חפש בבלוג זה

05 אפריל 2014

חבורים

 
 
 
 


אני עובד ברחוב החרש.
נדיר ביותר שמישהו יעיד על עצמו: אני חרש
הרחוב מקשר בין רחוב חלוצי התעשיה ורחוב השיש.
עכשיו ברי לכל קורא שאני עובד באזור תעשיה.
ליד סניף הבנק בצומת התעשיה/השיש חמד מישהו לצון, חרט והפך את הה' לאות חית בשם הרחוב השני.

בטיול בירושלים נהניתי לראות ביום ו' האחרון
(מעניין כמה אותיות משחקות היום בבלוג)
שמישהו עשה את אותו המשחק, ברחוב היוצא מאגרון ושמו רחוב היבוק.
התוצאה רומנטית ומקסימה בעיניי, על אף שמדובר בירושלים,
אחת הערים המכוערות והמזוהמות ביקום,
עיר שעד כמה שתשתדל לקשור לה כתרים, היא תמיד תתגנב מאחוריך
ותחבוט בקודקודך בהזנחה, כיעור ואדישות.

03 אפריל 2014

פסח מתקרב




ככל שנקף הזמן הצטמצם מרחב המחייה שלנו.
ליל הסדר הממשמש ובא הכניס את נשות הבית לאי שקט, שהתבטא בהשתלטות
על חדר, מֵרוקו וקרצופו עד זרא.
אחרי שהטריטוריה הוכרזה ככשרה, ננעלה הדלת ומודרה משאר יושבי הבית.
חדר אחרי חדר, מבואה רדפה גזוזטרה.
לאכול אפשר היה עכשיו במטבח בלבד ובשטח המוביל אליו מדלת הכניסה.
ביומיים לפני החג נדחקנו לכיוון הדלת ומחוצה לה.
קיללנו בשקט את אלוהי המגרב ואת עבדותיו הנרצעות.
כשעמדנו על דעתנו והשתחררנו מעול, המרנו את עדתנו.




לתוהים - זו פיקציה, כמובן.

02 אפריל 2014

En passant



ההאסקי הסיבירי הוא כלב מקסים הגורר מזחלות שלג.
כל מי שקרא ג'ק לונדון בצעירותו לא ישכח את "פנג הלבן" ואת "קול קדומים".
הם תמונת מראה זה של האחר. באחד זאב הופך לכלב והשני מנציח תהליך כמעט הפוך.
כשהם בעבודה, רצים, אין להם פנאי להתפנות לצרכיהם.
קטן, גדול וכל מה שבאמצע מופרש מהם תוך כדי ריצה.
זו הסיבה שהנוסעים במזחלות תמיד מצולמים כשפניהם מכוסות ומשקפיים מהודקות על ארובותיהם.
מזל שלצילומים אין ריח.
מה לעשות, יש דברים שנראים רומנטיים מאוד מרחוק.

אני חושב על אנשים שחלפתי על פניהם בדרך.
על שניים במיוחד.
הם לא היו חייבים, כל אחד בתורו, להפריש את פרשם.
ובכל זאת בחרו, אם בחשאי או בריש גלי, למרוח את הצואה שלהם על פני זולתם.
הם מיהרו, היו חייבים לרוץ, היו חייבים בדרך להתנקות מהסחי בנפשם.
ואחרי שטינפו המשיכו הלאה, לעבר אופקים ורודים וחדשים
בגבעת עדה או בפנסילבניה, מה זה חשוב, העיקר
ששום דבר לא מכביד עליהם והמשא נפרק.


לילה אחד קיבלתי שיחה משונה.
בקשת סליחה.
ההאסקי עשה פורום (מין סדנה לשפור עצמי) והוא היה חייב לנקות את השולחן כדי להתקדם לשלב מואר יותר.
ההתנצלות התחילה ב: "אם פגעתי בך..."
אם??????????????????????????
אם התנצלות מתחילה ב"אם" זו לא התנצלות.
מה שהוא באמת אמר היה: לדעתי, עדיף שתשכח. אם טרם שכחת, זו בעיה שלך.
או קיי. שום כוונה לא הייתה שם.
אז לא קיבלתי את מה שהיה צל חיוור של תירוץ להתנצלות.
אני נקמני, ככל הנראה.

והאחרת אמרה: נקטתי באלימות ממשית כלפי הזולת והחברים הטובים שלי כי חוויתי לחץ טלפוני אותו תרגמתי לעצמי
כאלימות פאסיבית נגדי.
והיא אפילו לא התנצלה.
טוב, כנראה שאני נקמני כלפי מי שפוגע בי במתכוון.
לא סולח.
נקמני.
כבר אמרתי?



מוקדש ל (לעזאזל, כתבתי ומחקתי) הם אמורים לדעת אם יקראו.

30 מרץ 2014

זיגמונד לא ידע מה נשים רוצות



נמאס לי מכל הקטע של הבדלי נשים/גברים.
אני יודע מהם ההבדלים הפיסיים, הכרומוזומאליים והתרבותיים.
אני מכיר, לא מספיק היטב, את הקשיים והעולם האלים (והגברי) בו נתקלות ילדות ונשים.
אני יודע איפה מרוחה פרוסת ההגמוניה.
והמוח הנשי והמוח הגברי, נכון, נכון, בלה בלה בלה, אז מה!

ממה שבאמת נשבר לי זו המיסטיפיקציה ההדדית.
מההכללות לטובה, מההכללות לרעה של מין אחד או שני.
ההכללות נובעות מחוסר נסיון, לדעתי.
גברים הם ככה, נשים הן אחרת. בולשיט.
מה שכולנו באמת רוצים זה לעשות "מה בראש שלנו"
פרויד זועזע מזה שלנשים יש רצונות בלתי תלויים ומיניות עצמאית.
הוא היה צריך להכיר את וירג'יניה ג'והנסון.
מי שלא פמיניסט הוא אידיוט
מי שאיננה פמיניסטית חיה לה גלמודה ובהכחשה בתוך בור עמוק ואפל מאוד
(או בכניעה וצייתנות לגבר אמיתי או דמיוני ששולט שנים רבות בדפוסי המחשבה הרצסיבית שלה)

והבת שלי לומדת מגדר
ואני מוצא עצמי מתבייש.
אז חדלתי עם צידוקים וזהו.