עוד אגיע לקומדיה

היום אני מבקש שתתידדו עם הנרינות .

הן גדלות ואנדמיות באזור הכף בדרום אפריקה .

צילומים מהרשת:
http://www.google.co.il/images?q=nerine&rls=com.microsoft:he:IE-SearchBox&oe=UTF-8&rlz=1I7ADBR_en&redir_esc=&um=1&ie=UTF-8&source=univ&ei=xZI-TPPoIoScOMD6sd0H&sa=X&oi=image_result_group&ct=title&resnum=1&ved=0CBcQsAQwAA

להלן מפת תפוצה מסברת עין : http://www.biodiversityhotspots.org/xp/Hotspots/cape_floristic/

כדי לקלוט במה מדובר, זהו אזור מקסים שגודלו כשליש מאנגליה.

גדלים שם 9000 (!) סוגי צמחים. הייתי שם, עבורי זה גן העדן האמיתי.

לצורך השוואה, באנגליה על פני שטח דומה גדלים כ-1500 סוגי צמחים.

על הר השולחן לבדו, ליד קייפטאון, יש למעלה מ 2000 סוגים ! (מומלץ לעלות ברגל מקירסטנבוש -

הגנים הנפלאים של קייפטאון).

כפי שבודאי שמתם לב, הכיתוב מבקש סימני קריאה שבאופן רגיל אני נרתע מהם.

מי שהנושא מתחיל לעניין אותו ימצא פרטים מעניינים פה :

http://www.calflora.net/southafrica/capeflora.html

יש משהו בין עשרים ושלושה לשלושים סוגי נרינות. מי שתוהה למה אני עמום כל

כך יבין מעט יותר כשיקרא כאן : http://www.bulbsociety.com/GALLERY_OF_THE_WORLDS_BULBS/GRAPHICS/Nerine/Nerineprimer.html

השם נרינה נגזר מבנות הים - הנראידות תכולות השיער מהמיתולוגיה היוונית.

הנראידה המפורסמת ביותר הייתה תטיס - אימם של פלאוס ואכילס.

בעצם אולי אפרודיטה.

באיליאדה מזדהה תטיס עם כאבו הגדול של אכילס כשנהרג ידידו הטוב פטרוקלוס

(ממש דוד ויונתן). כולם מתאספים סביבה ותומכים בה. גם גלאוקָה (לא אשתו של יאסון, השניה - הנראידה) ולידה עמדה טליה - המוזה של הקומדיה thaleia למתרגמים בינינו.

היו שם עוד הרבה אבל אני הגעתי לקומדיה כפי שהבטחתי אז אפסיק פה.

מקל גשם אולישניה אסידה

נא להגדיל הצילום

אוי, כמה אני שמח לראות אותך, יקירה!
סוף סוף שמת לב אלי?
תמיד אני שם לב אליך כשאת בסביבה, איך
לדעתך ניתן להתעלם ממך כשאת עונדת
את שרשרת הפנינים הנפלאה הזו?
וואוו, את הצלחת להשיג גם פנינם אדומות וורודות

הקקטוס:Eulychnia acida
הפנינים: טפיל צמחי ממשפחת ה tristerix

והכי מעניין
מהקקטוס הזה מייצרים את מקלות הגשם
חותכים מקל ומייבשים, דוחפים את הקוצים פנימה ומוסיפים זיפזיף
אוטמים את הקצוות
ומוכרים במחיר מופקע
http://en.wikipedia.org/wiki/Rainstick

גדילן ונמלים מחרבנות

כולנו מכירים את הגדילן. התמונה נלקחה מגוגל חיפוש תמונות.
מה שרק מעטים יודעים זה שיש יחסי גומלין הדוקים וחשובים בין נמלים וצמח זה.
קודם אסכם בקצרה: הנמלים צורכות את הגופיף השומני המצוי על הזרע שנמצא כמובן בשיא תפארתו בדיוק כשהנמלים מחפשות מזון לרימות שלהן. הזרעים נמצאים אחר כך מתחת לפני הקרקע, מוגנים מאוכלי זרעים כמו ציפורים, ממכרסמים וגם משרפות. לזרע יש סביבת נביטה אידאלית ( כן, נמלים מחרבנות, למי שתהה) והוא בקוֹמָה עד לתנאי אור + לחות, לפחות שנה שנתיים אחר כך. לפעמים הרבה יותר.
הקטע של השנתיים לחלק מהקוצים חשוב ודורש הסבר נוסף: כך המצח מגן על עצמו מכלייה אזורית מוחלטת במקרה של שרפה. תמיד יהיו בקרקע זרעים שמחכים לשנה הבאה.
מאמרים רציניים משלי (בעברית) פה:
http://www.snunit.k12.il/heb_journals/aretz/306010.html
http://www.haemek.yifat.k12.il/5/bio/biotop/nemala.htm
יש כמובן סיפורים יפים על צמחים נוספים שנהנים מהגנת נמלים (כמו השיטה) אבל אני התעקשתי משום מה על הגדילן. שיהיה.
ובאנגלית:
http://www.pnas.org/cgi/content/full/102/21/7411#REF3
http://res2.agr.ca/lethbridge/weedbio/plant/bbulthis_e.htm

דג הפינגווין הנוער

יש כ 250 סוגי ציקסים.
הם ממש עתיקים. היו פה עוד מלפני הדינוזאורים. כמוני הם כמעט חשופי זר.
חשופים אחרים : ולוויצ'יה מיראביליס (מאמר נפרד), עץ הג'ינקו (כנ"ל), כמה מחטניים.
המשמעות של החשופים היא שהביציות לא עטופות בשחלה. ( נראה אתכן ! ).
על ציקסים: http://plantnet.rbgsyd.gov.au/PlantNet/cycad/cycintro.html
הצמח בסכנת הכחדה. כל עשר שנים האוכלוסיה שלו קטנה ב 50%.
עוד ספציפית על הדוקרני הזה כולל מפת תפוצה: http://plantnet.rbgsyd.gov.au/cgi-bin/taxon.pl?name=Encephalartos+horridus
מעניין גם: http://plantnet.rbgsyd.gov.au/PlantNet/cycad/index.html
וגם: http://www.pacsoa.org.au/cycads/Encephalartos/horridus.html
ראיתי אותו בקירסטנבוש ביום שביקרנו גם בשמורה של פינגווין החמור:
http://www.penguins.cl/african-penguins.htm
אי אפשר לראות את הפינגווין הזה ולהשאר עצוב. מומלץ למלנכולים.
כשהמתיישבים הבורים רעבו, הרשו להם אנשי הכנסיה לאכול מבשר הפינגווין גם ביום ששי
כשלא אמורים לאכול בשר. הכנסיה הכריזה עליו כדג !!!
בהתחשב בטעמו המחורבן ניתן להבין כמה הם היו רעבים.

תמרהינדי

הייתה מין תקופה שכזו בחיפה בה הכל היה שונה, אחר ובתולי.
בהדר מכרו מי דבש וקראו להם צוף. במרכז הכרמל היו שלוש ככרות מדושאות עליהן
רקדנו בימי עצמאות. המוזיקה הייתה מה שאנחנו שרנו, לא מוקלטת ובודאי שלא אומנים
עטורי פרסום. אצל החנוונית, גברת בלטמן, מכרו גבינת קרש ולקרדה אמיתית (ולא פלמידה כמו היום), בלילות יללו התנים בואדי ובימים צעק רוכל "אלטע זאכן", מוכר הנפט צלצל
בפעמון שקולו התגלגל עד כרמל צרפתי ובכל בוקר היו ליד הדלת בקבוקי זכוכית מלאים בחלב עם קרום מתוק של שמנת. ילדים ערבים מכרו סברס, תירס ותאנים ואיש כחוש ולעולם בלתי מגולח הלך ברחוב, מתקן מתכתי על גבו וממנו נמזג נוזל מתוק חמוץ - תמר הינדי.
אתם כבר בוודאי לא תהיו מופתעים אם אספר לכם שהצמח ממנו בא הנוזל איננו תמר ובודאי שאיננו הודי. זהו עץ אפריקאי שהופץ על ידי סוחרים ערבים להודו ומשם לכל העולם.
מהפרי עושים לפעמים קוביות שהן כבר מצרך יסוד במטבח ההודי. קוביות אלה (ראה רצ"ב)
מזכירות פרי תמר בצורתן ומכאן הדימוי.
הטעות השתרשה עד כדי כך שאפילו השפיעה על השם המדעי - Tamarindus indica
את השם ניתן בקלות לתרגם ל - תמר הודי ממדינת הודו.
ערך תזונתי: 115 קלוריות ל 100 גרם . יש הרבה סידן, זרחן, ברזל ויטמין B1 ,B2 וניאצין.
שימושים רפואיים: רבים מספור.
אמונות תפלות מעניינות: הינדים משיאים את עץ המנגו לעץ התמרינד לפני שהם אוכלים את המנגו. במאלאיה מאכילים פילים בקליפת העץ כדי להחכים אותם.
ואסיים באמרה שמושית: די לחכם ברמז ולשוטה באגרוף.





--------------------------------------------------------------------------------

רומבופילום דולבריפורמה, כמובן

היי.
נשארים בדרום אפריקה. חוזרים לפורט אליזבט.

זה ממשפחת האהליים. שמתם לב שיש לי חיבה אליהם ?
אי אפשר להסתיר מכם מאומה.

אנחנו עכשיו לא במדבר אלא באזור סובטרופי. מה שאומר שאנחנו יכולים
להשקות את השטות החביבה הזו כמעט ללא הגבלה והוא עוד יודה לנו.
תופעה נדירה ביותר אצלי בחממה. חוסר הפינוק הזה.
ועכשיו השם המופלץ הזה:
Rhombophyllum dolabriforme. רומבואיד זה מקבילית שונת צלעות.
phyllum זה עלה.
עם מעט דמיון זה מסתדר. אה, שכחתי. דולבריפורמה זה: דמוי גרזן.

כשמבוגר מגיע לגובה 30 ס"מ. פורח בצהוב נחמד באביב - אוקטובר נובמבר.
לא, ממש לא התבלבלתי. הוא בצפון ולבו בקצה הדרום. בהמיספרה אחרת.

ואיפה השגתי את שכיית החמדה הזו?
תחזיקו את הכיסאות היטב
באיקאה - דרום נתניה

אריאוקרפוס למען המולדת

בתחנת הדלק בדרך לפניקס, אריזונה.
מלאתי דלק ובחנתי בדאגה את מפלס שמן המנוע בשברולט.
שלפתי עוד פחית שמן מהמושב האחורי. היו שם המון. השברולט
התחרתה עם עצמה מה היא אוהבת יותר: שמן או דלק.
בחוץ עמד אידיאני משבט הנָאבָאחו ומכר תמורת 5 דולר אריאוקרפוסים
שעקר מהאדמה. כבר אז ב1979 הם היו שווים כמאה וחמישים דולרים כל אחד בישראל. כמעט התפתיתי לכסות את הוצאות כרטיסי הטיסה.
אמרתי לעצמי: הוא נאבאחו ואני נאשאכו.
ליטפתי קקטוס שצמח לצד הדרך.
נדקרתי והצטערתי.
חשבתי על המלך אדמונד המרטיר. דקרו אותו בקוצי דורבנים, היכו אותו במגלבים ובשוטים. החיילים הדנים לא חסו עליו ורק התעצבנו כשקרא בשמו של
ישו וקיווה לסבול כמותו. אחר כך ירו בו חיצים וסגרו עניין.
קודם לכן, בשדה הקרב הוא הניח את נשקו ואמר: טוב למות בעד המולדת.
השנה הייתה 980 לספירה.
גם הוא היה פלגיאטיסט כי הוראציוס כתב כבר לפני יותר מאלפיים שנה:
"מתוק וראוי למות למען המולדת" והחיילים הרומיים שרו: Pro patria mori.
את אותן המלים עצמן ראיתי באתרי הנצחה לחללי המלחמה הגדולה.
גם בוֶרְדֶן וגם בסוֹם.
ועוד אחת בעיר קרקוסון
אז טרומפלדור ב 1920 לא היה הממציא.
השארתי את האינדיאני הזקן עם הקקטוסים שלו.
מחיתי דמעות של תאווה עצומה לצמחים המדהימים.
תשוקה לא ממומשת. דחיית סיפוקים.
ידעתי שאנסה לגדל מזרעים.
קילומטר אחר כך כבר הצטערתי והחרטה כרסמה בי שנים אחר כך.


בצילום אריאוקרפוס פורח אחר מהחממה שלי. (המקורי בסיפור היה פיסוראטוס).


--------------------------------------------------------------------------------

ישוע והבוכירים

בוכייר איננה מלה נפוצה בעברית. אני מאמין שרובכם זוכר בצורה עמומה (כמוני לפני שעתיים בערך)שהבוכייר שייך איכשהו למלאכת האריגה. ונכון - זה חלק העץ שנע הלוך ושוב בנול בין החוטים. לכן מכנים אותו באנגלית בשם - shuttle.
סבי, אבי אבי שמעולם לא הכרתי, גר בעיירה הגלותית זדונסקה וולה ליד לודג' ובנגריתו הפעוטה ייצר בוכיירים, פלכים , כישורים וחלקים אחרים של נולים. ידי הזהב שלו הורשו לאבי אך דילגו עלי הישר לבנותי. אני ניחנתי ביכולת חסרת השימוש והזניחה למדי - לצַמֵּח צמחים.
ה dogwood שעליו אני כותב היום הוא הצמח הלאומי של בריטיש קולומביה בקנדה וגם של וירג'יניה בארצות הברית. יש שיחים ועצים ממשפחה זו Cornaceae . אפשר לקרוא פה: http://en.wikipedia.org/wiki/Cornaceae
הם נשירים בחורף ובעלי עץ קשה מאוד שממנו ייצרו טובי הנגרים ידיות לכלי עבודה ובוכיירים.
השם הוא שיבוש של Dagwood - עץ השיפוד. אין קשר לכלבים.
האמונה העממית אומרת שהצלב של ישו נבנה מעץ זה. אלוהים ריחם על העץ ונתן לו פרחים לבנים שצורתם צלב ובמרכזם כתם אדום. סימבולי. אחר כך גימד ופיתל אותו כדי שלא יכינו ממנו צלבים עוד.
לי אישית די נמאס שרותמים את כל החי והצומח לעגלת הדת. בישראל למשל גם השיזף וגם האשחר - מענפיהם עשו את הנזר שפאר את ראש ישוע בדרכו האחרונה.
הפירות לא אכילים לאדם אבל ציפורים ובמיוחד זחלי פרפרים אוהבים אותם.
Dogwoods are used as food plants by the larvae of some Lepidoptera species including Emperor Moth, The Engrailed, Small Angle Shades and the following case-bearers of the genus Coleophora: C. ahenella, C. salicivorella (recorded on Cornus canadensis), C. albiantennaella, C. cornella and C. cornivorella (The latter three feed exclusively on Cornus).


--------------------------------------------------------------------------------

מסדרון הבטון

הלכנו שָנים וידענו שיום יבוא ונגיע יחד עד הקצה
אל המקום שממנו אי אפשר עוד להמשיך
המים אזלו ופרורי המזון שנשרו מפינו לוקטו בקפידה כדי לשמש
לארוחה אחת נוספת
אנשים תמהו כשאמרנו להם לאן מועדות פנינו
אבל על פי המסורות העתיקות כיוונו אותנו לָשָם
בו נגמר הכל
אחרים משכו בכתפיהם
אם תחזרו, אמרו לנו, זה כבר לא יהיה אנחנו
ואתם לא אתם
כשהתקרבנו, הכחול נהיה כהה יותר והשמש הצחירה
לא היה שלט, אבל הציקדות השתתקו וידענו שנכנסנו לַתְּחוּם
שביל בטון מוזנח הוביל אל
הכָּאוס והשקט
ומעקה חצץ בינינו לבין הכלום המצולתי
חשבתי: אין פה אפילו חנות מזכרות

מלכת הלילה

הפעמים בהם הרשו לי להשאר ער בלילה בילדותי היו ספורות.
גם לליל הסדר, ליום העצמאות וללג בעומר היה תאריך תפוגה שאחריו
הייתי אמור להיות ספון במיטתי.
חוץ מהחגים היהודיים היה חג אחד נוסף.
פעם בשנה הוציא האפיפילום פרחים ענקיים שהחלו להפתח לפנות ערב.
באופן חריג הרשו לי להתבונן בגוליברים הלבנים נפתחים אט אט ומפיצים
ניחוח משכר. עשים ועטלפים עטו על המציאה בתאווה.
הכל ידעו שהמאמץ שמשקיע הקקטוס בפריחה הוא גדול וחד פעמי
ושלמחרת בבוקר יכמשו העלים החיוורים, יצהיבו ויקמלו.
ולכן עד היום לפריחה זו יש ניחוח עבורי של מתירנות, אהבת הורים
את צאצאיהם, חופש ושחרור מוחלט מכבלי הכללים.

הספור כמובן מצוץ מהאצבע. לא הרשו לי כלום.

כשאני קונה בורקס המוכר מכנה אותו "בורקס תרד" כדי להשמע יוקרתי יותר.
ברם, העלים הם עלי סלק.
תרד גם נשמע מעט בריא יותר
וזה מדלל ומפחית מעט, לדעת המוכר, את השמן הלא רווי
האורב לפתחינו בתוך הבצק הנפלא.
מי שמתעקש שיחשוב עליו כ beta לטיני, או כ beet אנגלי.
אלו זנים חדשים בהם החלקים שאינם עלים מכילים betalains.
גם הפטריה amanita מכילה את ה betalains אבל זו אופרה אחרת.

למה אני חי אחרי ששתיתי קיקיון?

אתם מכירים את החידות הקיומיות הללו שנשארות בירכתי המוח ?
כשמשהו לא מסתדר עם העובדות אבל אתם לא טורחים לברר עד הסוף ?
אָלֶק - דיסוננס קוגניטיבי, אני אומר לכם.
זה מה שקרה לי עם השמן קיק. עושים אותו מקיקיון, אותו הצמח הארסי נורא
שאם ילד בולע 2 פֵּירות שלו הוא מת מייד אחרי יומיים. (איש בוגר צריך 6, סוס 5,
חזיר 6 [מוכר לא ?] ודווקא ברווז צריך לאכול 50 כדי למות).
אז לפני הכל הרעל הוא ריצין - קטלני פי 6000 מציאניד ופי 12000 מרעל של
נחש פעמונים. אין תרופת נגד וגם אם נשארים בחיים נשארות בעיות שהופכות את
החיים למעמסה גדולה (ולא בגלל השלשולים - זו רק ההתחלה).
אז למה נתנו לי לשתות שמן קיק (מזרעי הקיקיון כשהייתי ילד) ולמה אני
עדיין חי ?
כי הרעל הוא מסיס במים ולא בשמן ואילו השמן הוא שמן. אז מקררים את מה
שיוצא מהזרעים ופשוט מפרידים. רעל לחוד ושמן לחוד.
לקריאה נוספת :
http://www.hort.purdue.edu/newcrop/duke_energy/Ricinus_communis.html

http://www.ansci.cornell.edu/plants/toxicagents/ricin/ricin.html

http://en.wikipedia.org/wiki/Ricin

http://en.wikipedia.org/wiki/Castor_oil



--------------------------------------------------------------------------------

זיקוקי צלפים

בצופים היה המשחק הזה שבו היינו אמורים להתגנב בלילה
אל המדריך.
לפעמים הוא היה מרים זיקוק לאויר. מי שלא קפא במקומו נפסל.
בתאורה המסמאת רואים בעיקר תנועה ופחות דמויות.
בהנחה שהבגדים שלך לא בולטים קל לצלוף במי שזז
והיתרון של קפיאה במקום הוא גדול.
תנועה גם דורכת את יצר הציד אצל טורפים - שכב דומם, כסה כמיטב יכולתך
את החלקים שחשוב לך לשמור על שלמותם וקווה שהרע מכל יפסח עליך.
בזה נזכרתי כשראיתי את פרחי הצלף.
כל פרח זוהר בזיקוקי אבקנים ומתעלם כעת מהאופציה להיות
כיסוי עתידי לפיצה.
(הצלום מאתר הגנים הבוטניים של בריטיש קולומביה(

רמה את התייר

רק כששאלנו את התושבים המקומיים הסתבר לנו כי זו מדיניות ממשלתית.
זה נכלל בחומר הלמוד בבית הספר ואף בקוריקולום של מספר אוניברסיטאות
בצפון הפירנאים.
אנשים משכללים את מיומנותיהם ללא הרף
והופכים זאת לאומנות צרופה שלפעמים יש רווח בצידה ולרוב נעשית
אך כדי למלא צרכים נפשיים.
מהגיל הרך מבוצעים מעשים נפשעים/קונדסיים אלו
לפעמים תחת השגחת ההורים, כמו במקרה המצולם.

פרחים קונכיות ובגדי ים אופנתיים ומיוחדים

רומולאה צידונית, גאופיט מהאירוסיים. פורחת גם בישראל.
השם הבוטני שלה הוא Romulea phoenicia
אז למה לקחו את הפיניקים והחליפו לצידון ? כי הם חיו באזור הזה ?
לדעתי מי שהחליט על השם פשוט בחר בחלופה קלה.
עכשיו להסבר השם: phoinix ביוונית זה הצבע ארגמן. מזה באו הפיניקים.
הפיניקים הפיקו את הצבע הנדיר והיקר מקונכיות.
אילו קונכיות ? מ Hexaplex trunculus
הם מכרו את הצבע בכל העולם. לא רק הם. הטריק הזה משותף לתרבויות רבות כולל
בבלים, יוונים ואפילו ממרכז ודרום אמריקה.
ברומא, ככל שמעמדך היה גבוה יותר היה יותר ארגמן בטוגה ובטוניקה שלך.
רק גלימתו של הקיסר הייתה ארגמנית כולה.
יש קונכיות שמפיקות כחול ויש ארגמן. האמת היא שהצבע משתנה בהתאם לסוג הקונכיה
ולמזג האוויר. כמה שחם ושמשי יותר יהיה הצבע אדום יותר. (זוכרים "תכלת וארגמן" ?)
הפיניקים ריסקו את הקונכיות ואת הנוזל השקוף שפכו על בד.
הצבע חזק ואינו יורד בכביסה.
לפרח קראו כך בגלל צבעו.
דייגים יפניים הצוללים לצוד פירות ים צובעים את בגדי הים שלהם בארגמן קונכייתי כדי לקבל
יכולות פיזיות ונפשיות מוגברות שיסייעו להם בצידם.

http://flora.huji.ac.il/browse.asp?action=specie&specie=ROMPHO

http://en.wikipedia.org/wiki/Hexaplex_trunculus

קרלוס לועס לופופורה ויליאמסי

נסעתי בצ'יוואווה.
השמן טפטף רותח על האספלט המאובק.
במושב האחורי רבץ ארגז פחיות שמן שנועדו לספק את צמאונו
הבלתי נדלה של מנוע האלומיניום המזורגג שהסיע את השברולט וֶגָה-יונברסיטי.
קניתי אותה חודשיים קודם לכן בשבע מאות וחמישים דולר וסרבתי
להתייחס ברצינות לחיוך השמנוני של בעל מגרש המשומשות.
ליד תחנת הדלק קניתי כמה טורטיות וקערת סברס ארגמניים.
החור בקארטר סרב להסתם מעצמו והמשיך לטפטף נוזל שחור וצמיגי.
road runner רץ על האדמה הסדוקה ולא השמיע שום "ביפּ-ביפּ".
הבטתי במפה וידעתי ששני מייל מערבה גדל מצבור גדול של פיוטה.
אם אלעס את הציפה המרירה אאבד שלושה ימי טיול יקרים.
כל מה שאקבל בתמורה יהיה טריפ מסקלין.יום סיוט ויומיים של צבע ומוזיקה.
אולי בן אדם אחר יחזור מהמסע. בכלל לא אני.
יותר מדי ספרים של קרלוס קסטניידס בגיל 15, נאנחתי לעצמי.
עצמי נאנח באכזבה ודמיין לעצמו בר אפלולי ובקבוק טקילה מנחם.
הבטתי לקרקע, שם נקוותה כבר שלולית פעוטה של שמן מנוע שזוף.
החזרתי את קערת הזכוכית הריקה לילד המטונף ושלשלתי
לידיו חמישה פזוס.
נופפתי לציפור והשמעתי לה קולות של קויוט מזה רעב.
כשהנעתי, היא רצה לצד האוטו כמו מלווה אותו לשלום.
המשכתי דרומה.