ברבור

ברבור מתנפח
חוצה גב
נדחף על ריח מים באושים
בין כנפיו צָנוּף תַּרמִילִי
משעול אדוות מים עד סולם
המעלני שוב לישימון

עגורים

עגורים במבנה ראש חיצי
מחליפים מקומות
מתקוטטים ומפטפטים
עפים רכיל
עת נדוד.
 

רעש, ריח רכבת ואגרסיה (כדי שתהיה ריש בכל המלים)

במושב שלפני הדיון בנושא "חצילים בעונתם" התלהט.
האדם מולי הצמיד את הסלולאר לאוזנו.
פרקי ידיו הלבינו בשעה שהתווכח עם ישות עלומה בצד האחר של השיחה:
הראוי או לא להביא הביתה ארבעה חצילים.
כל יושבי הקרון השתתפו בעל כורחם בשמיעה פסיבית.
לימיני ישבה צעירה, מצובעת לקרב ולציד בו זמנית, ריסים ההופכים עפעוף לפעולה שיש לתכננה זמן מראש,
כתמי סומק מגושמים על טיח בסיסי שלא כיסה את החטטים והמכתשים, ליפסטיק ארגמני תחום בשחור (!),
וגרוע מכל: בושם לא זול בכלל שהוזה ביד רחבה והשתלט על כל הקרון.
אילולא היה זה יום א' הייתי מנסה למצוא מושב בקרון אחר.

בחדרה הפסקתי לקרוא.
עומס יתר.
חשבתי שאני כבר לא צעיר, אם מתקפה כזו כל כך יעילה בשיתוק המערכות שלי.
התחלתי לפהק בעל כורחי.
גם לו הייתי תוחב אטמי אוזניים ומקטין את הסבל, היה עדיין די רעש לבן.
שלא להזכיר את הריח, נעים ככל שיהיה, מדכא ומוחק כל אופציה אחרת, נדחק
ומצטופף באזור הסינוסים, משדר תזכורות לקיומו בפעימות קרדומיות במרכז הפנים שלי.
במקום החצילים  הוא עכשיו במשהו צעקני ודחוף באותה מידה.


אלימות סביבתית.
עומס יתר.
אני מכבה את עצמי ועוצם עיניים.

נתניה.
עוד עשרים דקות.

hai

האי

רציתי הפעם לכתוב על "האי"
זו המילה היפנית ל"כן"
מכיוון שביפן עושים כל מאמץ אפשרי שלא להשיב בשלילה על שאלות, המלה הזו מופיעה הרבה.
דוד זכאי סיפר לי שכדי לשמוע את מלת השלילה הוא שאל בחנות בגדים אם יש להם דגים למכירה.
הזבן החוויר והתלעלע ולבסוף פלט: מצטער, חסר היום....
אבל מכיוון שהיפנים מתוחכמים למדי, הם מצליחים באמצעות ה"האי" להעביר מסרים של: כן, לא ואולי
במלה אחת קטנה.
מי שמבין את הפינֶסִים של התרבות, לא יטעה במשמעות ה"האי".
אני תודרכתי שהמשמעות האמיתית של המלה היא: שמעתי מה אמרת לי.


בצילום: הסיבה שעיזים וכבשים צריכות לחיות באזורים קטנים, מבודדים ונעדרי צמחיה שאני אוהב.

האיש ההוא

האיש הזה מחייך כי הוא רואה את הצלם.
ללכת משדה בוקר אל אורון עם מזוודה אדומה אינו עניין של מה בכך.
ניתנת האמת להאמר שגם לו הייתה המזוודה כחולה, לאו מילתא זוטרתא.
אמנם עוטה הוא מעיל.
והלוגו על המעיל הוא של כף רגל זאבית.
אין הדבר מרמז, כפי שניתן לשער, על אופיו או נחישותו של דנן.
אולי הוצנח עם מטלטליו בעזרתו של כח עליון עלום, וחלף בדרכו על פני הזקופים והתלולים.
אולי מציאותו בלב הישימון היא היא ההוכחה לאותו כוח עליון שמימי, המשמש כחבר דמיוני
לכֹּה הרבה בריות. בריות המשתמשות בחלקי לבוש המבדלים אותם מרעיהם, שביסים, גדילים וציציות ומין
כיסוי ראש סגלגל המותאם לצורת הגולגלת או מחובר לשערה בפריפה כלשהי.
מי שעיניו בראשו רואה כי הליכה אינה זרה לאלמוני. מנעליו יעידו על כך.
ויחד עם זאת תלישותו אפשרית גם כמעמד מבוים, כחלק ממשחק מורכב
שסופו אלים, אך המצולם עדיין אינו חש בפעמי הקץ, טיפות הריר של שטף הצעקות טרם ניתזו על פניו.
תמהני.


(לזכר היום הראשון של החודש הששי  בשנת 2013)