רחוב הנוקם

אנה ואני ישבנו וסעדנו.
היה כבר קשה לה והיא חשה ברע.
ככה זה בהריון ראשון, חודש שמיני, במסעדה צרפתית ברובע הלטיני בפריז.
לידנו ישבו אמריקאים שאכלו ארוחה יקרה במיוחד.
המֶטְרֶה דֶ' עיקם את אפו בפומבי מולם כשדרשו וקיבלו קוקה קולה.
אחרי שיצאנו אחז באנה הקבס והיא גהרה אל הקיר החיצוני של המסעדה
ומתחת לשלט נחושת פלטה בעל כורחה את המנות בסדר הפוך.
השלט מעל ראשה ציין ששם נורה למוות סמיון פטליורה, מנהיג הקוזקים האוקראיניים
על ידי אחד, שלום שווארצבארד, שען במקצועו.
כשנקבר לפני חודשים מספר מפקדי, יעקב פרומר, במושב אביחיל הרחקתי מקברו
עשרים שלושים מטרים נוספים ומצאתי עצמי מול קבר "הנוקם", שווארצבארד הנ"ל.
הוא נשפט בצרפת במשפט פופוליסטי מאוד. לא רק שזוכה אחרי תיאורי ששים הפוגרומים
שערכו קוזקי פטליורה ביהודים ב 1919 אלא שגם זכה לפיצויים ממשפחת הנרצח.
(הפוגרומים נערכו לאחר שצבא פטליורה נכשל בכבוש אוקראינה מול הצבא האדום.
החיילים האוקראיניים פרקו את תסכולם על היהודים ופטליורה לא מיחה ולא עצר אותם).
והקוזקים רקדו, כמובן. מה יודעים אוקראיניים לעשות היטב ?
לטבוח ביהודים בנשק קר כדי לחסוך בתחמושת. וגם לרקוד.
אני מצטער שהעקתי עליכם.
תבינו אותי. אפשר לראות את הפרח הזה ולא לחשוב על קוזק רוקד ????

מרק דלעת

לפעמים קורים לנו דברים עצומים. גדולים אפילו יותר מדלעות.
הם סוחפים אותנו כנהר עצום ולוקחים אותנו אל הלא נודע.
אנחנו מכנים אותם בשמות שונים: אהבה, אסון, אבל, מלחמה, לידה וכו'.
זוהי תמיד הרפתקה נפלאה/איומה/מפחידה שאנחנו מנסים למצוא בתוכה איים
של שקט ושגרה מבורכת.
כשהרוח נושבת, ספינות מפרש מפליגות גם מערבה וגם מזרחה. הן מכוונות את
המפרשים שלהן ומתאימות אותם לכיוון הנדרש.
אין בידינו לשנות את המאורעות והרוח. את עצמנו, למרות המאמץ והכאב, אנחנו
יכולים. מעל כל גג זורח כוכב גם אם עינינו עצומות.

והחתול ?
בגלל הפתגם הפמיניסטי - אישה בלי גבר היא כמו דג בלי אופניים.
אז שלחתי חתול בלי אופניים.

האדום המגעיל השני

מי מכם שהיה באוסטרליה, הוואי והאוקיאנוס השקט אולי נתקל בה.
זוהי פטריה כוכבית.
שמה - Aseroe rubra. (תרגום השם לעברית
הוא הנושא של מכתב זה). כשמדברים עליה בנסיבות חברתיות יותר קל
לכנות אותה Starfish fungus.
סמארק ירוק כהה מרוח על שושנת ים הבוקעת מביצה.
דימוי מרענן לכל הדעות.
הסירחון הבוקע מהדבר המרהיב הזה מזכיר בשר רקוב ומושך זבובים.
הנבגים נצמדים לזבוב ומתפזרים. אני מכיר לפחות דרך אחת נעימה
יותר כדי להתרבות.
ב 01 מאי 1792 גילה אותה ז'ק לאבארדיאר בטסמני .
היא הייתה הפטריה הראשונה שגילו שם.
התמונות מגוגל.

האדום המגעיל

במלים "סדין אדום" התחילה הילדות הפוליטית שלי.
טורי שריון נעו לתוך מדבר סיני ואני, ילד בן 10, הצטנפתי
בתוך מקלט מגוחך מתחת לבית מגורים בחיפה יחד עם שכנים
חצי מבוהלים. השכן הגניקולוג פסע פנימה מנפנף עיתון מעריב במהדורה
מיוחדת שבו הוכרז על השמדת חיל האוויר המצרי ועטלף מבועת ניסה
במשך שניות ארוכות להחליט אם הוא מבכר חושך צפוף בחברת יונקים ענקיים
או אור מסמא בריקנותו.
כשעלינו הבייתה אחר כך בישלה אמי מרק סלק אדום כהה ואני עיוויתי את
פני מהניחוח המתועב. הבורשט הזה היה אחד המאכלים מעוררי האימה שיצאו
מתחת ידיה. חברו אליו רגל קרושה רוטטת מדיפה ארומה דביקה של שום ומאכל שהורכב כתערובת
מוזרה של שמנת וגבינה שעלה על שולחננו בשבת בבוקר ושהיה מקור למריבות
איומות שתמיד נגמרו בפרצי בכי (שלי). התפלות המזעזעת הילכה עלי אימים.
הסלק, (שחביב עלי היום במיוחד כשאני מוסיף לו שמן זית לימון ומעט חזרת), והעטלף
חוברים יחד בצמח של היום. זה סחלב שריחו דווקא מזכיר פטריה והוא גדל בקולומביה.
באתר: http://www.flickr.com/photos/quimbaya/76967705/ מופיעה התמונה שבנספח.
צילום מפחיד בהרבה מופיע פה: http://www.orchidspecies.com/dracchesterton.htm
נחמד בעיניי שלצמח קוראים דראקולה. זה יוצר זילות חביבה של האימה.
תארו לעצמכם שרך בשם עמיר פרץ. צמח כזה בטוח שיסיר ממני את טרור השפם המזעזע.