האגבה והטקילה

בואו נעשה סדר בוטני
ואחד חשוב יותר במשקאות חריפים.

במישורי ורמות מקסיקו גדלות אגבות למכביר
הן קרובות משפחה של האלו (ALOE)
שהכל מכירים משום מה (פרסום מסיבי ולא ממש מוצדק) דווקא את הוֶרָה שלו.

ובכן, האצטקים השתמשו במיץ של אגבה שאותו התסיסו
ושתו משקה ייני עכור לבנבן בשם פולקה (כמו חתיכת עוף מסוימת)
כשנגמרו המשקאות האלכוהוליים של הקונקוויטדורס הם חיפשו תחליף
מקומי. היתרון שלהם היה שהם ידעו את הטכניקה של הזיקוק.
למשקה המונפק יש שם - מסקל
משווקים פקחים שמים שם לרווה של עש האוכל את האגבות
וזוהי ה"תולעת"
כיום כבר יש בקבוקי מסקל שיש בהם עקרב (שקצה זנבו גזור)
כמו ברנדי וקוניאק כך יש גם מסקל וטקילה
את הטקילה מייצרים רק מהאגבה הכחולה בשני אזורים נרחבים
ומוגדרים היטב. אני לא מבדיל באיכות בין האגבות שגדלות במישור
לבין אחיותיהן הגדלות בהר.
ב-1999 כמעט הוכחדו שדות האגבה הכחולה וייצרני הטקילה
אמרו נואש. המחירים טיפסו אז לרקיע.
בינתיים נמצא פתרון ואין עוד סכנת הכחדה.
מחירי הטקילה, אגב, מושפעים בעיקר מזמן היישון שלה
והיא משקה אהוב עלי כשהיא מונחת בבקבוק לא יומרני
אחרי יישון של חודשיים בלבד.
שתיתי טקילות ישנות מאוד שהיו מעולות
אבל בדומה לוויסקי הגבולות שלי
מתרוצצים בין מאה למאתיים ש"ח.
ובנימה אופטימית זאת

גטיליס

כל כך רציתי למצוא בטבע אלבוקה ספירליס
עד כי הייתי משוכנע שזהו זה.
השלפוחית שלי אחראית לכמה מציאות מענגות.
רגיזה ומתגמלת הובילה אותי לכמה מציאות
שהתגוררו לא הרחק מהנ"צ של נפילת הסילון.

רק אחרי שהגעתי חזרה
(והתכתבתי עם דני מת"א)
המעלית הגיעה לקומה העליונה.

זה היה גטיליס - Gethyllis
אפילו כתיבת השם מעוררת צמרמורת קלה של עונג בלתי צפוי
צמח בצלי שכמו ילד המפריד בצלחת כל מזון לחוד
או אורח עקשן במסעדה המבקש את הרוטב "בצד"
כך הוא מוציא פרח בודד.
מתישהו אחרי כמישת הפרח הוא מוציא מהבצל את העלים.
...
זמן מה אחרי קמילת העלים הוא מוציא פרי הנראה כאצבע
ממעבה האדמה. לפרי ריח יחודי וטוב והוא נחשק מאוד.

לזרעים תאריך תפוגה קצר מועד (כמו לזרעי הברונסוויגיה)
ולכן הם לא נמצאים ברשימותיהם של ספקי הזרעים מדרום אפריקה.
כמו מנות סודיות במסעדות יש להתלחש עם המלצר
ולומר את הקוד הסודי
ואז אולי באפריל הבא
תקבל כמה זרעים גוססים.

עד שאצרף צילום משלי
ממליץ להדביק גטיליס בלועזית
ולחזות בצילומים בכוחות עצמכם.

ד.א. 58

לזכר סוס

הגיע כגור מבריטניה עם כלבה מגזע זהה (בול טרייר סטאנדרד)
הצבע היה ברינדל אנד וויט והיה לשניהם "בלייז" נהדר על המצח.
בדרך משדה התעופה הבייתה הוא ישב על הירכיים שלי וישן.
קראנו לו סוס כי אהבנו את ספרי דוקטור סוס
לסוס היה כוח מדהים, צניעות כלבית, אהבת חיים
והוא היה גם מעט טמבל חביב.
גם כשהיה בוגר רצה לשבת בחיקי
והייתה לו דרך ערמומית לעשות זאת.
כשישבתי בסלון היה עומד ומביט בטלויזיה,
הולך אט אט לאחור עד שהזנב שלו היה פוגש בברכי.
אט אט הייתה רגל אחורית שלו מורמת לאחור ומונחת אגב אורחא
על אחת מברכי. אחותה הייתה מצטרפת.
אז הוא היה דוחף את עצמו בעזרת כפותיו הקדמיות לאחור בנונשלאנטיות.
בסוף התהליך הוא מצא את עצמו תמיד מופתע מעט רובץ בחיקי
ונהנה מנחת ידי. נחת אמיתית לשנינו.

מאחרי גדר בפאתי קייפטאון ראיתי בול טרייר יפה.
ממש הופרדו בלידתם.
גרוני ניחר כשצילמתי אותו.
אני מתגעגע אליך סוס אהוב.

ד.א. 57

leucospermum

שמרתי צילום נפלא של נאוה לישורת האחרונה.
זה לויקוספרמום שצולם בגן בבוטני של קלאנוויליאם.
לא ידענו אפילו שיש שם גן
אבל תושבים הסגירו את קיומו.
הרקע של השמיים מאחורי הפרח
מופלא בעיני.

ד.א. 56

מנסים להקדים רפואה למכה
מה שנקרא: מתכוננים
שני צמיגים חלופיים שאחד מהם זמין בתא המטען
כדי לא להתחיל ולפרק מוטות הברגה מתחת לאוטו שקוע.
שני מיכלי מים, 25 ליטר כל אחד.
לשתיה, כבוי אש, השקיית חרום.
ארגז בעל דפנות כפולות. ניתן לקנות שקיות קרח
השומרות על צינה פנימית לשלושה ימים בערך.
לארגז יש ברז ניקוז, כמובן.
ג'י פי אס.
אי אפשר להמעיט בחשיבות העזר הנפלא הזה
אפילו ובעיקר במקומות פתוחים.
על אחת כמה וכמה כשצריך לסמן קואורדינטות
של צמח מופלא.
עצי הסקה. 10-15 ש"ח לכמות המאפשרת בעירה
מזמן ארוחת הערב לזמן השינה.

ובצילום האויב המר ביותר של הצמיגים לנהג הלא זהיר -
קוצי השיטה.
צולם על ידי נאוה לרנר

ד.א. 55

והיו גם חיות בר בטיול הזה


שפ"סים שהמקומיים מכנים דָסִי
קופים שאת המפחידים מביניהם לא העזנו לצלם - בבונים
יענים שצצו משום מקום ואחר כך חזרו לשם
בז מקסים בעל צואר שבור
וברווז

צולם ע"י נאוה לרנר

ד.א. 54

ארגירודרמה
בתרגום לעברית - "בעלת העור הכסוף"
הישר עולה לי דמותו של שון קונרי והרוע האולטימטיבי
של גולדפינגר.כמובן גם הכובע המעופף חותך האנשים של
העוזר שלו.

שני סוגי קונופיטום
כל גוף צמח בגודל של סנטימטר ואולי מעט פחות.
צומחים בחריצי ובחווכי סלעים במערב דרום אפריקה
ונמיביה. צמחים פעוטים בהם ישנם אך שני עלים מאוחים
לגוף פצפון אחד היושב על שורשים שטוחים
בסביבה עוינת וקטנטנה.
החיבור בין העלים הוא חריץ סקסי בצמח אחד
או שפתיים נכונות לנשיקה באחר

שניהם יצרו מושבות במשך שנות חייהם
צולם על ידי נאוה לרנר

ד.א. 53

שוק האוכל פועל בקייפטאון בימי ראשון.
בתוך מתחם הכולל חנויות כיפיות יש בית חרושת בוטיקי לשוקולד,
חנויות רהיטים, עתיקות, בגדים משומשים וכמובן מזון מצוין.
הבעיה העיקרית היא שאי אפשר לאכול את כל מה שהעיין חומדת.
וכך, אחרי שאכלתי פאי משובח, סנדביץ' בשרי עסיסי, ששה אויסטרים ועוד
כמה זוטות, מצאתי את מביט בעיניים כלות בשיפודי פטריות יער בגריל פחמים.
מביט ולא מסוגל להביא את עצמי למימוש.
מסתכל ושוקל כמה זמן יקח לי עד שאוכל לנגוס
בפטריות השחומות מדיפות ניחוח אדמה הסקסי
שהסתכלו עלי בחזרה מהגריל במבט מבויש.
זה שלא רואים כמעט אנשים כהי עור בצילום - לא מקרי.
צולם על ידי נאוה לרנר

ד.א. 52

הר השולחן

לפני 9 שנים כשהייתי בקייפטאון רציתי מאוד לחזות בפלא הזה.
אומרים שיש שם 4000 מיני צמחים (בכל אנגליה, וויילס,, סקוטלנד ואירלנד
אין יותר מ 2500).
הרכבל היה בתיקונים. ניצלנו את השהות בקירסטנבוש (הגנים
הבוטניים המרשימים של קייפטאון) והתחלנו לטפס היישר מהגנים מעלה.
הכל עבד נגדנו.
השמיים התקדרו עוד יותר והתחיל לטפטף.
העלייה הפכה חלקלקה ותלולה ובני המשפחה (הצעירים בתשע שנים יותר)
עצרו עוד ועוד בדרך עד כי נותרתי לבדי בדרך אל הפסגה המאוזנת.
ויתרתי - לא מפקיר משפחה עם עתיד.

הפעם תפסנו יום שמש מופלא
ואת השולחן סחוף הרוחות והגשמים
ואפילו הרכבל עבד.

בצילומים קייפטאון מלמעלה
וראש האריה (הר סמוך) מחלון הרכבל

ד.א. 51

לפני שניפרד סופית מהגן הבוטני של ווסטר
נראה עוד שני צילומים

ד.א. 50

Crassula pyramidalis

שלושה צילומים נאים של הספסימן המדליק הזה.
הכל מהגן בווסטר.
אפשר לגגל את השם ולמצוא צילומים יפים מאוד של זולתי.
ואם אתם כבר בקטע של גיגול אז אני ממליץ
להריץ שתי בנות דודות של מה שאני צילמתי:
Crassula columnaris
Crassula columella
מבולבלים?
הפתרון בפרק הבא של הבלוג שעוד לא התחלתי לכתוב.

ד.א. 49

Karoo botanical garden





אתם מכירים את התחושה הזו שאתם מגיעים לעיר ומתאהבים בה בשנייה?
זה לא קורה בווסטר.
אין שם כלום להוציא הגנים הנפלאים.


Karoo botanical garden

ד.א. 48

Karoo botanical garden

בדרום אפריקה יש כמה מדבריות השייכם כולם לקלהארי.
ברם, בחלוקות פנימיות יש הבדלים מהותיים מאוד בין פיסות (ענקיות) של
מדבר. איזה סוג משקעים מגיעים לשם, מה העונה בשנה בה יורד שם גשם,
האם הטל רציף שם לאורך השנה וכו'
המדבריות העצומים הללו ידועים בשם קָארוּ.
המפורסמים הם הקארו הגדול וזה הקטן.
ישנם עוד כמה נוספים פחות חשובים.
לצמחיה של מדבריות הקארו יש גן בוטני ליד ווסטר.
היום לאחר שנים של הזנחה שנבעה ממעבר השליטה במדינה
סוף סוף הגנים מטופחים מחדש ומושקעים.
בניני משרדים חדשים, פקידים שיודעים אריתמטיקה, שבילים מנוכשים,
זו כבר אופרה אחרת.


Cyphostemma juttae
ומלווה

ד.א. 47

הגענו לקייפטאון
והתארחנו בשכונה יפהפיה בדרום העיר אצל
חברים של חברים שמבלי להכיר איש מאיתנו פתחו לנו
דלת ולב. מדהים מה שאנשים מוכנים לעשות למען זרים
ללא התחשבנויות וכוונה לקבל תמורה.

מכיוון שהיה גשום ולא יכולנו לעלות על הר השולחן
החלטנו לנסוע לוורצ'סטר (שהכל מכנים ווסטר - כמו הרוטב).
זכרתי גן בוטני מוזנח שמחסור ההנהלה הלבנה הותירה בו
ואקום שחור.
זכרתי שקניתי שניים שלושה צמחים והאיש במשרד
לא הצליח לעשות פעולת חיבור פשוטה במשך זמן רב
ולבסוף נאלצתי אני לעשות את החשבון האלמנטרי.

הנסיעה אורכת כשעה מקייפטאון לוורצ'סטר
בדרך העננים היו נמוכים והנוף מרהיב
בפרקים הבאים על הגן.

ד.א. 46

הדרך החוצה מסדרברג סימלה את סופם של הקשיים
"ההרפתקניים" של המסע.
ציוד הבישול נארז, שאריות המזון היבש
חולקו לנזקקים בכלל או בעיני עצמם.
היעד הבא קייפטאון
ומה שיש לה להציע.
צילום אחד לפרידה מסדרברג.
הדרך לקייפטאון הייתה בלתי מענינת
ומשובצת בהרבה הפסקות בעיירות קטנטנות
שהיו אחראיות על הרעלת קפה פילטר מתקדמת.
מהדרך החורפית והמעוננת
יש לי עוד שריד מצולם - שדה חרדל.

ד.א. 45

חום יולי אוגוסט

בשלהי אוגוסט התפרקדנו ליד האח
כל אחד והספר שלו.
הוספתי קיסם למדורה ומבטי נדד מ"לבד בברלין" לחלון
מבעדו נשקף נוף אפור ומטפטף.
כשהנהגת שלי הלכה לעבוד עם בעלי דירת הנופש
(יעוץ בתחום המקצוע שלה על פי תחינתם המפורשת)
צילמתי את החמסין בעדשה פנורמית.
השארתי את הספר הגמור בספרית האורחים שלהם.
מי יודע מה יחשבו האורחים הבאים כשיראו
אותיות רבועות בשפה שמית על הכוננית.
מה הסיכוי שיהיו ישראלים, או קוראי עברית?

ד.א. 44

סדרברג 2

באבחת יום נסיעה באנו מחול לבוץ
מבתה לגריגה וליער
מגבעות חשופות וחצציות למטעי הדרים אורגניים
משמש קופחת לרמיזות של אור מבעד לטלאי עננים
ולגשם
גשם גשם
גשם
שהמזור היחיד לו היה
אש

ד.א. 43

סדרברג

הגענו לסדרברג.
זו מין שוויצריה של דרום אפריקה.
לא יפה כמו בדראקנסברג אבל מרשים ואיכותי.
כרגיל, עברנו בעיר, יצאנו לכביש משני וממנו התפצלנו
לדרך חתחתים מַעֲפירה.
הגענו למשפחה שבבעלותה חבל ארץ היכול לפתור
את הבעיה הפלסטינאית ולהשאיר מספיק מקום
לגושי התנחלות נרחבים ולכל שארי הבשר של יושבי אוהלי
שדרות רוטשילד.
מטעי הדרים ומנגו קידמו את פנינו.
קיבלנו דירת נופש נפלאה מאובזרת במטבח מצוין, חדר אוכל,
סלון עם אח (ואופציה לעצי הסקה) חדר שינה רב מיטות
וחדר שרותים ורחצה המוסתר מאחרי ארון קיר.
הכל מבהיק בנקיונו.
יצאנו לטייל.
אחרי כמה דקות צילמתי.
רק אחר כך הבנתי שמה שצילמתי אלו עצים.
סוף סוף ראינו עצים אחרי שבועיים של חולות סלעים ומדבר
בהם כלום לא גדל ועשה לנו צל על הראש.

ד.א. 42

נגמרה הבדידות



תמה הדרך האינסופית לאורך החוף.
חיפושית ענקית חצתה את הדרך החולית
היא ניסתה לנשוך אותי כשעטתי עליה
ונאבקה כעשרים דקות בתוך המרעלה
לפני שהחזירה ציוד.

מכרה מלח נגלה לעינינו והציויליזציה הרימה ראש ביישני.
ג'יפ ובתוכו זוג בא בימים צץ משום מקום ונופף לנו לעצור.
הם רצו לדעת אם הדרך לאורך החוף נגישה לג'יפים
כי הפעם האחרונה בה נסעו שם הייתה לפני כארבעים שנה.

עוד כמה דקות חלפו ונתקלנו בשתי גבעות שפוכת של מכרות
מאוד אהבתי את הצבעים השונים של השפוכות
אז הנצחתי.

ד.א. 41

הדרך מגרינריברסמונד דרומה

הייתה בת 95 ק"מ על החוף.
לא זכור לי שראינו אנשים במהלך כל הנסיעה.
הדרך החולית מתחילה במגדלור של דה בירס ומתפצלת
לשתי דרכים. האחת, מעט אתגרית ממוקמת מטרים ספורים מהחוף.
אחותה נושקת ומצטלבת עימה חמישים עד מאתיים וחמישים
מטרים מזרחה יותר.
בשתיהן יש לשלב לארבע על ארבע לפעמים.

זה היה היום הרביעי של הנסיעה במהלכו
לא ראינו נפש חיה.
95 ק"מ נשמעים כמו מרחק לא רב.
בנסיעה על חול ועצירות הכרחיות לבחון את הפלורה
אורך המרחק הזה כשש שעות נסיעה.

וכבר אמרה סוכנת הנסיעות: באפריקה, לעולם לא שואלים
מה המרחק בין שני מקומות אלא כמה זמן לוקחת הנסיעה.

ד.א. 40

באזור גרינריברסמונד מתרחש כל יום ארוע טבע המושך
אלפי אפאחדים ומליוני כלומים נדהמים.
צלמים מארבע כנפות באים להנציח
והתרומה הפעוטה שלי לא ממש נחשבת.

השמש משנה שם את צורתה מדי ערב,
כאשר מרכבתו של אפולו גולשת לכיוון האופק
מעל האוקיאנוס האטלנטי.
מעניין שבבוקר עם עלות השחר השמש המבקיעה
דווקא כמשה ומצטמקת
ואילו לפני העלמה היא נותנת הדרן שכזה.

בכל אופן באותו היום השמש הייתה מלאה.
שום מתום לא כיסה את פניה, היקוד האופייני שלה
אך הועם זוהרו מעט על ידי אד סמיך.

ד.א. 39

סוף סוף בגינריברסמונד

אחרי תלאות ומצוקות של פרחים נפלאים בנוף מרהיב
הגענו לשפף הנהר גרינריבר.

שני נוצרים חמודים ויד ימינם (כושית ג'ינג'ית בשם יוהאנה) קידמו
את פנינו ונתנו לנו בקתה מרווחת ומבהיקה בנקיונה.
מוכי אכזבות שאלנו ביאוש אם יש אפשרות לארוחת בוקר
ולתמהוננו נענינו בחיוב.

יצאנו לשוטט באזור.
צילום אחד הוא של הבקתה.
האחר צולם על שפת הים
דקות לפני שחזרנו והכנו את ארוחת הערב השגורה: אורז ועדשים
על מצע של שעועית, אפונה, בצל מאודה ותבלינים.

ד.א. 38

או קיי, אז טעיתי בניווט.
כשיצאנו משטח הפארק הלאומי נמאקווה (שעה וחצי בלי לראות רכב אחד מלבדנו)
התחילו מרבדי הפריחות.
ששים וחמישה קילומטרים רצופים של מרבדי פריחות.
ואני הרהרתי בגבעת הרקפות
ובמרבד הכלניות בשמורת פורה, בעכובית הגלגל ובציפורנית מפושקת.

אחרי שעה אי אפשר עוד לקרוא: וואוו, תראי את זה.
הלב עדין לא גס ביופי,
הנשימה עדיין נעתקת כל רגע
אבל בשקט

ואז מתחילים לאט לנסוע שוב לכיוון החוף השמם
לשפך הנהר גְרוּנְרִיבֶרְסְמוּנְד.

ד.א. 37

בדרך מנופ לגרונריברסמונד

אז הסבירו לנו.
והסבירו שוב.
ותיארו בפרוטרוט את הפלא הבוטני שאף לא אחד יודע להגדיר.
תפנו שמאלה ואחרי השלט על שביל העפר שוב שמאלה
ואחרי כמה קילו לא רחוק מהשבשבת ימינה בקיעור תחתון
ואז תחצו נחל יבש ותתחילו לעלות. העליה די קשה אז תשלבו לארבע על ארבע
וכמה קילו אחר כך מעבר לגדר תראו כתמים לבנים
שנראים כמו כרוביות. זהו זה.
ומשם הדרך לגרונריברסמונד די פשוטה אבל אל תעשו מה שהג'י פי אס
יאמר לכם.

וככה טעינו בדרך.
מאוד.

ומצאנו את השמורה הקטנטנה של נמאקוואלנד
ושלל הצמחים המרהיבים שלה.