אני מודה - יש כאן רמאות.
כמו חזיות הפוש-אפ, כמו גרב בתחתונים, הצבע בשיער כדי שאחשוב שהנעורים טרם תמו, הקרמים כדי לדמות רעננות ורוך - כך הצילומים האלה שלי משבת האחרונה.
המפלצות הללו הן ליטופס - Lithops, צמחים פעוטים בגודל של כשני סנטימטרים, שני עלים מאוחים דמויי עכוז פעוט וצבעוני המנסים להתמזג ללא הכר במישורי הקווארץ במולדתם.
בדומה לַקונופיטום (עליו הרחבתי בקצרה בעבר [, איזה אוקסימורון מקסים !]) גם פה אנו נתקלים בגילויים הרואיים של הקרבה הורית. מפברואר עד מאי מקריב הצמח את חייו ויוצר בו בזמן דור המשך. כל הצילומים שלי מנציחים את התהליך וניתן לראות בברור את הצאצא (לפעמים שניים - יש לי מזל) מגיח מקרבי האם כשהיא בדרכה להיות פסיק פעוט על דפי ההסטוריה. באחד הצילומים רואים משהו נדיר - שלשה שנולדה לי, ניתן גם להבחין מסביבם במעטפת יבשה וזניחה (מסביב לצמח החדש) - זו האם של שנה שעברה. הפריחה בערך באוקטובר, לרוב לבנה או צהובה.
וכך כל שנה יש לי ליטופסים חדשים וטריים, הישר מהנצה קיסרית שמקפלת בחובה הריון לידה ומוות יחדיו במין מזמור אינסופי לחיים.