תמרהינדי

הייתה מין תקופה שכזו בחיפה בה הכל היה שונה, אחר ובתולי.
בהדר מכרו מי דבש וקראו להם צוף. במרכז הכרמל היו שלוש ככרות מדושאות עליהן
רקדנו בימי עצמאות. המוזיקה הייתה מה שאנחנו שרנו, לא מוקלטת ובודאי שלא אומנים
עטורי פרסום. אצל החנוונית, גברת בלטמן, מכרו גבינת קרש ולקרדה אמיתית (ולא פלמידה כמו היום), בלילות יללו התנים בואדי ובימים צעק רוכל "אלטע זאכן", מוכר הנפט צלצל
בפעמון שקולו התגלגל עד כרמל צרפתי ובכל בוקר היו ליד הדלת בקבוקי זכוכית מלאים בחלב עם קרום מתוק של שמנת. ילדים ערבים מכרו סברס, תירס ותאנים ואיש כחוש ולעולם בלתי מגולח הלך ברחוב, מתקן מתכתי על גבו וממנו נמזג נוזל מתוק חמוץ - תמר הינדי.
אתם כבר בוודאי לא תהיו מופתעים אם אספר לכם שהצמח ממנו בא הנוזל איננו תמר ובודאי שאיננו הודי. זהו עץ אפריקאי שהופץ על ידי סוחרים ערבים להודו ומשם לכל העולם.
מהפרי עושים לפעמים קוביות שהן כבר מצרך יסוד במטבח ההודי. קוביות אלה (ראה רצ"ב)
מזכירות פרי תמר בצורתן ומכאן הדימוי.
הטעות השתרשה עד כדי כך שאפילו השפיעה על השם המדעי - Tamarindus indica
את השם ניתן בקלות לתרגם ל - תמר הודי ממדינת הודו.
ערך תזונתי: 115 קלוריות ל 100 גרם . יש הרבה סידן, זרחן, ברזל ויטמין B1 ,B2 וניאצין.
שימושים רפואיים: רבים מספור.
אמונות תפלות מעניינות: הינדים משיאים את עץ המנגו לעץ התמרינד לפני שהם אוכלים את המנגו. במאלאיה מאכילים פילים בקליפת העץ כדי להחכים אותם.
ואסיים באמרה שמושית: די לחכם ברמז ולשוטה באגרוף.





--------------------------------------------------------------------------------