רשומות
יום הכיפורים חלף במהירות לא שגרתית. ראלה
ועידו הניחו לנימוסי אורחים וכולנו פשוט נהנינו ממשולש חברתי. משחקי קלפים, שֵינה
וסרט מצויר נוסף הביאו את היום השקט והמהורהר הזה לקיצו. עם רדת החשיכה ארזו
השניים את מעט מיטלטליהם ונפרדו ממני. לפני שנכנסה למכונית התקרבה אלי ראלה ונשקה
על שפתי במהירות. היא הביטה בי, נהנית לראות את ההפתעה ואת המהירות בה גאתה בי
התשוקה. "תודה", אמרה בקול נמוך.
הבית הריק השרה עלי נכאים. השמעתי את ביג מאמא
ת'ורנטון, אחת ממוזות ההשראה של ג'ניס ג'ופלין. ביג מאמא נהגה לשים את מפוחית הפה
שלה בכוס מים לפני לכתה לישון. שתיתי כוס מים. אמי התקשרה לראות אם שרדתי את החג
ללא עונש מהשכינה או מעמלק. איכזבתי אותה על ידי הפגנת מצב רוח עולץ ומזויף. צילצלתי
לאחותי. גם היא כבר היתה אחרי שיחה הורית שבה הוסבר לה מה עליה לעשות בשארית חייה
תוך פירוט לוחות זמנים שבועיים. ניחמנו זה את זה. החיים תחת פיקודה של מכורה לשליטה
הותירו אותנו, לדעתנו ללא ספק, מצולקים נפשית וחדלי כל תיקון שאינו אובדני. הטלפון
השני צילצל. נפרדתי מאחותי ועניתי. זו היתה יעל שלחשה לי חג שמח. שמעתי אותה אומרת
לרפאל תוך העברת האפרכסת, "אם הוא מסכים, זה ייגמר ברבנות". רפאל לא
חיכה הרבה. לדבריו, מתארגנת להקה שצריכה גיטריסט וסקסופוניסט והם רוצים אותנו.
ניסיתי להבין למה יעל מתנגדת והוא אמר לי שסוג המוזיקה של החבר'ה האלה לא לטעמה.
"מה הם מנגנים?"
"קאנטרי".
"אתה יודע מה קורה אם מנגנים תקליט קאנטרי
לאחור?" ניסיתי להעביר את השיחה, שלפתע חדלה להחמיא לי, לפסים קומיים.
"לא, מה?"
"קודם אתה מקבל את המשאית שלך, אחר כך את
הבחורה שעזבה אותך, בהמשך הכלב שלך חוזר לחיים ובסוף אתה כבר לא שיכור", אמרתי.
"אז מה אני מבין מזה?"
"שלמרות שאני אוהב אותך התשובה היא
לא".
רפאל נאנח. ברקע שמעתי את יעל מצחקקת. האם
שמעתי בקולה הקלה?
"אני מקבל את דין התנועה".
"נואש", אמרתי.
"סליחה?" שאל רפאל.
"אמרתי נואש", אמרתי, "ננגן
שנינו וזהו".
"זה מוצָא לא רע בכלל", אמר רפאל
לפני שניתק.
*
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה