רשומות
כמה שעות אחר כך התעוררתי. הדלקתי את מכונת
האספרסו ונעצתי בה מבט מזרז.
הנייד של הספה החל להשמיע משהו דומה למוזיקת
דייגים נורבגית. אין לי מושג מה מנגנים הדייגים אבל אם היה לי, אני בטוח שזה היה
נשמע כמו הטלפון.
"אני בסביבה. אפשר להפריע?"
"כן".
החזרתי את הנייד לספה. על מה לעזאזל חשבתי כשתיכנתתי
אותו למוזיקה שונה ואקראית בכל שיחה נכנסת?
עברה פחות מדקה מאז צילצל הטלפון ופעמון הכניסה
צילצל. רפאל נכנס בחיוך ביישני עם הגיטרה בידו. הוא חייג אלי מקסימום מקצה הרחוב. בכל
מקרה שמחתי לקראתו.
"קפה?"
מכונת האספרסו רטטה והימהמה ושרה בדמיוני את
קנטטת הקפה. כל המחוונים בישרו על ארומה מתקרבת. טחנתי פולים קלויים. פלצנותי
ויומרנותי נמתחו עד לקו של קליית פולי הקפה. אני מוכן לרכוש פולים עבודת יד
מג'מייקה ולטחון אותם. קלייה לעומת זאת היא עסק סבלני וממוקד שאינו בתחום השיפוט
שלי.
לשני ספלונים שחוממו במיקרו זלפו טיפות כמעט מוצקות
של קפה. קרם לבנבן עיטר את מצחו של הנוזל השחור. ריח עשיר וקטיפתי עלה בחדר. כשספלון
בידו הציע רפאל שנלך לחממה שבגינה. אהבתי את ההצעה. רוב האנשים לא יודו ברגשותיהם
האמיתיים כשמדובר בצמחים. כפי שכל אחד מחשיב עצמו רגיש, ספונטני ובעל חוש הומור,
כך איש לא יאמר שיש משהו בינו לבין דברים צומחים.
לרוב, אחרי שהוא נכנס ורואה גן עדן בשלל
פריחות, מבליע זולתי פיהוק. אחר כך נשאלת שאלה מנומסת לצורכי הפרוטוקול על משהו
שנראה לו שייך לתחום והזולת מדשדש לאיטו הלאה לכיוון היציאה, כאילו סיים למלא חובה
מעיקה.
רפאל לעומת זאת גילה עניין אמיתי. נכנסנו לחממה,
ופני הצהיבו מגאווה על בני טיפוחי. מיד עם כניסתו, רפאל הבחין ששיניתי את סדר
העציצים ושאל לפשר השינוי.
"כדי שינוחו".
"ממתי צמח זקוק למנוחה?" תמה.
"עכשיו סתיו", אמרתי. "לכל צמח
ישנה תקופה שבה הוא גדל ומתפתח, וישנה תקופה אחרת שבה הוא מתכונן. כשהוא נח אני לא
מאיץ בו ולא דוחק בו שיצמח. אם אשקה, הוא ימשיך לצמוח, אבל הצמיחה מחלישה ומתישה.
צמח כזה ינקום בי על הזירוז. לפעמים הוא לא יפרח בשנה שלאחר מכן. בפעמים אחרות הוא
יחכה להזדמנות ראשונה שבה אעשה טעות כלשהי וימות. המנוחה היא מדיניות הכרחית לגנן
טוב ומתגמלת מאוד אם מקפידים עליה. קח לדוגמה אורז מבושל, אם תפַקח עליו ללא הפסקה
ותדאג לשלומו לא ייצא לך טעים. חייבים לעזוב אותו לנפשו בגמר הבישול. גם ילדים לא
מתפתחים ברציפות קווית. יש פרצי גדילה, לא?"
רפאל הינהן.
"אז התיאוריה שלך טוענת שיש דברים בחיים שכדי
להצליח בהם צריך לא לעסוק בהם?"
"כן. כדאי למצוא איזון בין השקעה
והזנחה".
"וחיי נישואין גם נכללים בתיאוריה שלך?"
"מניסיוני זה לא עובד", גיחכתי.
נישואין הם כנראה ממשפחת הצמחים הטורפים. יש להעלות להם קורבנות מדממים ללא הפוגה.
וכמובן שקיים מִתאם בין גודל הקורבן להצלחת הקשר הזוגי הממוסד".
רפאל צחק לעצמו בקול רם ופנה אלי.
"השוטר אזולאי מתאים לך?"
"כן, בוא נתעלל בו גם אנחנו. למה לא?"
*
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה