סנסווירה

בכל פעם שאני מבקר חברים או משפחה בבתי קברות אני תוהה על הגינון.
הלא ברור שצריך לגדל שם צמחים בעלי דרישות נמוכות מהחיים, כאלה שהיומרה
שלהם לקחת חלק פעיל במתרחש היא צנועה ושפלת רוח, המביטה בהכנעה ובענווה
אל מה שקורה במקומות מסעירים יותר ומרכינה מבוישת את צמרתה.
מאידך, לאבלים יש רצונות הגובלים לעתים במגלומניה. כל האהבה שהנפטר לא זכה
לה בימי חייו ניגרת בשפע כמִקֶרֶן אל עציצים בעלי תוחלת חיים קצרה בהרבה מזו
שהנפטר (גם ינוקות מביניהם) זכה לה.
וכך נוצרת שממה מעיקה אחרי הסתלקותם של הצמחים מהעציצים.
במקרים מזעזעים במיוחד רואים את התועבה המכונה - "קוקטייל". כלי קיבול
עתיר מימדים ובתוכו שפע מגובב של מין בשאינו מינו. תוך מספר חודשים יתקיים שם
"כל דאלים גְבָר" ואחד מהם יאנוס את רעיו שלא כדרך הטבע וידחוק החוצה את רגליהם
כאותו גוזל קוקיה הבועט מעבר לשולי הקן את דייריו החוקיים.
בקיצור - מלחמת הקיום משתוללת לה בַּמָּקום בו חשבנו שנמצא מנוחה נכונה.
באתר הזה של רות בנימין ניתן למצוא הצעות לצמחי בתי קברות:
http://www.ginatnoy.co.il/kvarot.html
אין בכוונתי להתנצל על המורבידיות היום. ככה הרגשתי.
מתוך האתר בחרתי בסנסוויריה. רואים אותה בחדרי מדרגות והיא זכאית להרבה יותר.
מי שיגדל אותה בעציץ על מרפסת וישפיע עליה אהבה יתוגמל היטב.
מתאימה במיוחד לשכחנים, בטלנים, ומפוזרים בעלי אצבעות שחורות.


--------------------------------------------------------------------------------