02 יולי 2012
01 יולי 2012
פרריה
ואז הכל התבלבל לי
ולא מצאתי את הרגליים
חיפשתי בידיים אבל לא מצאתי אותן
האוזניים צלצלו, שדה שנחרש ומיליוני ציקדות
והרעש של הפגז המשיך והמשיך
היו עלי עדיין חמישה או שישה רובים ושני אפודים חמוצים
הדם השחיר וזבובים חגו בשיכרון סביבי
איפה התאגד או מישהו שיקח ממני את כל הכובד הזה
שמעיק על צעדַי
אז הנה הרגליים שלי הולכות מתחתי ואני לא שומע את הצעדים
מרגיש אותם מבפנים
ושומע את הלב שלי פועם בלשון ובחיך
ומהדהד ברקות
ומחייך לעצמי ואמר לעצמי "פאק, פאק, פאק, הלם קרב, פאק..."
הירשם ל-
רשומות (Atom)