך
אבל בתוכי אני מרגיש שלא

אני מאמין אפוא
למי שקונה או מגדל
אוצרות ארעיים

וזולתם חסינת היופי
זכאית מחמת הספק
והתיישנות חלה עליהם שעה שעה




12 מרץ 2014

לנסוע בפרריה



הזרע עושה צמח.
בתוך האדמה החולית מתפתחת פקעת.
בכל שנה כמו במחרוזת פנינים נוצרות פקעות נוספות, זו מעל אחותה, טובה תחת טובה.
זוהי פרריה קריספה קצת יותר משלוש שנים אחרי שזרעתי אותה.
הפרח נראה כמו כוכב ים, בעל שש זרועות בעלות צבעוניות מקסימה והתפתלויות גבשושיות.
המשפחה מיוחסת מאוד - איריסיים.
עד כדי כך מיוחסת שבאוסטרליה זה נחשב צמח פולש.
מסתובבים שם פקחים, הופכים אדמה ומחפשים פקעות.
ההאבקה נעשית על ידי זבובים, הריח לא תמיד ערב.
גודלו של כל פרח 30-50 מ"מ והוא פורח יום אחד בלבד.
ברם, על צמח בוגר יפרחו כמה עשרות פרחים כך שהכיף ימשך בין שבועיים לחודש.

הגדלתי הצילום להנאתי אחרי שויתרתי על הגרסה של ה70 MB
 

24 פברואר 2014

Glabra



לצמח המצולם אין קשר לכתוב מטה.
ברם, למי ששואל את עצמו זוהי גלוריוסה סופרבה.
השם מציין את הוד מושלמותו של הפרח המופלא והארסי הזה.

שמות מעבירים המון אינפורמציה.
השמות הם מדעיים ולא "לטיניים".
הם לפעמים באנגלית, לעתים מזומנות ביוונית וקורה גם שיש מלים לטיניות בהם.
למשל אם מצויינת המלה גלאברה (המופיעה בלעז בכותרת)
אזי אני יודע שהצמח לא שעיר. הוא אמור להיות "חלק"
כמו חזה של חנון שעבר "מהפך" בתוכנית ראליטי, בדרכו
להבליח לחמש שניות כקוואזי מיני סֶלֶבּ.

ולמי שחייב לדעת, יש כל מיני מלים לציין את ההיפך.
למשל = Pilosus (שעיר)
 

28 ינואר 2014

תנועה מגונה



אם מישהו ייתן לי כִּיף
עליון, תחתון או מאיזה סוג שהוא
כנראה שהוא
לא ממש חבר שלי

25 ינואר 2014

כרכום גיירדו



מקניון ברק עליתי צפונה לנחל ברק
בן אבינועם



חרב הברק מחוץ לנדנה
משמידה את יד האוחז בה
אבקנים מסתלסלים
כמו רעמים מתאבכים
בין זירי ברק שחורים


הרעם הותיר אותי נפעם
אולם הברק הוא הוא שהביא לאחרית
המפוחמת.

 

23 ינואר 2014

מרק הירקות הוא ג'ינג'ר, מסתבר



שו פהם אלחמיר באכל אלזנג'ביל?

זה פתגם ערבי שהמקביל העברי שלו הוא:

מה מבין חמור במרק ירקות.


תרגום מערבית: מה מבין חמור בזנגביל?

מסקנה: מרק הירקות מסובך (עבור חמור) כמו ג'ינג'ר.

19 ינואר 2014

ותמנע ילדה את עמלק



בטטה קרה?
בתת הכרה

שתום עיין?
שתו מים!

שלג גלירי?
שלג על עירי

יש לי אח קטן שלא מזמן בלע עולם?
בא לעולם
אה, בלע אולר...

ריפ ואן יונקל?
וינקל
תודה, וינקל ואן יונקל  (ארצ'י באנקר)

02 ינואר 2014

רוצי רוצי רוצי רוצי רוצי רוצי רוצי רוצי רוצי רוצי רוצי רוצי רוצי רוצי רוצי רוצי רוצי רוצי רוצי רוצי




הייתי רוצה להיות צייד
המחפש אוכל אחר
או החיה שמתאימה
להלך הרוח הזה הבוער
איש שהנשימה שלו
לעולם לא תקצר
פעימת לב שצלילה
לעולם לא נגמר


-לולה-