מאתר קנדי הוצאתי את הפרחים והפירות של הדיכרואה. - נשמע כמו משהו בעל ניחוח דוחה שעושים ביחידות בחדר הערפל.
הצמח הסיני הזה לא כל כך ידוע במערב למרות שהוא נחשב לאחד מחמישים הצמחים החשובים ביותר ברפואה הסינית.
ראו בעצמכם : http://www.pfaf.org/database/plants.php?Dichroa+febrifuga
קוראים לו כינין סיני והוא משמש נגד מלריה.
בגלל שאת הכינין מפיקים מקליפת עץ דמוי אקליפטוס מכנים הערבים את האקליפטוס "קִינָה".
האקליפטוס עצמו, אגב אורחא, מכונה כך כי הפרח שלו מכוסה בכובעון חמוד שנושר לפני הפריחה. זוהי דרך מצויינת לשמור על אבקה יבשה. (אקליפטוס ביוונית = מכוסה היטב).
המשפחה היא הדסיים למי שתהה.
נחזור לדיכרואה - היא לא כינין ולא אקליפטוס. היא דיכרואה והחומר הפעיל שלה הוא febrifugine
שהוא הרבה יותר חזק מכינין. עד כדי כך חזק שבגלל תופעות לוואי מיוצר החומר הזה בצורה סינטטית מוחלשת בתעשיית התרופות. ראה http://aac.asm.org/cgi/content/abstract/49/3/1169
המקור שלי הפעם הוא דניאל מוסקין הנפלא.
ולמי שלא זוכר (חזרה לאקליפטוס) אז אדון היינמן ראה יום אחד שאנשים שהפיקו כינין מקליפת האקליפטוס גילו סמפטומים של המחלה מבלי להיות חולים כלל. כך הומצאה ההומאופטיה.

מואיריה הורטנסה

ג'ון מואיר נולד ב 1874 וחי עד 1947.
הוא היה אספן נלהב של צמחים ולזכרו קיימת המואיריה.
בדרום אפריקה מכנים את הצמח "ראש עכבר" muiskopvygie ובארצות הברית
מעט האספנים שזוכים לכבוד להיות הבעלים שלו קוראים לו
schmoo plant או מסתפקים במקור = Muiria hortenseae.
המואיריה לא דומה לשום צמח אחר ממשפחת האהליים. שני העלים שלה
מאוחים כל כך שלא ניתן להבחין בחיבור ויש לה שיעור דקיק.
הפריחה בקיץ - נובמבר דצמבר. (לא טעיתי). הפרח לבן וניל (לפעמים סגול) פתוח במשך היום.
הוא ממש קורע את הצמח כדי לפרוח.
תפוצה - אזור קטן בחלק הצפוני של Langeberg במדבר הקָארוּ הקטן. צריך להיות זהיר מאוד -
האיכר שמגדל יענים ושעל אדמותיו גדל הצמח יורה במסיגי גבול אם לא
מתאמים עימו מראש את הביקור.
"ארור מסיג גבול רעהו" - דברים כ"ז י"ז
גידול - חייבים חממה. השקה מעט אבל באופן קבוע בזמן שהצמח גדל.
כאשר מתחיל להצהיב (אחרי הפריחה) הפסק להשקות והסתפק
בהזלפה קלה פעם בשלושה שבועות. הרבייה מזרעים בלבד.
אין subspecies ואין varieties .

ולויצ'יה מיראביליס

בגיל 22 ביקרתי בגן הבוטאני של אוניברסיטת תל אביב.
מ.ה., אחד האחראים שם, הנביט וֶלְוִיצִ'יוֹת ויצאו לו כמעט מאה נבטים. הוא השיג אותם
בדרך לא דרך ואני יודע שהברחת נשק שיחקה תפקיד בהשגת הזרעים. (היום זה כבר פשוט וזול יותר).
כשבקשתי לרכוש נבט בודד הוא לגלג עלי: "תביא רשימה של כל מה שיש לך בחממה שלך. אני אבחר מה וכמה שאני ארצה ובתמורה אתן לך עציץ בודד ".
השתנקתי והחשיתי. שקלתי ברצינות להשתמש באבר מוצנע על מנת לפגוע במ.ה. באחד מקצוות מערכת העיכול שלו.
בלילה אחד כשנה אחר כך מתו כל שתיליו של מ.ה.
ידי, כמובן, לא הייתה בדבר. הנקמנות שלי מעולם לא הגיעה עד גרימת נזק לצמח, יהיה בעליו אשר יהיה. מישהו, סטודנט שכחן, פספס שם בתכנות ההשקייה האוטומאטית.
הולויצ'יה (להלן ו') הוא נפלאה כשמה - מיראביליס. היא נקראת על שמו של איזה אוסטרי שגילה אותה בהקדימו מישהו אחר בפוטו פיניש. היא חשופת זרע, ויש לה אברים זכריים ונקביים בצמחים שונים. (מופיעים בתצלומי אינטרנט פה). גדלה בטבע בנמיביה בלבד.
היא נובטת כשני עלים ונשארת כך עד יום מותה, וזהו יום רחוק למדי אם ניקח בחשבון שהו' העתיקה ביותר היא בת יותר מאלף וחמש מאות שנים !
בינתיים גדלים העלים ומסתלסלים סביבה, מתפצלים, נאכלים חלקית ונהנים בחודש שיש בו הרבה גשם מצמיחה של עד ארבעים סנטימטר.

בזיליקום

זה בזיליקום. יש המון סוגים שרובם הגיעו מהמזרח הרחוק.
אני אוהב אותו מרוסק עם צנוברים, שום, מלח גס ושמן זית. (פסטו).
תמצאו אותו תחת הערך : sweet basil או Sacesd basil
מה שמזכיר לי שלהשתמש בתבלין הזה כשהוא מיובש זה ממש חילול קודש.
הזהרה: בבזיליקום (וגם בטרגון ובשומר) נמצא החומר אסטרגול.
כשנתנו לעכברים הרבה אסטרגול הם חלו בסרטן. אז, אנא אל תגזימו בצריכת הנ"ל.
שימושים ידועים וידועים פחות: הבזיליקום הוא כיום סמל האהבה באיטליה אבל היה
סמל השנאה ביוון העתיקה. בסיפורים אירופאים ניתן למצוא את הצמח כמייצג השטן.
באפריקה אכילתו נוגדת ארס עקרבים אבל רופא צרפתי טען שכל בר בי רב יודע
שהרחת הצמח גורמת ללידת עקרבים מהמוח.
בגלל שכל אחד יודע שנמצאו צמחי בזיליקום ליד קבר ישו אחרי תחייתו משתמשת הכנסייה
בצמח לשם הכנת "מים קדושים". הוא פותח שערי שמיים עבור נוצרים וגם עבור הינדים.
הראשונים שמים אותו בידי המת והאחרונים בפיו.
מי מכם שטרח לקרוא את דקמרון של בוקצ'יו זוכר אולי את הספור המגעיל על ליזבטה
ששמה את ראש אהובה הנרצח בתוך עציץ בזיליקום והשקתה אותו בדמעותיה.
ג'ון קיטס כתב פואמה המבוססת על ספור זה: Isabella or The Pot of Basil