רשומות
כשהתעוררתי המיטה היתה רחוצה באור שמש בוקר.
בכרית שלידי הסתמנה שקערורית. מהסלון נשמעה שיחה שקטה. איך היא מסתדרת איתו נפלא,
חשבתי, היא היתה יכולה להיות אם נפלאה. שנייה אחר כך הבנתי את מוטיב המשפחה ההפוך
שיצרתי. כנראה שאני הוא שרוצה להיות הנושא במשפט הזה. התלבשתי כלאחר יד והצטרפתי
אליהם. ראלה לבשה אחת מהחולצות ארוכות השרוול שלי ונראתה מושכת מאוד. סוס רבץ
לרגליהם וקם מיד על רגליו כשהתקרבתי, אבל אז נזכר מן הסתם היכן הוא ורבץ באנחה
כלבית. שלוש זוגות עיניים סקרו אותי והגיעו להכרעה.
"בוקר טוב", אמרו עידו וראלה יחד.
סוס חייך.
"בוקר אור. מה אני יכול להציע לאורחים
שאני חפץ ביקרם?"
"חצי המלכות שלי תהיה קפה מלא חרטות
וכיפורים, בלי חלב ובלי סוכר", רהטה ראלה לכיווני.
"ויסקי כפול ושני בייגלע", צחק עידו.
"טוב, בעצם אני אמשיך את החלב מאתמול ועוגיות אם יש לך".
ראלה הלכה איתי למטבח. הפעלתי את מפלצת
האספרסו. בזמן שזו גנחה ואיווששה, ראלה לחשה אלי, "הוא מחבב אותך".
"זה הדדי", אמרתי בכנות. "אנחנו
מסתדרים לא רע יחד".
ראלה השמיעה אנחת רווחה. "אתה יודע, הכי
חששתי ממה שעידו ירגיש. אולי הייתי קצת זהירה מדי". היא תלתה בי עיניים ואז
אמרה בהבעה קפואה, "עידו זה כל מה שיש לי, תבין, הוא כמו בן בשבילי".
הבטתי בה בתדהמה למשך חמש שניות נצחיות ואז ראיתי
ריצודי צחוק בזוויות עיניה. היא עבדה עלי. צחקתי בהקלה.
"יש לי גם רגשות עמוקים אלייך
ולסוס", אמרתי.
"תחתום לי פה ופה בראשי תיבות ולמטה חתימה
מלאה", סימנה ראלה בעיפרון דמיוני על כף ידה.
"קדימה, פעמיים קפה ופעם אחת חלב",
אמרתי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה