רשומות
זה היה יום הכיפורים השמח בחיי. בזריזות ובצוותא
הכנו שלושתנו ארוחה מפסקת.
חביתות עם מוצרלה מומסת, לחם שחור בחמאה, סלט
ירקות בלימון ושמן זית. על השולחן נחו קערות סרדינים, גבינות עיזים בשלות, זיתי
קאלאמטה וכוסות חלב. בתום הארוחה ראיתי עד כמה ראלה היתה עייפה והצעתי לה להתקלח.
כשיצאה שאלה מה נעשה בשארית הערב. סיכמנו על
ערב חילוני למהדרין, והיא נטלה לעצמה את זכות הבחירה. לשמחתי היא בחרה בטרקובסקי
נוסף – סטאלקר.
הסטאלקר הוא מורה דרך לא חוקי, חצי פושע חצי
קדוש. הוא מראה את הדרך לאלה החפצים להיכנס ל"תחום" האסור. מי שנכנס לשם
הם אלה המחפשים תשובות למאוויים העמוקים והכמוסים ביותר שלהם. למורה הדרך למשל יש
בת חולה. אבל ה"תחום" משחק משחקים משלו, ואחרי שנכנסת אתה עלול לקבל
הרבה פחות או הרבה יותר ממה שקיווית.
ומה אני רציתי? אהבה, סקס, חוֹם ומישהי שתשמח
לראות אותי. או אולי משהו שלא הייתי אפילו מודע לו, משפחה, שותפה לחיים ולשלט רחוק?
בסוף הסרט קרסנו מעייפות והלכנו לישון. ראלה
קיבלה את המיטה שלי, עידו מיטת שדה מתקפלת ואני את הספה בסלון. שכבתי ער ודמיינתי
אותה רגועה במיטתי. חלפה שעה.
צעדים נשמעו, והיא התקרבה אלי יחפה.
"אני דואגת. אתה מוכן להצטרף אלי?"
פסענו ביחד למיטה. היא ביקשה שאשכב עם הגב אליה
ונצמדה אלי בחשכה. ידעתי שמדובר בחשש, פחד, עייפות, דאגה. וגם אמון הדדי.
אמרתי בשקט, "את יודעת שאני רוצה להסתובב
אלייך".
"אין צורך הלילה".
התרווחתי ונרגעתי לאט. חום גופה נסך בי שלווה והמס
את העייפות למתיקות נים כן נים.
*
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה