רשומות
עידו לא נראה נלהב או מאוכזב כשאספתי אותו
למחרת. ראלה צירפה אליו מזוודה ותיק גדול נוסף. סוס רבץ על ברכיו באדישות.
"מתי תבואי?" שאל את אמו.
"כשתיגמר המשמרת אני אפסיק לשחק בשוטרת ואגיע",
אמרה, "ואני אבוא רעבה. להביא משהו מהדרך?"
"לא, עידו ואני נכין צהריים", נידבתי
אותו.
בדרך ניסיתי לברר מה ראלה אוהבת לאכול. הסתבר
שהיא לקוחה קלה משאמדתי. לדברי עידו היא אוכלת בערך הכול חוץ מבוטנים ואבוקדו. הסתבר
שמה שגורם לה לקורת רוח זה סטייק איכותי. עידו הודה בשני שליש פה שגם הוא לא יסרב
להשתתף אם התפריט יכלול פריט זה. עצרנו בדרך אצל קצב יוקרתי ורכשנו שלושה נתחי
אנטרקוט בעובי של למעלה משלושה סנטימטרים, פיסות בשר מרשימות, שזורות בפסים נאים
של שומן צהבהב. ליתר ביטחון השקעתי גם בחתיכת סינטה מיושנת היטב. אורז טילדה
ואלומת אספרגוס השלימו את ההכנות הלוגיסטיות. כשהגענו לשכונה התלולה שבה אני גר,
עידו החל להראות סימני חיים.
"יש לנו זמן לסרט?"
"יש אפילו ליותר", אמרתי. "אתה
אוהב מוזיקה?"
"כן", אמר והוסיף בביישנות, "ראיתי
שיש לך נרתיק של כלי מוזיקלי או מכונת ירייה, אני צודק?"
"זה סקסופון טנור. רוצה ללמוד?"
"כן, אם אתה מוכן ללמד".
נכנסנו לבית בן שתי הקומות בו גרתי מאז ילדותי.
השארנו את המצרכים על הדלפק ליד הכיור והתחלנו ללמוד ביחד פרוק והרכבת כלי
מוזיקלי, חוקי יסוד של שמירה על ניקיון ושלמות הסקסופון, הרכבת הפייה ומיקום עלה
הבמבוק בתוכה. לפני שישתעמם חגרתי את רצועת הסקסופון לצווארו, הדרכתי אותו באצבוע
התו הקל ביותר, לה, וביקשתי ממנו לנשוף פנימה.
כלום לא נשמע פרט לאוויר ננשף. החלפנו את העלה בעלה
רך יותר. עידו הרטיב אותו היטב ברוקו וניסה שנית. עשר דקות אחר כך הוא הבין כיצד
להדוף את העלה בעדינות מעלה ובו זמנית לקמר את זוויות פיו מטה. לה צלול וממושך
פילח את השכונה. שיעור ראשון הסתיים בהצלחה. אחרי שחגגנו את התו הראשון על לימונדה,
עידו ביקש שאני אהיה זה שיבחר הפעם סרט. ראינו את בלייד ראנר. כמו תמיד נסחפתי
והתרגשתי. שון יאנג נראתה תמימה, יפה וצעירה לעולמי עולמיא, ודריל האנה נסקה
למקומות שהירידה מהם כרוכה בכאב. עידו בחר כעת במלאכת הכנת סלט ירקות ולשמחתי חתך
את הירקות לקוביות נגיסות ולא קטנות מדי. אני מתעב סלט שטעמי הירקות בו הולכים
לאיבוד בגלל שקדנות יתר הדיוטית ואובססיביות מלאת גאווה ריקה של הטבח. בסלט כזה
ניגרים גם נוזלים, שאם אינם מנוקזים היטב הם מדללים ומוהלים את הרוטב לכדי דייסה
אנמית. בינתיים הכנתי אורז מאודה פשוט והשארתי אותו מכוסה. את האספרגוס חלטתי
דקתיים ברותחין והזהרתי מיד בצוננין.
כשראלה נקשה בדלת היה מחבת הברזל הכבד רוחש
ומבעבע בהתרגשות והשולחן ערוך. ראלה התיישבה, מזגה יין לכל הכוסות וצעקה אלינו
בחדווה, "גברים, אוכל!"
*
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה