כשאני קונה בורקס המוכר מכנה אותו "בורקס תרד" כדי להשמע יוקרתי יותר.
ברם, העלים הם עלי סלק.
תרד גם נשמע מעט בריא יותר
וזה מדלל ומפחית מעט, לדעת המוכר, את השמן הלא רווי
האורב לפתחינו בתוך הבצק הנפלא.
מי שמתעקש שיחשוב עליו כ beta לטיני, או כ beet אנגלי.
אלו זנים חדשים בהם החלקים שאינם עלים מכילים betalains.
גם הפטריה amanita מכילה את ה betalains אבל זו אופרה אחרת.

למה אני חי אחרי ששתיתי קיקיון?

אתם מכירים את החידות הקיומיות הללו שנשארות בירכתי המוח ?
כשמשהו לא מסתדר עם העובדות אבל אתם לא טורחים לברר עד הסוף ?
אָלֶק - דיסוננס קוגניטיבי, אני אומר לכם.
זה מה שקרה לי עם השמן קיק. עושים אותו מקיקיון, אותו הצמח הארסי נורא
שאם ילד בולע 2 פֵּירות שלו הוא מת מייד אחרי יומיים. (איש בוגר צריך 6, סוס 5,
חזיר 6 [מוכר לא ?] ודווקא ברווז צריך לאכול 50 כדי למות).
אז לפני הכל הרעל הוא ריצין - קטלני פי 6000 מציאניד ופי 12000 מרעל של
נחש פעמונים. אין תרופת נגד וגם אם נשארים בחיים נשארות בעיות שהופכות את
החיים למעמסה גדולה (ולא בגלל השלשולים - זו רק ההתחלה).
אז למה נתנו לי לשתות שמן קיק (מזרעי הקיקיון כשהייתי ילד) ולמה אני
עדיין חי ?
כי הרעל הוא מסיס במים ולא בשמן ואילו השמן הוא שמן. אז מקררים את מה
שיוצא מהזרעים ופשוט מפרידים. רעל לחוד ושמן לחוד.
לקריאה נוספת :
http://www.hort.purdue.edu/newcrop/duke_energy/Ricinus_communis.html

http://www.ansci.cornell.edu/plants/toxicagents/ricin/ricin.html

http://en.wikipedia.org/wiki/Ricin

http://en.wikipedia.org/wiki/Castor_oil



--------------------------------------------------------------------------------

זיקוקי צלפים

בצופים היה המשחק הזה שבו היינו אמורים להתגנב בלילה
אל המדריך.
לפעמים הוא היה מרים זיקוק לאויר. מי שלא קפא במקומו נפסל.
בתאורה המסמאת רואים בעיקר תנועה ופחות דמויות.
בהנחה שהבגדים שלך לא בולטים קל לצלוף במי שזז
והיתרון של קפיאה במקום הוא גדול.
תנועה גם דורכת את יצר הציד אצל טורפים - שכב דומם, כסה כמיטב יכולתך
את החלקים שחשוב לך לשמור על שלמותם וקווה שהרע מכל יפסח עליך.
בזה נזכרתי כשראיתי את פרחי הצלף.
כל פרח זוהר בזיקוקי אבקנים ומתעלם כעת מהאופציה להיות
כיסוי עתידי לפיצה.
(הצלום מאתר הגנים הבוטניים של בריטיש קולומביה(

רמה את התייר

רק כששאלנו את התושבים המקומיים הסתבר לנו כי זו מדיניות ממשלתית.
זה נכלל בחומר הלמוד בבית הספר ואף בקוריקולום של מספר אוניברסיטאות
בצפון הפירנאים.
אנשים משכללים את מיומנותיהם ללא הרף
והופכים זאת לאומנות צרופה שלפעמים יש רווח בצידה ולרוב נעשית
אך כדי למלא צרכים נפשיים.
מהגיל הרך מבוצעים מעשים נפשעים/קונדסיים אלו
לפעמים תחת השגחת ההורים, כמו במקרה המצולם.

פרחים קונכיות ובגדי ים אופנתיים ומיוחדים

רומולאה צידונית, גאופיט מהאירוסיים. פורחת גם בישראל.
השם הבוטני שלה הוא Romulea phoenicia
אז למה לקחו את הפיניקים והחליפו לצידון ? כי הם חיו באזור הזה ?
לדעתי מי שהחליט על השם פשוט בחר בחלופה קלה.
עכשיו להסבר השם: phoinix ביוונית זה הצבע ארגמן. מזה באו הפיניקים.
הפיניקים הפיקו את הצבע הנדיר והיקר מקונכיות.
אילו קונכיות ? מ Hexaplex trunculus
הם מכרו את הצבע בכל העולם. לא רק הם. הטריק הזה משותף לתרבויות רבות כולל
בבלים, יוונים ואפילו ממרכז ודרום אמריקה.
ברומא, ככל שמעמדך היה גבוה יותר היה יותר ארגמן בטוגה ובטוניקה שלך.
רק גלימתו של הקיסר הייתה ארגמנית כולה.
יש קונכיות שמפיקות כחול ויש ארגמן. האמת היא שהצבע משתנה בהתאם לסוג הקונכיה
ולמזג האוויר. כמה שחם ושמשי יותר יהיה הצבע אדום יותר. (זוכרים "תכלת וארגמן" ?)
הפיניקים ריסקו את הקונכיות ואת הנוזל השקוף שפכו על בד.
הצבע חזק ואינו יורד בכביסה.
לפרח קראו כך בגלל צבעו.
דייגים יפניים הצוללים לצוד פירות ים צובעים את בגדי הים שלהם בארגמן קונכייתי כדי לקבל
יכולות פיזיות ונפשיות מוגברות שיסייעו להם בצידם.

http://flora.huji.ac.il/browse.asp?action=specie&specie=ROMPHO

http://en.wikipedia.org/wiki/Hexaplex_trunculus

קרלוס לועס לופופורה ויליאמסי

נסעתי בצ'יוואווה.
השמן טפטף רותח על האספלט המאובק.
במושב האחורי רבץ ארגז פחיות שמן שנועדו לספק את צמאונו
הבלתי נדלה של מנוע האלומיניום המזורגג שהסיע את השברולט וֶגָה-יונברסיטי.
קניתי אותה חודשיים קודם לכן בשבע מאות וחמישים דולר וסרבתי
להתייחס ברצינות לחיוך השמנוני של בעל מגרש המשומשות.
ליד תחנת הדלק קניתי כמה טורטיות וקערת סברס ארגמניים.
החור בקארטר סרב להסתם מעצמו והמשיך לטפטף נוזל שחור וצמיגי.
road runner רץ על האדמה הסדוקה ולא השמיע שום "ביפּ-ביפּ".
הבטתי במפה וידעתי ששני מייל מערבה גדל מצבור גדול של פיוטה.
אם אלעס את הציפה המרירה אאבד שלושה ימי טיול יקרים.
כל מה שאקבל בתמורה יהיה טריפ מסקלין.יום סיוט ויומיים של צבע ומוזיקה.
אולי בן אדם אחר יחזור מהמסע. בכלל לא אני.
יותר מדי ספרים של קרלוס קסטניידס בגיל 15, נאנחתי לעצמי.
עצמי נאנח באכזבה ודמיין לעצמו בר אפלולי ובקבוק טקילה מנחם.
הבטתי לקרקע, שם נקוותה כבר שלולית פעוטה של שמן מנוע שזוף.
החזרתי את קערת הזכוכית הריקה לילד המטונף ושלשלתי
לידיו חמישה פזוס.
נופפתי לציפור והשמעתי לה קולות של קויוט מזה רעב.
כשהנעתי, היא רצה לצד האוטו כמו מלווה אותו לשלום.
המשכתי דרומה.