לפני שנים רבות מכרתי מיתדים. היה לי מחסן קטן, מדפי מתכת סביבו ועליהם כל טוב מֵיתָדֵי העולם. עשויים מגומי, ניילון, זכוכית (עבור חיזוק עיניי חתול בכבישים) ובעיקר מתכת. אה, שכחתי לומר שמיתד זה דִיבֶּל.
ביום שהעתקתי את מקום עבודתי אמרתי לאחד העובדים שמעולם לא הצטיין בבינה יתרה להעביר את התכולה ואחר כך לפרק את המדפים. מנשה ההוא, החליט להפוך את סדר הפעולות ללא התייעצות עמי. למחרת בבוקר כשנכנסתי נראה המחסן כאילו לא עבדו בו כלל. מוקסם מהאפשרות שמנשה ישן כל יום אתמול ללא ידיעתי בין המדפים, שלחתי את ידי ונגעתי בקונסטרוקצית המתכת. בהילוך איטי היא החלה להתמוטט סביבי ועלי. כאלפיים קילוגרם של מתכת התעוותו, התפתלו ונפלו בזמן שאני זינקתי כנשוך אפעה לכיוון היציאה.
בפי רבץ שעות אחר כך טעמו של הפחד המזוקק. מתכת רקובה וחומצה פעילה. מי שפחד פעם מאוד כשראה את קיצו מתקרב אליו בטרם עת, יודע בדיוק על מה אני מדבר.
זה לא שאני מפחד למות, אני פשוט לא רוצה להיות שם כשזה קורה. (וודי אלן).
לטעם הזה יש גם ריח ובו נזכרתי כשחלפתי קרוב מדי ליד שיח אוריה. ה Eurya
היא צמח הגדל במזרח אסיה והאוקיאנוס השקט. על אחד הצילומים רשום סנדוויץ' - זה השם הקודם של הוואי.
פעם חשבו שהאוריה משתייכת למשפחת התה. הקמליה למשל משתייכת לשם. היום כבר ברור שלא.
היא כנראה מה PENTAPHYLACACEAE ודי לחכימא ברמיזא ולשטיא בכורמיזא (האמת ? כי אין לי מאומה לספר לכם על הפנט, פנטהפ, או איך שקוראים לזה).
ותכונה מעניינת של האוריה: היא סופחת לעצמה את האלומיניום מהקרקע.
מחירי האלומיניום האמירו תוך חצי שנה בכחמישים אחוזים מה שהופך את גידול האוריה למשתלם במיוחד. http://www.lme.co.uk/dataprices_daily_metal.asp
רשומות
