סחלב או מלבי

ולאד המשפד חי ברומניה.
אביו נרצח בביצות. לאחיו עקרו את העיניים זמן לא ארוך לפני שקברו אותו בעודו בחיים.
זה לא פלא שהוא פיתח נקמנות ואכזריות כלפי כל מי שנשם ברדיוס של חצי המיספרה
ממנו בזמן שלוש תקופות שלטונו.
כמעט מאה אלף גברים, נשים וטף קיפדו את חייהם בצורות מגוונות ואכזריות, באופנים
שהשהו במכוון את החזרת הציוד.
ולאד שכונה "דראקו" וגם "דראקול" (דרקון/נחש קטן) היה ההשראה לספרו של בראם סטוקר -
דראקולה. מכאן הדרך להצמדת השם לערפדים הייתה משולטת בבהירות.
כהנצחה לפועל הערפדים נקראים 120 סוגי סחלבים - דראקולה.
הנוכחי חי ביבשת אחרת - אמריקה ובמדינה - אקואדור. הוא איננו טפיל, אוהב לחות ומזג אויר
שהטמפרטורות בו אינן גבוהות מ 27 מעלות.
למי שמעונין נורא אז סימיה זה "דמוית קוף".

לבנון השניה

מניות קונים ברעום התותחים ומוכרים בחצרץ החצוצרות.
הדי הקטיושות האחרונות עדיין מהדהדים באוזני אבל אני הספקתי
מאז לקנות ולמכור עוד מספר פעמים.
מול כשלוש מאות אלף פגזים ופצצות שלנו נורו עלינו 4000 טילים וקטיושות.
נהריה, קרית שמונה, ומעלות "ההרוסות לגמרי" שוקמו מאז. (חמישה או שישה בתים סה"כ).
בתוך רצועת עזה מתו מאתיים תשעים וששה חללים מירי כוחותינו מול הרוג אחד שלנו.
כל ההמולה והפיצוצים הזכירו לי את העץ שפורח ממש כרגע פסאודובומבקס אליפטיקום.
האמת, בכל פעם שהאדמה רעדה מתחת לרגליי מלמלתי את שמו כמין אמונה טפלה
שתגן עלי. צרפתי צילום גזע וקוצי גזע מהפסאודו ותפרחת מבומבקס (בלי פסאודו).
הצילום הרביעי (העשבוני) הוא מהחממה שלי. זוהי הוורט'יה יוצאת דופן המתחזה לעשב.
שנים לא זוהתה עד שפרחה ואז הוסרה כלימתה והומרה בהדר שושני.
כשהתחלתי לגדל אותה הייתה כציצית שער קטנה - חגיגה לקְטֶנוֹפִילִים - אוהבי מסרקים.
שמה - הוורט'יה בלאקברניה בלאקברניה.

דפוק את הקרפד - פטנט לא של אודטה

טוב. נניח שיש לכם זרעים שאתם רוצים להנביט.
נו... נניח שהייתם באיזה מקום נורא יפה והעץ שהֵצֵל על רעייתכם פרח פתאום
והֶעֱצִים את יופיה המדהים והטבעי. היפני הקטן שמטפח את הגן בשלוש
מאות וארבעים השנים האחרונות מעודו לא חזה בפלא כזה. עיניו ששזפו
הכל, אבל ההההכל רואות עד כמה הרגע הזה הוא לנצח, כמו טופו מטוגן בזנגביל. הוא מתקרב
אליכם, קד קידה עמוקה ומעניק לכם את זרעיו הקדושים של העץ בחבילת שי של הועד למען החייל.
נאמר שזה אקליפטוס בעל קליפה מדהימה.
או אולי בוקיצה, אלגום או תרזה.
עכשיו אני יכול להסביר בפרוטרוט איך לכל זרע יש את השיטה שלו לנבוט.
יש כאלה שרוצים עשן ויש אחרים שצריך לשייף או להטביל לכמה שעות במים
או להקפיא ולהפשיר פעמיים. הכל נכון.
אז הנה שיטה כללית שעובדת ברוב המקרים:
1. מלאו כחצי שקית ניילון של סופר בקומפוסט או בתערובת שתילה מוכנה .
2. מזגו לאט מים פנימה וערבבו עד שהמצע לח. (כשמחזיקים באגרוף ולוחצים יוצאות כמה טיפות)
3. לסגור השקית ולשים במיקרו ל 7 דקות על מקסימום.
4. עכשיו כל מה שחי שם בעבר - מת כבר ביסורים. תנו לזה להגיע לטמפרטורת החדר.
5. שימו את הזרעים של היפני הגמד ההוא על הקומפוסט הלח וסגרו את
השקית עם קליפס כזה של שקיות.
6. הניחו את השקית עם האוצר במקום עם אור (אבל ללא קרינה ישירה) וחכו.
7. כל יום יומיים הביטו אם קרה משהו. (פעם חיכיתי 11 חודשים לאיזה דקל).

זה עובד ללא קשר עם מנת המשכל שלכם.
זה עובד אפילו אם אתם תומכים בברק או ר"ל ביבי.
אוֹהֶב אתכם עד טיפת דמי הראשונה - אמיר.

יבש כמו

זה מיועד לכאלה שקשה להם לדחות סיפוקים
חמישה ימים אחרי זריעה (1 ס"מ עומק באדמה מעט חומצית ששומרת לחות)
הזרעים כבר נובטים.
שבועיים שלושה אחר כך אפשר לעקור צנונים ולאכול.
בהולנד מורחים פרוסת לחם בשכבה נדיבה של חמאה
ועל זה מניחים שכבות צנון פרוס דק. בוזקים מלח ואוכלים כארוחת בוקר.
אם החריפות לא נעימה לחיככם קלפו את האדום.
ישנם צהובים, שחורים ירוקים וישנו הדאיקון היפני (גדול יותר
וצומח די לאט). הצנון הוא הירק הנכר ביותר ביפן.
הוא כולו צניעות, ענווה והסתפקות במועט.
במינוס שבע מאות לספירה כבר אכלו צנונים בסין
יש עדויות על צריכת הירק במצרים מאתיים שלוש מאות שנה אחר כך.
והכי חשוב: אשלגן כמעט כמו בבננה. ויטמין סי כמו בתפוז. את העלים
כדאי ואף רצוי להוסיף לסלט. מה רע, הגזים ? (טוב לעליות).