ב-1859 שלוש שנים אחרי שהתחילו להנביט חרובים ספרדיים בארצות הברית הביאו משלוח של זרעים מארץ ישראל. רוב החרובים שנבטו נשתלו בטקסס, אריזונה, קליפורניה ומעט בפלורידה (הפרחונית).
בארץ שימש החרוב כמזון לעיתות מצוקה. בזמני רעב או כשהסתתרו נהגו יהודים לכרסם חרובים.
זוכרים את שמעון בר יוחאי במערה בפקיעין ?
אגב, החרוב שעל פתח המערה הוא זכר !
בכוונה אני לא כותב על הדבש והיין העצירות והשלשול. תמצאו בעצמכם.
היום זה "מזון בריאות", תחליף לשוקולד ובעיקר (ואת זה מסתירים מאיתנו) מזון בהמות, חזירים וארנבות. לא נותנים יותר מ 10% חרובים במזונם. שמים גם בפכסמים לכלבים.
ואני התכוונתי למזון עבור יונקים. עופות (תרנגולות) ממש סובלות מזה (הטנינים מעכבים צמיחה).
דוקטור קויט Coit מוִיסְטָה- קליפורניה (מקום חשוב בהסטוריה האישית שלי) כתב המון על חרובים. הוא ייצר זנים חדשים שחלקם נשלח לבדיקה בישראל ובמקומות אחרים. מעגל קטן נסגר.
אחרי הקטיף של החרובים מייבשים אותם עד שתכולת המים נמוכה מ 8%. אחר כך שוברים ומקבלים:
קוביות, פרורים, קמח חרובים וגם זרעים (אליהם רציתי להגיע).
הזרעים הם 10% עד 20% מנפח תרמיל החרוב. יש בהם שרף טבעי שקוראים לו טְרַאגַאסוֹל. הוא מרכיב חשוב מאוד בתעשיית האפיה. הוא מעבה ומסמיך מוצרים כנקניקים, רטבים, גבינות, גלידות, בשרים משומרים, ריבות, חרדל ועוד. כמו כן משתמשים בו בקוסמטיקה, בתרופות, בחומרי ניקוי, משחות נעליים, דבקים, נייר צילום, ייצור לָטֶקס ועוד המוני שימושים מגוונים.
אחרי שמפיקים את השרף נשאר מין קמח שמכיל 60% חלבון נטול סוכרים.מוצר שהולך לשוק חולי הסוכרת.
בגרמניה ובספרד קולים את הזרעים ומשתמשים בהם כתחליף קפה (בראשונה) או כתיבול לקפה (באחרת).
וחזרה לפרי. הוא מכיל סוכרים מגוונים. סוכרוזה, גלוקוזה, פרוקטוזה ומלטוזה.
ב 100 גרם חרובים - כ 180 קלוריות.