רשומות
הלומי יין ומטושטשים מבליסת בשר בכמויות
הגובלות בחטא, ישבנו בסלון. כוס תה הצטננה מול כל מבט מזוגג של מי מאיתנו. גם סוס,
מתנשם, שכב על צידו לא הרחק מצלחת השאריות והשגיח עליה בעיניים מצועפות.
"אתה יודע שהסיבה שצמחונים לא אוכלים בשר היא
לא בגלל כבוד לבעלי חיים?" שאל עידו בחיוך ערמומי של נער מתבגר.
"אז למה?" שאלתי את השאלה שהוא חיכה
לה.
"הם אוכלים ירקות בגלל שהם שונאים
אותם", צהל עידו. החרינו החזקנו.
"היה אצלנו מישהו בצבא שקרא לעצמו
אבו-עידו בגלל בנו הבכור. אידו בערבית זה 'היד שלו', וכל דוברי הערבית כינו אותו
מאז אבו-איג'רו, שזה 'אבי רגלו'. אולי נקרא לך איג'רו?"
עידו רשף אלי מבט שהבהיר לי שהשם לא לרוחו.
ראלה גנחה. "פלילי בעיני להאביס ככה
אורחים פותים. אני מרגישה כבדה. תזמין סבלים שיעבירו אותי ממצב ישיבה
לשכיבה".
"בואו תעזרו לי לפתור תשבץ היגיון".
גררתי את שניהם לכיוון המחשב. הוצאתי את הנייר המצולם של נוגה. היה לי כיוון לגבי
רובו, ובשאר רציתי להשתעשע ולראות מה יקרה. הסברתי לעידו שמדובר באוכל או משקה
שצריך לאתר, והתחלנו. עם אלוהים העצום והטוב שיחקנו בתפילות יהודיות ונוצריות.
זיכרון עמום מבקבוק משקה הביא את הלטינית "דאוס אופטימוס מקסימוס". רישום
ראשי התיבות D.O.M. על בקבוק ליקר יכול להוות
תשובה נאותה.
משכנו החדש של האפיפיור גם לא היה מסובך. במאה
הארבע עשרה עברו האפיפיורים לאביניון שבפרובאנס. קלמנט החמישי דאג שישתלו שם גפנים
לרוב ואחת התוצאות היתה יין משובח ששמו "שאטונף דו פאפ" – הטירה החדשה
של האפיפיור. 6 ציין כנראה את מספר הבקבוקים הרצוי בעיני נוגה, סביר שזה כמות של ארגז
קטן. הציקדה עיצבנה את כולנו עד שמצאנו במילון מקוון כיצד כותבים את שמה בצרפתית,
והפלא ופלא הסתבר שכך נקרא אחד היקבים המייצרים יין מסוג כזה.
רצינו גם לעבוד על השאר אבל הפיהוקים הכריעו
אותנו. העדפנו שלאפשטונדה.
*
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה