טלפון (1)

זה ספור חמוץ מריר.
יוהאן פיליפ רייס (ללא קשר ליהדות בכלל) המציא אבטיפוס של טלפון ב 1860,
הרבה לפני אלכסנדר גראהם בל, למי שתהה.
המורה הגרמני הצנוע ניסה לעניין את הקהילה המדעית בארצו,
אך אפילו הפרסום של ההמצאה בכתב עת, נדחה פעמיים.
גם הדגמות לא שכנעו את הקהילה המדעית הגרמנית.
אב הטיפוס העביר נהדר נקישות וצלילים מוזיקליים,
בקולות של אנשים הוא לא הצטיין. בכל מקרה אף אחד לא מצא לזה שמוש.
כעשר שנים אחר כך הוא ראה את העולם מתעורר למציאות שהוא חזה.
ב 1947 בדקו מדענים בריטיים את ההמצאה של רייס.
לתדהמתם, המכשיר העביר קולות אנושיים בצורה טובה מאוד (אך
מעט חלשה). הם ניקו את המגעים ושוב המכשיר העביר תקתוקים
וצלילים אך לא שיחה.
מסתבר שהגרמני חיווט את הטלפון במגעים שעובדים
היטב כשהם מלוכלכים ומאובקים.
נקל לשער שהוא ניקה את המצאתו בשקידה עד יום מותו.
ואיך הוא קרא להמצאה???
Telephon

מוסר השכל
לא כל מה שנקי - עדיף

צפרנים ירוקות וכחולות (ושחורות)

נכון שנתקלתם בחנויות פרחים בציפורנים בעלות צבעים מיוחדים, מרהיבים ושובי עין ?
אז ככה - גם אתם יכולים !
קנו צבעי מאכל וזר ציפורנים לבנות שאינן מיועדות לדש הבגד.
קחו את טפכם לידכם כי בסיום הפרוייקט אתם תהיו קוסמים לפחות.
השקיעו הזר בתוך מי ברז זכים וגזרו באלכסון במספריים חדים מאוד
או בתער ספרים מעט מתחתית הגבעול.
עושים זאת בתוך מים כדי שלא יהיו בועות אויר במקום החיתוך.
לתוך כלי קיבול (כוס, קנקן, תרווד, יורה, פיילה וכו') מזגו מים שעומקם
שישה ס"מ לפחות. העמידו בתוכם את הציפורנים ובחשו פנימה
את צבע המאכל.
אפשר מספר כלי קיבול ובתוך כל אחד צבע אחר.
פרח הציפורן שואב את המים הצבועים ותוך דקות (15-40)
צבע הפרח ישתנה ולא יהיה טבעי עוד לעולם.

(פחות תעלומה אחת).

עיצוב למתחילים

תלמידים, שימו לב שבעוד שהאש היא אחת,
והביצים הן אחת (מתרנגולות) הרי שהקקטוסים הם
משלושה סוגים שונים (צראוס Cereus במשענות ובמושב, פרוקקטוס Ferocactus
בתחתית ואופונטיה Opuntia במשענת הגב).
אלה שלושה סוגי דקירות שונים לחלוטין זה מהאחר.
הצראוס סתם חודר ויוצא ממך כשאתה הולך. הפרוקקטוס מאונקל,
ולכן הוא עוזב אותך רק אחרי מאבק שבו הוא תולש חתיכה ממך.
בן הזונה האמיתי זה האופונטיה (כל סוגי הסברס). הוא נשאר עימך
ימים ושבועות אחרי שבאת אתו במגע. מתנחל באזור המגע (תחת, לשון ?)
ונותן לך מאות פעמים תזכורות לכך שעונש הוא לא בהכרח ההיפך
משכר.

נפטלין ופורמייקה

החומר ממנו עשויים זכרונות
קורים מתוקים מרים של סתיו
אגורות משוננות פורמייקה נפטלין
חציר נשימת תינוקות דשא קצוץ ותירס
פרחים יבשים נושרים מעלי הספר

התצלום מהאתר של דניאל מוסקווין - בריטיש קולומביה

התנכ

כשאני חושב על התנכ שלמדתי בבית הספר,
התמונות שעולות הן אלה של גוסטב דורה.
תריצו אותו בגוגל תמונות ומיד תזהו את שמשון הגבור,
דוד נמלט משאול דרך חלון מיכל,
משה ולוחות הברית, ראשו של גולית וכו'
אבל אז רואים גם איורים של ספרי וויליאם בלייק, אונורה (דה) בלזק,
אדגר אלן פו ומשלי לה פונטיין.
וישנם כמובן ציורי לונדון העכורים והחשוכים.
דורה בקושי ביקר באנגליה. הוא ישן כל חייו בחדר הסמוך
לחדרה של אימו. זה לא הפריע לו לנהל רומנים.
הייתה לו חיבה עזה לשחקניות תאטרון (הדוגמניות
והסלבריטאיות של פעם) והבולטת בהן הייתה שרה ברנהארד.
האנגלים היו היחידים שפתחו לו גלריה. בפריז הוא לא ממש נחשב.
מאידך, האנגלים התלוננו שלונדון נראית איום בציורים שלו.
הוא צייר בעיקר מהזכרון והיו המון אי דיוקים בנופי
לונדון שלו.

קפיצה קטנה לספרים שקראו לי
לפני שידעתי לקרוא (לה פונטיין)

ספור של אהבה ותסכול

מאשתי, אנה, נולדו לנו שלוש בנות.
הן כולן דומות לה
ולכן הן לא מאמינות לספור על השרפה בבית
החולים בה נטל כל הורה תינוק מבועת וברח בפאניקה במסדרונות.
או לספור על הקללה האיומה שהוטלה על בית המלוכה הצרפתי
שפנו למשפחת אורבך בקרית טבעון
וביקשו שנגדל עבורן את הנסיכות שנדלייה וקמפנייה.
או לכל ספור אחר שמבטלים אותו ברגע הישמעו
אבל אחר כך מפרנס פסיכולוגים.



הצילומים באדיבות נעמה אורבך

תה ואופיום

אחרי שהתבלינים איבדו את ערכם המזעזע
התחיל מסחר ביניבשתי ער.
אמריקה ייצאה בעיקר עצים, ויערות עצומים
נכרתו ונעלמו.
כל לונג איילנד הייתה יער שנעלם במהלך 15 שנים.
הבריטים הביאו תה מסין.
רק בסין ידעו לגדל אותו.
מאזן המסחר בין בריטניה וסין היה מזעזע ולכן
הבריטים איזנו אותו על ידי מכירת אופיום לסינים.
הקיסרות מחתה אבל לא עזר לה.
מדובר, כמובן, לא על הממשל באנגלי אלא על חברת המסחר
ששלטה על כל מזרח אסיה והודו.
בשנות הארבעים של המאה ה19 הסתובב אנגלי מחופש
לסיני בשדות התה באזורים שונים בסין.
הוא התחזה למישהו בעל דיאלקט של אזור רחוק
וככה לא "עלו" עליו. אם היה נתפס היה מוצא להורג.
כשחזר לימד את הבריטים כיצד לגדל תה
והם ניסו זאת בהודו.
הגענו ל 1851 והבריטים החליפו את הנשק של החיילים
ההודים שלהם לאנפילד מדגם חדש.
עד אז היה צורך לשפוך אבק שרפה דרך הקנה....
בכל מקרה התחמושת החדשה הייתה עטופה בנייר משומן.
שמועה נולדה בקרב הٍ(Sepoys)
כי השומן הוא ערוב של שומן חזיר ופרה.
גם אצל ההינדים וגם המוסלמים זה לא עבר בשלום
והתחילו מהומות וטבח שנגמר בדיכוי ובחיסול השושלת המוגולית
ואז נכנסה הממשלה הבריטית לנעלי הסוחרים.
מאז יש לנו תה הודי