זו הודיה גורדוני פורחת
לפרח סירחון בשרי
מה שאומר שהמאביקים הם זבובים

זה הצמח שממנו עושים את תרופות ההרזיה
הפופולריות מאוד

תפתח כבר, תפתח כבר...

אצלם הכל הפוך, ואני לא מדבר על התורכים (שם אומר השלט
בכניסה לשגרירות: "הכניסה מאחור").
אני מדבר על המזרח הרחוק. הפרג שלהם לבן. מי שקרא אותי יודע
את זה כבר מזמן.
ועכשיו הסומסום - הוא שחור (או לפחות קרם כהה מאוד במספר מקרים).
הזרעים מכילים 50%-60% שמן. שמן שומשומין למי ששאל את עצמו איזה.
הצמחים עצמם יפים אך מכילים חומרים אלרגניים וגורמים גם לדלקות עור.
המלה סומסום עתיקה מאוד ונגזרת שלה משמשת כבר באכדית לתאור שמן.
מדובר בשומן רווי בעל חיי מדף ארוכים וטמפרטורת רתיחה גבוהה
בהרבה מרוב השמנים האחרים (להוציא שמן גרעיני ענבים). חשוב למי שלא אוהב לשרוף שמן בטיגון.



ועכשיו בחינם השימוש: אם השמן בכבישה קרה (עדיף ויקר למרות שהשם
מטעה. כשכובשים נוצר חום דחיסה של כ 40 מעלות. רציניים מאוד מקררים את
חדר הכבישה) אז הוא מצויין לתיבול. בטיגון הארומה נדפקת מעל 80 מעלות.
במזרח הרחוק מטגנים בעיקר בשמן שהופק בכבישה חמה (זול יותר
וגם מקבלים כמויות גדולות כי אפשר לכבוש גם את הפסולת שוב ושוב)
אם אתם נתקלים בשמן סומסום כהה מאוד זה לא בגלל שהסומסום שחור
אלא בגלל שטיגנו את הזרעים לפני הכבישה.
שמן כהה זה מיועד לתבול ולא לטיגון אלא אחרי מהילה.
כיצד מוהלין : יחידה כהה אחת עם 9 יחידות
של סויה, תירס או חריע (העדיף).
מהרשת מצורף צילום של הצמח שרובכם ודאי לא מכיר.

פ פ פ פ פ פ פפאיה

כשקדמונינו רצו להיזכר בארעיותם של חייהם הם נקטו לרוב בפעולות המדחיקות
את סמיכותו של המוות לכל אחד מאיתנו כל העת והעובדה שהוא נושף
בעורפנו מהשניה בה הגחנו לאוויר העולם.
לכדור ההרגעה הגדול ביותר נגד החרדה קוראים עד היום "אלוהים".
צמודות אליו כמוסות קטנות של גן עדן, גיהנם, גלגול נשמות, שכר ועונש,
קארמה וסקס פרוע.
והיו אחרים שדווקא הבליטו את קצה הקשת בענן כמו ציוּן מתמיד של
חוסר החשיבות וחוסר המשמעותיות של חיינו. הם היו מניחים גולגולת על שולחן הכתיבה
שלהם ולידו לוח צפחה או גרניט שעליו חקקו: memento mori.
כדי שזרע יפגוש ביצית אנו זקוקים לנס. ההסתברות נגד ההתרחשות הזו היא מכריעה.
יחד עם זה בכל יום מתרחשים מליוני נסים, תאונות איומות נמנעות, אנשים מחלימים
ממחלות אנושות, מבטים מצטלבים ואהבות חדשות ניצתות.
כשהקסם קורה, (תפקחו עיניים והביטו סביב - הוא קורה כל הזמן) אני מחייך.
כשנבטו זרעי הפאפאיה, שלושה חודשים אחרי שהשלכתי מחלון המטבח את העיסה
השחורה והחלקלקה, חייכתי.
העץ שנבט ראשון כבר מתנשא לשלושה מטרים ומסתיר בחיקו, צמוד לגזע, עשרות
רבות של פירות.
עזבו אותכם מאנזימים וערכים תזונתיים מרשימים.
הסתכלו על נס הפרח הצהבהב כמו זריחה הססנית מבעד ערפל על גבעות טלולות.
אם אתם לא סמוכים שזה נס, לכו לשחק עם הבלנדר.

אדניום כרבולתי (הרדופיים)

אמרתי לו שיש בהם חן. בבשרניות, בקימורים, בחושניות של מישהי שיש לה מה להסתיר מאחורי תחרות ומלמלות.
סטיבן הביט בי בבוז שקט של מי שבטוח שהוא יודע יותר ואמר:
מה אתה מתרגש מצמח שיש לו נפיחוּת בגלל תסביך צימאון. תחשוב שאתה מגדל סוגים שונים של לפתות.
הסתכלתי מחדש על הצמחים שלי. רציתי לראות אותם דרך עיניו.
שורות קצרות ומגוונות של לפתות הביטו בי בחזרה.
שפשפתי באגרופַי את ארובות עיניי בכוח ולחצתי עד שהיקום הוצף באור מסמא וכואב.
החתולה של השכנים החלה ליילל.
בלוט נפל על גג החממה והקפיץ אותי. אוטו צפר במרחקים.
חיפשתי תשובה ניצחת לסטיבן, ברם הוא כבר ניצל את בלבול העשתונות שלי וחמק מדמיוני
בחזרה אל החממה שלו, זו עם הצמחים הנכונים.
הסטתי את מבטי בחזרה אל הצמחים שלי וייחלתי לישועה.
לפת של אדניום סואזיקום זינקה עירומה מהעציץ ולחשה אלי בחיבה: הבט עלי, אדוני. אינני
לפת, אני תרנגולת מחוטטת ומרוטה.
נשמתי עמוקות. אוויר דלוח וחמים הציף את הסמפונות שלי ונדחק לריאות.
לגמתי שוב מהוויסקי ונשפתי. חזק, הזבל הזה.

ברונסוויגיה ג'וזפינה

אמרילוס הייתה רועה יפה. מי לא כתב עליה ? נתחיל במי שכן: תאוקריטס, וירגיליוס (שמת בגיל 89 כשישו היה בן 19)
ואובידיוס (שמת שנתיים קודם לכן). גם אדמונד ספנסר (משורר אנגלי) השתמש בשם כדי לתאר את אליס שלימים הפכה לדוכסית דרבי ולנסיכת ווילס.
מהרועה הקטנה נולדה משפחת הנרקיסיים. זוכרים את החלמונית ? היא חברה במועדון הלקוחות המשפחתי.
עכשיו כשהקטע המשפחתי מאחורינו נמשיך הלאה: בין 1815 ל 1866 כוננה הקונפדרציה הגרמנית מ 41
משברים וחלקים של קיסרויות, ממלכות, אזורי בחירה, דוכסויות, ערים חופשיות ונסיכויות. אחת מהנסיכויות הייתה
ברונסוויק או כפי שלמדנו את שמה בנעורינו - בראונשווייג.
לכבודה נולד השם ברוסוויגיה.
ונשארה לנו רק תעלומה אחת קלה למדי: מיהי ז'וזפין ?
נו ! תחשבו על העלמה הנשואה פלוס שניים שנפוליאון חשק בה. זו ששיניה היו שחורות ורקובות מרוב אכילת ממתקים.
זו שלקח עימו בשנים הראשונות למסעות כיבושיו כי ידע שמיטתה לא תישאר קרה בהעדרו.
אבל גם זו שנלחמה בחירוק שיניים רקובות על מעמדה, שהתחבבה ונאהבה על ידי ההמון הפריזאי ושהפכה
לגיבורה כשוויתרה ואיפשרה לו להינשא לפולנייה הצעירה כדי לבסס את גבולו הצפוני. אותה אחת שניסתה מאוחר יותר
(אחרי שבניה הפכו לחיילים אצל אהובה) לרדוף אחריו ולמצוא את החזיתות בהן נלחם ולשווא בזמן שהוא משתמט ממנה.
דמות טרגית של פאם פאטאל שהוא לא היסס למסור לאחרים כשמאס בה.
ורק עכשיו הביטו על הפרח בעל הבצל הגדול ביותר בדרום אפריקה.
נכון שהוא נראה קצת שונה ?
התמונות מהרשת.

אופורביה צילינדריפוליה

לאופורביה הזו יש שני מופעים. האחד מורכב מזרועות על שורשים ולאָחֵר
יש קָאוּדֶקס, מין גידול שנועד לאגירה. מלה זו - קאודקס, היא כללית. בהרבה משפחות יש
צמחי קאודקס, כמו כרסים וקרחות במספר משפחות של בני חמישים פלוס. הצמח אצלי למעלה משלושים שנה, בתקופה זו הפך לאקזמפלר מהמם.
בצילינדריפוליה הכוונה היא לעלים המתעקלים סביב ציר האורך שלהם לגלילים.
רבים טוענים, במידה לא מועטה של צדק, שהצמח מזכיר להם סרטן.
טוב, אני חושב, אין פה שום דבר ממאיר (ככה אמי קוראת לפעמים לממיר של הכבלים)
וזה לא גורם לשום תחלואה בדווי ששמו הוא שם של חיה כלשהי, סתם צמח יפה.
לפני שלוש שנים הסרתי ממנו שלוש זרועות, אחרי הגלדת הפצע השרשתי אותן, היום הן חיות ומתפתחות יפה אבל לא מצמיחות מתחתן גוף עגלגל כמו זה ממנו בקעו בעבר.
לשם קבלת קנה מידה, קוטר העציץ הוא כעשרים סנטימטרים.
ולבסוף אומר גם שזה העציץ שהכי הרבה מבקרים מבקשים לרכוש ממני.
היופי הוא לא רק בעיניי המתבונן שלי, מסתבר.
אם יפרצו אלי לחממונת אני מתאר לעצמי שהאופורביה הזו תועלם ראשונה,
אבל לא אתחיל להתאבל כבר עכשיו.
בינתיים אני מפיץ את יופיה ברבים, אצל מסכיכם.

הערה מקצועית - הצילום נעשה בחופזה ועומק השדה לא ראוי.

נמיביה בידינו נ"ג הנסיך הקטן

בדרך הארוכה לאופווו Opuwo ציפיתי לבאובבים.
ידעתי שהם יהיו בדרך כי עשיתי שעורי בית.
שום דבר לא הכין אותי לגודל שלהם.
אדנסוניה דיגיטטה היא היחידה מסוגי האדנסוניה
הגדלה מחוץ למדגסקר באופן "טבעי".
איה ואני מצולמים על רקע גזע האדירים.

נמיביה בידינו נ"ב

הפילים נדדו מהחולות הנמיביים לאזור הסוואנה בעקבות האוכל.
הם אוכלים כל היום כי הגוף שלהם לא מנצל בצורה יעילה את העשב.
הזכר הענק מרוחק מהעדר ונודד בעקבותיו.
הנקבות המצולמות עם גוריהן בוטשות ומעלות אבק
אוכלות וחרבנות ללא הרף.
חיפושיות זבל ענקיות צוללות בחדווה לגושי החרא ונעלמות בתוכם.
כשהתקרבו אלינו נשמנו בשקט ולא צילמנו עוד.
גם כך כיבינו את הפלאשים עוד קודם.

זו לא שמורה. זה בטבע לגמרי.

נמיביה בידינו נ"ב

הפילים נדדו מהחולות הנמיביים לאזור הסוואנה בעקבות האוכל.
הם אוכלים כל היום כי הגוף שלהם לא מנצל בצורה יעילה את העשב.
הזכר הענק מרוחק מהעדר ונודד בעקבותיו.
הנקבות המצולמות עם גוריהן בוטשות ומעלות אבק
אוכלות וחרבנות ללא הרף.
חיפושיות זבל ענקיות צוללות בחדווה לגושי החרא ונעלמות בתוכם.
כשהתקרבו אלינו נשמנו בשקט ולא צילמנו עוד.
גם כך כיבינו את הפלאשים עוד קודם.

זו לא שמורה. זה בטבע לגמרי.

נמיביה בידינו נ"א - לצאת מהארון

נושא הצלום: יציאה משפחתית מהארון.

נמיביה בידינו נ'

כשנואשנו מלמצוא תשובות לשאלותנו
כינסנו את הסגל האקדמי של לודריץ.
נאלצנו להוריד אותם מהקתדרה ומהמדוכה עליה
ישבו. (לטפס על קיוסק סגור וממנו לזנק על
סנסן דקל סמוך. קראנו לזה לעשות "טרזן" פעם).

נמיביה בידינו מ"ט לנפול

שיפוע 34 מעלות
גובה כמעט 300 מטרים מעל המישור
משתתפים בתי (כמעט כמו משפחה עבורי) וחבר קרוב
הספורט סֶנד גליידינג

נמיביה בידינו מ"ח מפוספסות

למען הסר ספק.
זה מספר שתיים ברשימת ההעדפות שלי.
דרגת עשייה - מדיום רייר.

נמיביה בידינו מ"ז נתחים מובחרים

בקערות הזכוכית ליד הפלטות הלוהטות בארוחות הערב
של הלודג'ים ישנם נתחים שונים.
קודו, גנו, ווילדביסט, הארטביסט, זברה (טעים מאוד), חזיר,
פרה (בחירה טובה תמיד), זנב קרוקודיל (חסר השראה)
ואם יש מזל אז ראם.
זה ה Oryx בטבע. צולם ליד הכביש. לא שמורה ולא בטיח.
הכי טעים בשתי ליגות מעל השאר.

נמיביה בידינו מ"ו

על דרך (וזו מחמאה) C43
נתקלנו בישוב פצפון, כמה בקתות בוץ, ולידו שני דוכנים
האישה עומדת ומוכרת בובות מקסימות (קניתי שתיים)
רק על אלה שהיא עצמה ייצרה יש הנחה.
אחרי היוועצות עם הבעל (ישב מתחת לדוכן וקרא ספר !)
הסכימה להצטלם.
את האתנן היא מחזיקה בידיה (בוטנים של מדגן).

נמיביה בידינו מ"ה בורחים ממס הכנסה

בכניסה ללודג' המפואר של פיש ריבר קניון
ואחרי שהשקו אותנו במיץ הבלתי נמנע
נרשמנו כאורחים.
שלוש שורות מעלינו נרשם ישראלי נוסף (לשעבר)
Mr. Alexander
P.O. box 81022
Windhoek
Namibia
אז מי שמחפש את מיודענו, שידע.
את קובי, אגב, לא ראינו בזמן שהותנו שם.

החדרים בנויים על וסביב הסלעים הענקיים שנפלו לואדי.

נמיביה בידינו מ"ד

אני לא נשיונל ג'אוגרפיק
ולא הספקתי לשים על צילום מהיר
ובכל זאת הספקתי לקלוט את
החלקיק שלפני כניסת שאר הלשון
עם הזחל

נמיביה בידינו מ"ג פנצ'רים

מי שנוסע לאפריקה חייב לקחת בחשבון
תרחישים שונים.
זו אפשרות שהסבירות אליה דומה לזו
שבה מתרחשת מימונה בסוף ולאחר חג הפסח.

נמיביה בידינו מ"ב חשופי זרע

Welwitschia
בגלל פנצ'רים ואילוצי זמן (חוסר של) ויתרתי באבירות פולנית
על שמורת הוולוויצ'יה מירביליס.
בשמורה זו היינו אמורים לשלם כניסה ולראות אחרי הליכה מתונה
שטח מגודר ובמרכזו צומחת הוולוויצ'יה הנ"ל.
הצמח מכוער למשעי אבל בעל חשיבות בוטנית רבה
בהיותו קדום מאוד ומשתייך לחשופי הזרע (כמוני בדיוק).
כחמש מאות קילומטר ומשם על גבעת צפחה סתמית
אליה טיפסנו כדי לחזות בשקיעה נמיבית נוספת
זיהתה איה צמח שבגינו נשמעה קריאה: אבא !
אחרי שמצאה את הראשונה החלו לבצבץ וולוויצ'יות נוספות
מכל עבר ופתאום מצאנו עצמנו מאוימים על ידי יותר משלושים
מירביליסים.
כמו עולל בחנות ממתקים רצתי שמאלה וימינה, אנה ואנה,
שיכור וולוויצ'יות.
היו שם זכרים לא מעטים ונקבות עמוסות פרי בשל שחלקו
נשר לא בכוונה לשקית ניילון.
בצילום ינאי רוכן על זכר מפואר.

נמיביה בידינו מ"א

בעומק 14 ס"מ מתחת לחול
הטמפרטורה היא 14 מעלות
פחות מבחוץ
והגיהנם נעשה נסבל
שם תמצאו את השממית הזו

נמיביה בידינו מ' לטאות חומטים זיקיות ושממיות

עוד אחת
זאת לא נשכה אותי
לשם שינוי
אולי כי הייתה צעירה
מדי

נמיביה בידינו ל"ט זיקיות צדיקות

לא כמו במדגסקר
אבל בכל זאת זיקיות
חיות באמצע החולות
וזוללות חיפושיות

נמיביה בידינו ל"ח

הולאי המת - 3

נמיביה בידינו ל"ז

הולאי המת - 2

נמיביה בידינו ל"ו

הולאי המת - 1

נמיביה בידינו ל"ה

בסרט הנפלא "אישה בחולות" כולאת אישה יפנית
גבר שנקלע לפריפריה שלה במלכודת חולית.
דבר זהה קורה, אגב, בספר בעל אותו השם.
באחד מחלקיו המרשימים של הסרט מתנהג שם החול
ממש כמו מים.
כשראיתי את החיפושיות מזנקות מהחול החוצה או
צוללות אליו ונעלמות נזכרתי בסרט.
בצילום איה וינאי מטפסים על דיונה 45, 60 ק"מ מסוסוסולאי.

נמיביה בידינו ל"ד

לאונרדו וקייט בגרסה מודרנית לחלוטין
של ספור האהבה האקוואטי.

נמיביה בידינו ל"ג

את הפכיפודיום הזה תיאר ראשון הגאולוג הפורטוגלי
פרננדו דה קוסטה ליאל
הוא גדל בדרום אנגולה ובנמיביה ושמו מנציח את המגלה - Pachypodium lealii
הוא היה אחת הסיבות בגללן נסענו בכביש C43
האיטי מאוד. (כביש זו מחמאה - זו למעשה דרך עפר שמאות ערוצים
חוצים אותה. לאיה הזדמן לצלוח בנהיגה את רובם).

נמיביה בידינו ל"ב

ימין ושמאל
רק חול וחול
יצהיב מדבר
ללא משעול
אורחה עוברה
דומם נעה
כדמות חלום
שם מופלאה
וצליל עולה
יורד קצוב
גמלים פוסעים
בנוף עצוב
לין-לן לין-לן

נמיביה בידינו ל"א

כשמים נוזלים מהדיונה למטה הם ניקווים בעמק.
לעמק קוראים הנמיבים וְלָאי. (FLEI).
זה ולאי שעדיין יש בו מים וחיים.
איה וינאי נראים גולשים מטה אליו (אם תביטו היטב).
אני גלשתי אחריהם והחול בער במשך דקות ארוכות
בחריץ שבין סנדלי ורגלי.

נמיביה בידינו ל'

אדי (שם המשפחה שמור במערכת, קשה ביותר להגיה).
מכונאי בן 18 שגמר בהצלחה 12 שנות למוד.
נפגע בזמן משחק כדורגל בטוויפלפונטיין.
נסע עימנו כ 580 ק"מ על דרכי עפר עד לאופווו.
הלך באופווו לתחנת דלק כדי להמשיך צפונה עוד 220 ק"מ
לעיר הולדתו.
הנסיעה היא כדי לפגוש רופא שיבדוק אותו (800 ק"מ
ומספר ימים אחרי הפגיעה).
אכל עימנו מפתנו (בישלנו פסטה) ושתה ממימנו (הקצֵינו לו בקבוק).
איש יקר, אוהב ישראל, שומר מצוות (נוצרי).
דרך מצוינת להכיר מדינה ותושבים.

נמיביה בידינו כ"ט

- העולם ממשיך גם מעבר לגבעה
- כן, אמא
- והוא שטוח ומוקף במים רבים
- כן, אמא
- ויש בו שבע יבשות שכל אחת מהן מוקפת בנוזל.
הראשונה מוקפת במים, השניה בשמן והאחרות בדבש, נפט,
קוקה קולה, שתן וחומצת הדרים
- כן, אמא. ועל מה עומד העולם ?
- על גב של צב
- ועל מה עומד הצב ?
- על גב של צב אחר
- ועל מה הוא עומד ?
- חמוד, יש צבים כל הדרך למטה

נמיביה בידינו כ"ח

הקודו הרוקד
אחד מציורי הקיר החשובים ביותר
הקשור לגלגולי נשמות ולציד
בתרבות העתיקה של דרום
מערב אפריקה.

לדעתי, ציור מדליק לגמרי

נמיביה בידינו כ"ז

ג'ירפה ובופאלו ליד
twyfelfontain.

נמיביה בידינו כ"ו

עם השמע פעמוני הכנסיה
נהרו רבבות מאמינים משתוקקים לשמוע את הדרשה השבועית
הרחובות התרוקנו מאדם
כלב שבעליו האדוק קשר אותו לחנות משקאות
רבץ נוגה על העפר וילל
ונהי קולו הדהד עד קצה הרחוב
שמונה מטר הלאה משם.

נמיביה בידינו כ"ה

כשהתעוררנו מצאנו שיקשה עלינו לצאת.
הבריזה הביאה בלילה מעט חול וערמה אותו ביציאה של המלון.

נמיביה בידינו כ"ד

את מחזיקה את הגוויל הפוך, אמרתי בלבי
במפת המטמון צוין שאם נחפור, נמצא את המיטות כאן למטה, אמרה איה.
שתקתי

נמיביה בידינו כ"ג

זהו, הגענו, אמרתי.
לא נראה לי, אמרה איה.
הואוצ'ר הוא לכאן והג'י.פי.אס הוביל אותנו וצעק arriving at destination, ציינתי.
ינאי שישב עד אז מאחור בשקט הפטיר: במלון הזה לא יתנו לנו כוסות שתייה קרה.
נכנסנו.
אולם הקבלה היה ריק מאורחים.

נמיביה בידינו כ"ב

ישנן המצאות הנזקפות שלא בצדק לאומות שונות
ממי שבאמת מגיע לו על פי דין ההיסטוריה.
אם נזקקתם להוכחה שהבומרנג הוא המצאה נמיבית ולא אוסטרלית
הריהי לפניכם.
הנמיבים משליכים את הבומרנג שלהם (בום בנמיבית)
במומחיות רבה והוא צובר מהירות כה גדולה
עד שאחרי שימוש או שניים הוא נחרך ואינו ראוי
אפילו למיחזור.

נמיביה בידינו כ"א

בית שִגְרָתִי בלודריץ
כשקונים שם משקאות חריפים הם קוראים למבנה bottle shop
כשמהמרים זה gambling house או משהו דומה.

נמיביה בידינו כ'

המוזיאון בלודריץ הוא אחד המפוארים והעשירים בנמיביה.
אחרי שנוסעים כל כך הרבה זו חוויה להתבונן במוצגים
שנאספו במשך שנים על ידי האוצרים המלומדים.
רצ"ב צילום דלת הכניסה.

נמיביה בידינו י"ט

לודריץ היא עיר בלתי אפשרית
בנויה כמו כפר מטופח על גדות הריין או המוזל
בתיה הם אנדרטאות קולוניאליות של ראשית המאה העשרים בגרמניה
כדי להגיע ללודריץ צריך לנסוע בלב מדבר חולי כמאה
וחמישים ק"מ מהחור הקרוב ביותר (Aus) שגם בו אין כלום
בדרך יש מכרות יהלומים, אורניום ועיירת רפאים אחת
האקלים בלודריץ בלתי צפוי. הדבר היחיד שידוע מראש
הוא שתהיה הרבה רוח ומאוד קר. או חם.
בתצלום רואים את המלון שלנו שם.
כבר נואשנו אז מלמצוא מסעדה מחוץ למלון וחזרנו אליו.
החדר שלי על המים.
ארבעה מטרים מהים.

נמיביה בידינו י"ח

בסוף הישיבה התפזרו חברי הדירקטוריון
איש איש לביתו.
שקט השתרר באולם הישיבות ומטול השקפים נשאר מיותם.

נמיביה בידינו י"ז

הלוחם הנמיבי צעד כשאשפתו ריקה מחִצים
חברו שאל אותו איך ילחם
אשתמש בחצים שיירו עלי, השיב הלוחם
ואם לא תמצא ? הקשה חברו
אז אין מלחמה, טען הלוחם.

את הצילום הרצ"ב צילמתי אחרי שאספנו את כל החִצים.
טמפרטורת החול הייתה כבר 54 צלזיוס.

נמיביה בידינו ט"ז

אין לי דרך ליפות את הצילום הזה
הוא לא משהו
מאידך אני יכול רק לתאר לכם את ההתרגשות וההתפעמות
שבה חזינו בפלא הזה פורח מתוך החולות שמדרום
לראש פינה.
זוהי ברונסוויגיה.
ע"ע: http://www.pacificbulbsociety.org/pbswiki/index.php/Brunsvigia
כשהתפרחת המופרית
מתיבשת היא מתגלגלת כקיפוד זקור
ומפזרת את זרעיה שנובטים כמעט מייד

נמיביה בידינו ט"ו

אחד אלוהינו
מסתתר בין האבנים

נמיביה בידינו י"ד

היום התחיל ברגל שמאל
השטפונות מחקו את הגשר ונאלצנו לעשות עיקוף מחריד.
באחת העצירות, הלומי עיפות, נרדמנו.
כשהתעוררנו, גילינו שחזרנו לארץ.
שרון היה עדיין ראש הממשלה
ושולמית אלוני הייתה שרת התקשורת (או אולי לימור לבנת).
ניצלנו את ההפוגה מנמיביה ונסענו לתפוס ראש
בראש פינה.

נמיביה בידינו י"ג

מי שנוסע לנמיביה חייב לקחת בחשבון שהכבישים מצוינים.
גם דרכי העפר טובות מאוד והסכנות הנובעות מנסיעה עליהן
מקורן במהירות גבוהה מדי.
אני לא מתלוצץ. אין בעיה להגיע ולעבור 120 קמ"ש גם על דרכי עפר.
הבעיה מתחילה אחרי עונת הגשמים ונגמרת עם תיקון עורקי התחבורה.
אנחנו נפלנו בתפר לרוע מזלנו.

הדרכים נסללו במקור על ידי גרמנים ומתוחזקות כל הזמן על ידי הנמיבים.

"לנמיבים אין פנאי מספיק לסלול משהו כהלכה, אבל
יש להם כל הזמן שבעולם לתחזק ולתקן" - טומי, תושב סוואקופמונד, נמיביה.