מגפיים קטנים בתנועה אקראית

כשאנחנו מהרהרים על קליגולה (זה קורה לכולנו בכל יום מספר
פעמים או שאני רק מדמיין ?) לרוב עולים בראשינו זכרונות. אני
לא בטוח שבעצם חווינו אותם. אולי ראינו את זה בטלביזיה או קראנו על כך
בכתב עת הערוך על ידי מוכה הלם קרב ממלחמת העולם הראשונה. מישהו בשם גרייבס. אז קליגולהקליגולהקליגולהקליגולהקליגולהקליגולה.
איך המניאק שכב עם אחותו וכשהרתה ביתק אותה.
איך הכתיר את סוסו לקונסול.
איך נעל כילד פעוט את המגפיים הקטנטנים שהעניקו לו את כינויו וצעד בגאון לצד גרמניקוס.
אני מעדיף מאידך גיסא לזכור אותו כמתכנן הפלישה לבריטניה.
כמו יוליוס קיסר לפניו וקלודיוס אח, אח, אח, אחריו גם הוא רצה לרשום את שמו
מעבר לצוקים הלבנים. כמו נפוליאון אסף צי גדול על חופי גאליה וחיכה לרגע המתאים
שמעולם לא הבשיל.
בינתים ציווה על חייליו לאסוף צדפים אקראיים בחוף.
קונכיות אלה הוצגו ברומא כמה חודשים אחר כך כשלל המלחמה בבריטניה.
מיקום הצדפים בחוף כתנועת זרעי הקלארקיה בנוזל אין בה שום תכנון מראש.
בקיצור לא ניתן לחזות אותן.
את חוסר היכולת לחזות מראש הגדיר רוברט בראון. ראה :
http://www.brianjford.com/wbbrowna.htm וגם :
http://en.wikipedia.org/wiki/Brownian_motion
הוא השתמש בזרעים של צמח בשם קלארקיה אותם שם בתוך נוזל ותיעד את תנועתם.
אז לזכר קליגולה ולכבוד הקלארקיה המדור היום.
ומי שרוצה לדעת עליה עוד מוזמן ל:
http://www.lewis-clark.org/content/content-article.asp?ArticleID=1329
(הצילום של דניאל מוסקין מבריטיש קולומביה)