כמדי שנה מביאות הרוחות הראשונות של הסתיו דכדוך.
ואולי הימים המתקצרים הנוגסים באכזריות בעקביהם של
אלה שקדמו להם משרים עלי מלנכוליה.
את המרה השחורה אני מרחיק באמצעים של הסוואה, הדחקה,
כחש, רמייה והתחזות.
אני אוכל פלפלים חריפים ברמות שונות של אכזריות. הרמה מצויינת
באחוזים ליד שם התמונה. אני מגדל את כולם בגינה.
ה 90% אכזריים מאוד וגרמו לי לבכי בלתי נשלט שארך 20 דקות כשהשתמשתי
באותן הידיים שקטפו אותו כשנזקקתי לנקבי הקטנים (לא היו לי אחרות באתו יום נמהר).
הבערה כובתה במלואה שליש שעה אחר בעזרת קוביות קרח שנארזו מסביב ללפיד המשואה.
מביך ביותר.
ה 100% נחשב לקטלני בעולם. הוא פצפון ואדום ונשיכה בליליפוט הזה
משולה להכנסת עקרב צהוב לפיך ביודעין ובהכרה צלולה.
וכך אני מעלה את מידות החום בגופי. הוא מצדו משתכנע שהחמסינים
של אוגוסט עדיין שוררים ברמה ושאין כל עילה להשליט דכדוך
מצמית אלא רק עליצות קייצית.
ואולי הכל שטויות.


--------------------------------------------------------------------------------