בית מול הים

אחרי הגשם
הבית התכופף
נטה והשתחווה
קד לעננים.
 ולמפרץ
שעדיין זוכר
כיצד בותרו שם
שלושים ושבעה לוויתנים
ביום אחד.

פליאוספילוס

פלאוספילוס ביוונית זה "הרבה נקודות"
מדרום לקלהרי יש מדבר ענק ששמו לא אומר לרוב האנשים בישראל מאומה.
זה הקארו.
Karoo
אין שם תיירות משום מה אלא בעיקר חוות ענקיות שבעליהן מתפרנסים בעיקר ממרעה.
שם אפשר למצוא פליאוספילוס.

Lithops

אבני חן מעולם לא דיברו אלי.
אני לא מאמין בסגולותיהם של הקריסטלים.
אבן זה אבן.
סגולותיה הן משקלה, ההרכב המינרלי שלה, צורתה ולאיזה מרחק אני אשליך אותה כשתחדל לשאת חן בעיניי.
אבן לא תביא שלום בית, הצלחה בעסקים ושלום עולמי.
היא תביא אולי פרנסה למי שמוכר אותה ומשייך לה תכונות דמיוניות.
גם יהלומים הם בשבילי אבנים מבריקות ותו לא.
מיועד לעורבנים.
גם כסף וזהב הן מתכות עבורי.
כמו נחושת ואלומיניום.
תכשיט ארד שונה רק בצבעו ובמשקלו מכזה העשוי מכסף.

אבל צמחים הם שכיות החמדה של הטבע
אלה שיופים אינו נצחי אלא תלוי בזמן ומקום.
כדי שהטבע ייצר גוש צמחים כמו בצילום צריך לחכות
לפחות 15 עד 20 שנים.
והגוש הזה שיכול גם למות בכל רגע
יפה בארעיותו יותר מכל תכשיט נצחי.


גודל הגוש, אגב, פחות מאגרוף.

קרציות

יצאנו לטרק חדש.
השמורה של החוף המערבי קיבלה את פנינו בקושי.
הכניסה לשמורה מוגבלת בשעות.
זה נודע לנו מאוחר אך נכנסנו בעור שינינו.
השומרת בכניסה אמרה גם שלא תגבה תשלום על יום הכניסה.
היא הסתכלה עמוק לתוך עיניי ושאלה אם אבוא לשלם למחרת בשבע בבוקר.
הבטתי עמוקות בחזרה וגייסתי ארשת בלתי תחמנית בעליל.
היא השתכנעה (ואנחנו אמנם שילמנו למחרת. היא זכרה אותנו וחייכה)

המסלול הראשון שרובו סומן היטב היה קשה במידה בינונית.
הקושי נבע מחלקי המסלול שעברו בתוך דיונה אימתנית
אבל יותר מכך מהעובדה שמזג האויר הביא לבקיעה של קרציות.
רבות מאוד מהן ארבו לנו בדרכנו.
הפשלנו גרביים מעל שרוולי המכנסיים ועשינו עצירות כל עשר דקות
בהן אני הצטרכתי להסיר כמויות מצטברות גדולות של נימפות קרציות
ממכנסינו ומעוד חלקי לבוש.

ראינו גם אנטילופה, פרחים וכמה צבים.

 

מסע לקיתרה - אחרית דבר משוכתבת על פי הארועים שאחרי הטרגדיה

האבק שקע

וכיסה שלוליות הארגמן המשחיר

כל אחד רבץ באשמניו

 

ומישש בעלטה את גלדיו





והשאר לא יכתב ולא יסופר. והמבין הבין. ומי שלא הבין חשב שזו בסך הכל כף עדשים. האחד הסתפק ברמז. משנהו הסתפק באגרוף. קיפלנו את הסולמות ושלחנו אותם לאפסנה ארוכה. אי אפשר להכריח אנשים לרדת מהעצים. או שאולי הם היו שם תמיד ואנחנו חשבנו שהם איתנו. מה שמגוחך הוא שהעצים היו כל כך נמוכים. ממש שיחים. בתה וגריגה. בכל זאת הם נאחזו בענפים הדקים כאילו בהם טמונים ישועה ומחסה. ומשיחים אלה השמיעו צעקות, אחר כך איומים, זרו אימה וטירפדו כל אפשרות שבה אלימות לא שלטת.
ואני אמור להיות נאור. לראות את המצוקה שממנה צמחו העשבים השוטים, את הרקע המשפחתי האפל, האלימות בחסות היד הכביכול מגוננת, חדר המדרגות שלעולם אי אפשר יהיה לראות אותו חשוך, השחזור האינסופי של הטעויות והחרדות.
(לא יודע כלום, אלה השערות בלבד על סמך תחושות בטן).

זהו, הקאתי את הגוש הזה.

עכשיו אני יכול לצאת ולטייל בחוץ




בצילום הדס ואילי יושבות מתחת לסלע בטיול משותף ב
Beaverlac reserve
בדרום הרי
Cederberg

.

מסע לקיתרה - סוף האלגיה (משוכתב על פי הארועים מאז התחוללות הטרגדיה)

כמו יוליסס

כמו אודיסאוס

כמו אנגלופולוס

 

חזרנו שונים

משיצאנו

 

מלקטים שברים ורסיסים

מבררים

אם יתקון עוד

 

קולות הופכים להדים

ולדממה

 

מהרהרים

אם כריבדיס וסקילה ידרשו קורבנות חדשים על מזבח החברוּת

או

יניחו לנו לישון

ואחר כך, להאסף.

פלרגוניום נחבא אל כליו

מסע לקיתרה 8

אבק השיש

הלבין את המים

 

נאבקנו על כל נשימה

ונשפנו בעל כורחנו

ביודענו

כי הראש אמור להיות

מעל הלובן

בזמן  שנוזל ואוויר

נאבקים זה בזה

על מקום

בְּרֵיאוֹתינו

 

נסחפים אל הגדה

רוחפים מהצינה

ומִתְפַּקְּדִים בליאות

 

כבר חדלנו מלהתאבל

על מי שהותרנו מאחור

 

מי מאתנו שיִוָּתר

יזכור

 

מסע לקיתרה 7

בערוץ החרב

זרם הערפל החמים והתפשט

מילא כל חווך

בשפת המעוק

 

לבותיהם של אלה שנותרו

רחבו בתחושת רווחה

עטוייה באור ירח

 

עמוק בפנים קיננה הידיעה

שהזמן הקפוא שאול

 

צפור צרחה

ובצוויחתה בישרה

את הרעם המתגלגל

שברקו יפלח

את חללינו

 

(שוכתב קלות בעקבות התנצלות "לא אוטנטית")

 בצילומים: נמזיות

 

 

 

מסע לקיתרה 6

המבואה החשוכה התמשכה

אל בוהק לבן

שאגות חיות הטרף

והֶמיָת הֶהמון צמא הדם

הפכו לבליל מחריש

כל תחושה

 

המציאות נחתה עלינו כשחנית פילחה

את משקפיו של המורה לאזרחות.

גופו צנח ולא פרכס

ליד ראשה של

מלכת הכיתה.

 

לצאת מהזירה חי

רקותינו הלמו

לריק

 

להיות לודר

מי יכול להסכין

ללהב החִלָּף

 

 

מסע לקיתרה 5

מחר תזרח השמש

אנשים ילכו לעבוד

תינוקות ידָּחַקוּ אל שדי אימהותיהם

יינקו ויגרגרו בנחת

זעטוטים יבעטו בכדור

וידירו שנת צהריים.

בדירות חשוכות

מאחורי וילאות כבדים

תחכה מישהי לנקישה בדלת

תבקש אהבה ענוגה

ותתפלל לעזה, גועשת וקשה

עוד צהרון. מענין למה...

מסע לקיתרה 4

משננים את שמות אהובינו

נפרדים מהיקר לנו

כסף, זהב ואבני חן

לא יועילו לנו

במקום אליו עתידים אנו לבוא

 

דם וזיעת קודמינו

הופך את המדרגות לחלקלקות

וריח חומצי של בעתה

דבק בשערנו

 

נדחקים זה בזה

מגע בשרנו

אף לא קורטוב נחמה

 

נמסך בבדידותנו

 

מסע לקיתרה 3

צללים ריצדו על אבני המייל

 

אחרוני הטור באו מצחקקים, מנגבים מעורם במבוכה את טיפות הדם

חצי מאמינים עדיין לפרגולי הנוגשים המדרבנים

 

מרגישים מעט אשמה  בשל הכאב

 

וכעס עמום

 

טרם ידענו שרובם לא יהיו בקרבנו

בערוב היום

 

עכביש שעיר חצה את המשעול

נהמה גרונית כבדה ומתגלגלת

עברה בסבך

והקפיאה את דמנו

 

הצטופפנו

ולשווא

 

 

 

 

 

 

מסע לקיתרה 2

חיוכה שחור השיניים של הידעונית ליווה אותנו במתלול המושלג

אחד מכלבי המזחלות מעד, נפל לפיר מוקרח ויבבתו הסגירה את יאושו

המוליכים חילצו אותו

בשרו ישמש אותנו בהמשך המסע

 

בין נביעות הלבה

בצבצו כמה צלפים אדומים

קוציהם המאונקלים קרעו בסובכי שוקינו

וזיריהם הארסיים יצאו לקראתנו ושבו כלשונות אפעה

עוד צהרון.

 

מסע לקיתרה 1

בדרך למסע עצרנו אצל בעלת האוב.

היא בחשה בעצלתיים בתרווד וגלגלה עיניה.

"סהדי במרומים, בכל טיול טפשי אתם באים אלי? מארה על ראשיכם!"

חשרת עבים הקדירה את השמיים.

עז מרקדת קרטעה ליד הקרבנות המדממים.

על הנחל צף איבר מינו של אוראנוס

וקרונוס עמד על הגשר ושתה כוס יין מר.

האיבר הכרות צף לעבר קיתרה

וקצף הגלים לא הוליד אף לא אפרודיטה אחת.

שוב ושוב

צהרון.
התחלתי לפתוח את הצמצם כי נמאס לי מפוקוס שמראה רק חלק מהפרח.
עדי העירה לי שכשאומרים את שם הפרח הוא צריך להשמע כמו "צוהורון".
נשמע נכון.
הצהרונים הראשונים החלו לבצבץ השבוע מהארגזים בהם הם שתולים.
בקרוב פריחות ישראליות ולא דרום אפריקאיות.
הפעם אני אעשה זאת כמו שצריך - חצובה, צמצם פתוח, רקע המבליט את יפי הפרח, שקט נפשי.
אולי גם שלט רחוק לצילום עצמו.
נראה...